מלחמת מצלמות

בשנים האחרונות מצרף הצבא לוחם שמצלם את המבצעים

התמונות שצולמו השבוע, בהן נראה קצין צה״ל, סא״ל שלום אייזנר מכה פעיל דני פרו פלשתיני, הן החלום של שונאי ישראל. משתתפי המטס רצו גם הם להשיג תמונות שכאלו, אך לא זכו לכך.

גם המפגינים האנרכיסטים מהשמאל, המגיעים מידי יום שישי לגדר ההפרדה בבילעין ובנעלין, כדי להתגרות ולהתעמת מול כוחות הצבא, עושים הכל כדי להוציא את קציני הצבא והחיילים משלוותם, במטרה לגרום להם להרים יד ולהכות, וכך לזכות בתמונה מרשיעה. מעת לעת הם משיגים תמונות כאלו, ומיד מעבירים אותן לכל רשתות התקשורת בעולם.

לפלשתינים ולתומכיהם המגיעים ממקומות שונים בעולם (בדרך כלל מארצות אירופה הסקנדינביות) ברור שהעולם לא מתענין בבקבוק תבערה או באבן הנזרקת לעבר ג'יפ צבאי. הרבה יותר מעניין לראות ולשדר קצין ישראלי שמכה פלשתיני. ואכן באינתיפאדה הראשונה חילקו הכתבים הזרים מצלמות לתושבי השטחים במטרה לתעד אלימות של הצבא הישראלי והמתנחלים, כדי להראות זאת בכל העולם.

כיום הדבר הזה גבר שבעתיים, כאשר הטכנולוגיה מאפשרת לכל ילד או פעיל פלשתיני להחזיק טלפון עם מצלמה, ולהפוך לכתב לעת מצוא. כל תנועה של חייל מצולמת. כל ארוע יוצא דופן מתועד. הכל משודר ומקבל פירסום מיידי.

את כל זה יודעים בצה״ל, ולכן מנסים להתמודד במלחמה הזו עם הנשק של "מצלמה מול מצלמה״. בשנים האחרונות, החל הצבא לצרף לוחם שמצלם בווידאו פעילויות מבצעיות שונות, בהן מעצרי מבוקשים, סיורים בתוך כפרים פלשתיניים ובעיקר הפרות סדר.

המטרה: לתעד את האירועים לצרכים הסברתיים ומשפטיים, ובכך להתמודד עם מצלמות האוייב, שגם הן מנסות לתעד אותו ארוע ולהציג זאת מהזוית שלהם.

בכל חטיבה מרחבית הוצב נציג של דובר צה״ל -בנוסף לדוברים האוגדתיים. כמעט בכל חפ״ק נמצאת מצלמה, ואפילו בתרגילים גדודיים וחטיבתיים ניתן לראות לוחמים עם מצלמה.

שינוי התפיסה הזה לא עזר בתקרית שארעה בכביש הבקעה, בה צולם סא״ל אייזנר מכה את הפעיל הדני הפרו פלשתיני. לאייזנר לא עוזרים כל התירוצים, כי הדני תקף אותו ראשון ואף שבר את אצבעות ידיו. אם אין תמונה נגדית, שום הסבר לא יעזור.

דף הנחיות

כללי הזהירות מפני מצלמות האוייב: כך להישמר מפרובוקציות

בצבא מודעים לניסיונות הפלשתיניים ותומכיהם, למצוא תמונות מרשיעות נגד החיילים, בעיקר אלה המשרתים בשטחים. ולכן הנפיק דובר צה״ל דף הוראות והנחיות מיוחד, המחולק לחיילים המשרתים באיו״ש.

תחת הכותרת: ״התקשורת מחפשת תמונות חזקות״, מוזהרים הקצינים שלא לספק לתקשורת את מבוקשה. ״זכור שמספיקות עשר שניות מתוך חומר מצולם של שעות כדי לגרום לנזק בלתי הפיך לתדמית החיילים, הצבא והמדינה״, נכתב בדף ההנחיות.

ההוראות מבקשות מהקצינים לזכור ״שהתקשורת, ובעיקר התקשורת העולמית, מחפשת תמונות חזקות, אפילו פרובוקטיביות, ולכן יש להימנע מיצירת תמונות כאלו שלא לצורך״.

״זכור שהתקשורת בשטח יכולה ליצור פרובוקציות, מעצם הימצאה שם או אפילו באופן יזום במטרה לגרות אותך להגיב כפי שהיא רוצה שתגיב״.

״המאמץ התקשורתי תופס מקום מרכזי בשדה הקרב המודרני ומהווה לעיתים אמצעי לחימה קטלני אך לגיטימי להשגת המטרה״, נכתב בהמשך המסמך. ״התקשורת אינה משקפת את המציאות כמראה, אלא מעצבת אותה ומשפיעה עליה. הפלשתינים עושים שימוש מושכל בתקשורת. החוכמה היא להיות מוביל ולא מובל״. דף ההוראות מדגיש איפוא את הצורך במהירות תגובה ובאמינות.

״בניגוד לעבר, כיום כמעט ואין לוחמים וקצינים בשטחים, שלא מודעים לכך שכל העת מנסים פעילים פרו־פלשתיניים לטמון לחיילים מארבים. זאת במטרה לתפוס אותם מכים או תוקפים מילולית ואף משפילים את האוכלוסייה הפלשתינית״, מסבירים קצינים המשרתים בשטחי איו״ש.

החיילים מתודרכים בנושא באופן קבוע ויסודי. הכוחות מקבלים הרצאות ואף מתרגלים סימולציות, כדי לדעת להתמודד עם תקרית כמו שעברה על הסמח״ט סא״ל אייזנר.

״קשה להבין איך דווקא קצין כמוהו נפל בפח שהטמינו לו״, אומרים באיו״ש, ומיצרים על העובדה, כי אייזנר - קצין ומפקד ראוי, התעלם מהמצלמות ונהג כפי שנהג.

עדות כואבת

כך חילץ סא"ל אייזנר גופת חייל מהזירה במלחמת לבנון השנייה

עדות יוצאת דופן הגיעה במהלך השבוע לטובתו של סא״ל שלום אייזנר, נגד הדחתו מהצבא ונגד השעייתו מתפקידו הנוכחי כסגן מפקד חטיבת הבקעה. אין מדובר רק במכתב שכתבו 83 קצינים וחיילים, שביקשו לא להדיחו, עקב עברו הצבאי ללא דופי, אלא מכתב שהגיע מאם שכולה - שבנה נהרג במלחמת לבנון השנייה.

היה זה בקיץ 2006, כאשר רס״ן בנייה ריין הי״ד היה בחופשה צבאית. כששמע על פרוץ המלחמה, עלה לגבול הצפון וביקש לקבל תפקיד באמצע הלחימה. לאחר שקיבל אישור, ייסד כוח חילוץ שהורכב מחברי צוותי טנקים שנפגעו. הכוח נקרא ״כוח בניה״, ותפקידו היה לחלץ חיילים שנפגעו בשטח מאש החיזבאללה.

במהלך אחד החילוצים, נפגע הטנק של בנייה ריין מטיל נגד טנקים. ארבעה חברי צוות הטנק נהרגו במקום. כוח חילוץ נוסף של חיל ההנדסה, הגיע לחלץ את הטנק, אך לא הבחין בכך שגופתו של בנייה ריין עפה מהטנק ונותרה בשטח.

״רק כאשר הגיעו עם הטנק לגבול בישראל, הבחינו שגופת בנייה, החייל ההרוג, אינה שם״, סיפרה השבוע חגית ריין, אמו של בניה. לדבריה, במשך שלושה ימים, לא היה מי שיכנס פנימה חזרה ויחלץ את הגופה.

תחילה אמרו שזה מסוכן עקב הירי של החיזבאללה. לאחר מכן אמרו שאין כוח פינוי, שיוכל לבצע את המשימה, כיוון שכולם עסוקים בחזיתות אחרות. הצער של המשפחה שומרת המצוות היה כבד. לא רק שאיבדו בן יקר, אלא שעברו כבר כמה ימים, והוא טרם הובא לקבר ישראל.

לאחר שלושה ימים, שמע על כך סא״ל שלום אייזנר, שהיה אז מפקד גדוד שריון. הוא לא הכיר את משפחת ריין, אך אמר לאנשיו, כי לא יתכן שיש גופה של קצין בצבא שנמצאת בשטח, ויש הורים שמחכים בבית להביאה לקבר ישראל, ואיש לא עושה דבר. אייזנר לקח בעצמו ג'יפ, עטה שכפ״צ, וכך נכנס לשטח לחלץ את גופת החייל.

מסביבו היו הרבה טנקים שרופים, הטילים התעופפו מכל עבר, אבל הוא היה נעול על המטרה, הגיע למקום, העמיס את גופת החייל על הג'יפ וחזר ארצה. רק אז, יכלו בני המשפחה להביאו לקבר ישראל.

האם מספרת, כי אייזנר לא התגאה במעשה. הוא אפילו לא סיפר על כך דבר. אפילו בימי השבעה, כאשר הגיע לנחם, ישב דומם ושמע את הסיפורים על בנייה הי״ד. רק מאוחר יותר סיפרו אנשיו את הסיפור הזה לבני המשפחה, וציינו כי אייזנר, הוא זה שנכנס וחילץ את הגופה מאש התופת שהמטיר החיזבאללה.

מאז נוהג אייזנר להגיע כל שנה לאזכרה שמקיימת המשפחה לע״נ בנם. ״האם אפשר לזרוק כזה קצין מהצבא, בגלל מפירי החוק ששברו לו תחילה את האצבעות״, שואלת האם השכולה. ״איזה מסר מעביר כאן הצבא? שאלותיה נותרו ללא מענה. הרמטכ״ל החליט להדיח את איזנר מתפקידו ולא להעניק לו תפקידי פיקוד בשנתיים הקרובות.

ניטרליות כביכול

כך נרקמה הידידות האמיצה בין מיט רומני לנתניהו לפני 36 שנים

חצי שנה לבחירות בארה״ב, והמועמדים נקבעו סופית. ברק אובמה הנשיא המכהן, ומולו מיט רומני מהמפלגה הרפובליקנית. הסקרים מצביעים על מאבק צמוד, ושני הצדדים יעשו הכל כדי לגייס את הבוחרים היהודים לתמוך בהם. מטבע הדברים השם מדינת ישראל יוזכר הרבה במערכת הבחירות הקרובה.

הרפובליקנים ידגישו את היחסים הבעייתים של אובמה עם נתניהו, יצהירו על מחויבות ביטחונית, העברת השגרירות האמריקאית לירושלים, ויפזרו איומים נגד איראן. אובמה מצידו יראה את המפגשים המחויכים האחרונים שלו עם נתניהו, ידגיש את הידידות שלו עם פרס ויציג את נאומו האחרון באיפא״ק, כדי להראות עד כמה הוא ידיד מדינת ישראל.

נתניהו מתעקש לומר שהוא ניטרלי בעמדתו לגבי הבחירות לנשיאות, אך כולם יודעים עד כמה יחסיו טעונים עם אובמה. במשך כל הקדנציה הנוכחית, הניע במיומנות קבוצות יהודיות רבות ורפובליקאים בקונגרס, שלחצו על ממשל אובמה לנקוט עמדה התקפית יותר נגד איראן, וכן למנוע לחץ מדיני בערוץ הפלשתיני. בתקשורת האמריקאית גם מבליטים את הידידות האמיצה בין רומני לנתניהו, שהחלה לפני כארבעה עשורים, כאשר שניהם עבדו יחד במשרד בקומה ה־16 של חברת הייעוץ ״בוסטון קונסולטינג גרופ״, שגייסה את שניהם כיועצים לשורותיה.

ההנחה היא שהיחסים האישיים בין השניים, יעניקו לנתניהו גישה חופשית לבית הלבן, באם רומני יבחר, דבר שאין לו כרגע בממשל אובמה.

בתקשורת האמריקאית סיקרו בהבלטה את הידידות הזו, וציינו כי רק מעטים מבחוץ יודעים עליה. כיום התווסף לקשר הזה העניין האיראני. לפי התקשורת בארה״ב, בעוד נתניהו מכין את הקרקע להתקפה צבאית נגד איראן, תוקף רומני את ממשל אובמה על שאינו תומך בנתניהו בנושא האיראני בצורה ברורה יותר.

עוד דווח כי פירות היחסים בין נתניהו לרומני, שטופחו בארוחות המשותפות שלהם בבוסטון, ניו יורק ובירושלים, התחזקו והבשילו לאורך השנים, וכיום יש לשניים דעות דומות בסוגיות הפוליטיות, הכלכלה והמזרח התיכון. בראיון עימו, סיפר רומני בגאווה, כי הוא יכול לדבר עם נתניהו בסימני קיצור, והם מבינים בדיוק זה את זה. ״יש לנו ניסיון משותף, נקודת מבט ויסודות דומים״.

כך לדוגמא, כשרומני היה מושל מסצ'וסטס, ייעץ לו נתניהו כיצד לצמצם את גודל הממשלה. כשנתניהו הריץ קמפיין לניתוק קשרים עסקיים בין קרנות פנסיה אמריקאיות לבין עסקים איראניים, היה זה רומני שייעץ לו עם איזה בכירים אמריקאים להיפגש. רק לפני כמה שבועות, ב״יום שלישי הגדול״ של הבחירות המקדימות במפלגה הרפובליקאית, תדרך נתניהו אישית את רומני בטלפון על המצב באיראן.

נתניהו מצהיר איפוא כי הוא ניטרלי, אבל כולם יודעים לאן דעתו נוטה. בתקופה בה ארה״ב תתמודד עם שאלות גורליות, כמו אם לתקוף את המתקנים הגרעיניים של איראן או לתמוך במדינת ישראל אם תצא להתקפה כזאת, חשוב לנתניהו שיהיה בבית הלבן נשיא המקורב אליו.

שקרי בחירות

האם סרקוזי היה בפוקושימה? והיכן היה כשנפלה חומת ברלין?

מי שחשב כי נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, הפיק לקחים מ״תקרית המיקרופון״, בה חשף בפני נשיא ארה״ב, ברק אובמה, ובפני העולם כולו, את דעתו על נתניהו - טעה. סרקוזי כינה אז את נתניהו ״שקרן״ ולאחר שכולם שמעו זאת, מיהר להתנצל.

השבוע הובך סרקוזי כאשר נתפס בשקר, בעיצומה של מערכת הבחירות מול יריבו הגדול - פרנסואה הולנד. היה זה כאשר הנשיא הצרפתי נאם בפני 5,000 מתומכיו הנלהבים בנורמנדי, וסיפר להם: ״באתי לפוקושימה, ובניגוד לפרנסואה הולנד, ביכולתי לומר כי האסון נגרם בשל נחשול צונאמי בגובה של 42 מטר... אך איני רואה סיכוי שדבר כזה יקרה באלזס״. לרוע מזלו של סרקוזי, זכר המועמד מולו - הולנד, כי הנשיא הצרפתי אמנם ביקר ביפן אחרי האסון בשנה שעברה, אך זכר גם כי סרקוזי לא יצא מגבולות טוקיו, ולכן אין סיכוי שביקר בפוקושימה. ״בפעם הראשונה בתולדות הרפובליקה, מועמד לנשיאות מגולל סיפור על טיול שמעולם לא יצא אליו״, לגלג פרנסואה הולנד, לאחר שחשף את השקר של הנשיא המכהן.

התקשורת הצרפתית ייחדה לנושא כותרות גדולות, והדבר עשוי להשפיע על תוצאות הבחירות, שיחלו ביום ראשון הקרוב. נכון לאמצע השבוע, צופים הסקרים לסרקוזי כ־28 אחוזים מהקולות, לעומת 29.5 אחוזים להולנד.

סרקוזי הבין את הנזק שנגרם לו, ומיהר להודות כי ״לא דייק בדבריו״. הוא הסביר כי ״הסתפק בביקור״ בטוקיו (המרוחקת 250 קילומטרים מהכור הגרעיני הפגוע) משום ש״לא הרגיש צורך לדחוף את האף לפוקושימה״...

אין זו הפעם הראשונה בה נתפס סרקוזי בשקר. גם לפני כשנתיים, גילו יריביו הפוליטיים כיצד הנשיא הצרפתי מפליג בתיאורים אודות זיכרונותיו המרגשים מהיום בו מוטטה חומת ברלין. בין היתר, כתב: ״האווירה בלילה ההוא הייתה של התרגשות רבה״. את שאר התיאור כתב כאילו נכח במקום בעצמו. רק מאוחר יותר, הודו יועציו, כי סרקוזי שכיהן אז כראש העיר ניי־סיר־סן, היה בצרפת באזכרה לשארל דה גול.

ואם לא די בכך, נוספה השבוע פרשה אחרת של תקרית מקרופונים ושוב עם הנשיא אובמה. זאת לאחר שסרקוזי הואשם כמי שעושה שימוש ציני ומכוון בסרטון שתיעד שיחה שקיים עם נשיא ארה״ב. שני המנהיגים נשמעו משוחחים שיחה לא־רשמית לפני תחילתה של שיחת הוועידה.

אובמה אמר לסרקוזי, בהתייחס למאמציו להיבחר שוב לנשיאות, כי ״נראה שזו תקופה עמוסה עבורך, ואני מעריך את המערכה שאתה מנהל״. סרקוזי, השיב לאובמה - שגם הוא מתמודד לקדנציה שנייה - כי ״שנינו, אתה ואני, ננצח״. הסרטון כאמור הופץ בצרפת וזכה לגינויים נרחבים בכלי התקשורת הצרפתים וגם מאיגוד העיתונאים הראשי של המדינה.

עלות מול תועלת

האם העם האיראני תומך בתוכנית הגרעין של המשטר בטהראן?

השלטונות האיראנים מדכאים כל ניסיון להפגנות נגד המשטר. כל מי שמעז לדבר נגד חמינאי או אחמדניג'אד, זוכה לנחת זרועם של אנשי המשטרה והיחידות המיוחדות. בדרך זו דיכאו את המהומות שפרצו לאחר הבחירות באיראן, ובדרך זו מדכאים הלאה כל ניסיון לעורר הפגנה או מחאה.

ולמרות כך אי אפשר להסתיר את המגמה בקרב העם האיראני נגד המשך פיתוח הגרעין, לנוכח הסנקציות הכלכליות הקשות הפוגעות בציבור. בשנים האחרונות נרשמת ירידה של 30% בהמשך קידום הפיתוח הגרעיני, מגמה שמתחזקת עוד יותר, כאשר החיים הופכים ליקרים.

השבוע בא הדבר לידי ביטוי בהפגנות נזעמות נגד הנשיא האיראני, כאשר יצא מטהראן והגיע לערי השדה המרוחקות מעיר הבירה. הזעם נגד אחמדיניג'אד היה רב ולא עזרו כל קולות העידוד של שומריו ואנשיו שהגיעו עימו. אנשים קשי יום טיפסו לעבר רכבו וקראו קריאות גנאי נגדו, רגע לפני שסולקו משם. ספק רב אם בשעה זו, הם בחיים...

ולמרות כך (ואולי - דווקא משום כך) רוב האיראנים מגבים את העשרת האוראניום ובניית הצנטריפוגות. היכולת הגרעינית הזו מסיבה להם ״גאווה לאומית״ והם חוגגים את התקדמותם המדעית מדי שנה ב״יום הגרעין הלאומי״ באיראן. את הגאווה הזו טיפח בהם לפני 30 שנה השאה של איראן, שהסביר כי פיתוח תוכנית גרעין הוא חלק מזכותם כעם. ״מדוע זה בסדר שלגרמנים ולבריטים יהיה נשק גרעיני ולאיראן לא? מדוע רצוננו להגן על עצמנו מהווה בעיה?״ תהה אז השאה. ספק רב אם היה חוזר על כך גם היום.

בסקר שנערך ב־2010 התברר, ש87% מהאיראנים תומכים בשימוש בגרעין לצרכים אזרחיים. 97% מהנשאלים אמרו שזו זכותם הלאומית. עם זאת, בתקופה האחרונה ירדה התמיכה הציבורית בתוכנית הגרעין, והיא אינה כה גורפת. סקר שנערך בחודש שעבר מראה שכיום, כ־57% תומכים בפעילות הגרעין האזרחית, ירידה של 30% מהסקר ב־ 2010.

מומחים לענייני איראן מסבירים, כי הדבר נובע בעיקר בגלל העיצומים הכלכליים שמקשים על חיי היום יום באיראן. המצוקה הכלכלית וירידת ערך המטבע האיראני, יחד עם האבטלה והאינפלציה, גורמים לציבור האיראני להתפכח. רבים מתחילים לשאול ־למה אנחנו צריכים את זה.

התושבים האיראנים החלו לדבר במושגים של ״עלות מול תועלת״. לפתע הם מבינים כי השאיפות הגרעיניות של חמינאי ואחמדיניג'אד עולות להם ביוקר. לפיכך ההערכה היא כי אחוזי התמיכה בתוכנית הגרעין ימשיכו לרדת, עד שהממשלה האיראנית לא תוכל להמשיך ולהתעלם מכך.

האם נתניהו וברק לוקחים את הנתון הזה בחשבון, כאשר הם מאיימים לתקוף את איראן ? ואולי תקיפה תגרום לעם האיראני לאחד כוחות ולתמוך במשטר? הכל צריך להילקח בחשבון, רגע לפני שנותנים הוראה למטוסים להמריא לאוויר... נוהל, עבודה כמו בצבא: כך מנסה מופז להעיר את קדימה מתרדמתה יו״ר קדימה החדש, שאול מופז, אינו ממתין וכבר מכנס ישיבות מרתוניות של מפלגתו, בהן הוא דורש משמעת מפלגתית והכנות לקראת בחירות. נוהלי העבודה של מופז, מזכירים את עברו כרמטכ״ל. משמעת נוקשה, אי הכנסת טלפונים לישיבות, והצאת כל העוזרים מהחדר.

השבוע כינס מופז ישיבה שנמשכה שבע שעות, בה הטיל על הח״כים משימות מוגדרות. מלבד הצורך לבצע ״עבודות רס״ר״, הכל היה בישיבה. עוד קודם, ביקשם לפנות את כל עיסוקיהם ולהיות נוכחים לאורך כל הדיון. חברי הסיעה המתורגלים לישיבות קצרות ומנומנמות, שהובילה היו״ר הקודמת לבני, מתרעמים על הסגנון החדש.

״את הישיבה ערב החג, ניהל מופז כמו ישיבת מטכ״ל לפני יציאה לאיראן״, סיפר אחד הח״כים. ״עכשיו הוא מזמין אותנו לישיבה ארוכה כמו בטירונות. מה קרה? פרצה מלחמה?

אנשי מופז דוחים את הטענות ואומרים כי יש להעיר את המפלגה מתרדמתה. ״אנשים התרגלו לשבת שלש שנים במזנון ולא לעשות כלום. אם רוצים להחליף את השלטון, יש להתעורר ולפעול״. אנשי מופז מצדיקים גם את הוראתו שלא להכניס טלפונים לישיבות. ״אנשים מתעסקים לאורך כל הישיבה עם הטלפונים, ואי אפשר לנהל כך דיונים״.

בישיבה עצמה חילק מופז את נושאי העבודה בכנסת בין חברי הכנסת בסיעה, כל אחד על פי התחום הקרוב אליו. מטרתו היא להציג חזית אחידה בכנסת, בנושאים חברתיים, מדיניים ומשפטיים שתבוא לידי ביטוי גם בעבודת חברי הכנסת, בוועדות ובעיקר בהצבעות במליאה.

הלקח נלמד ממה שארע בתקופת לבני, בה כל אחד מהח״כים פעל על דעת עצמו ללא תיאום עם חבריו. ״לא יהיה יותר מצב שבו חברי כנסת יצביעו בחוקים שונים על פי צו מצפונם, אלא רק לפי קו סיעתי אחיד ואחרי דיונים, אומרים בסביבת מופז.

ההחלטה שכבר התקבלה קובעת, כי רוחמה אברהם, המשמשת כיום כרכזת האופוזיציה בוועדת הכספים, תעסוק בנושא יוקר המחיה. מופז מתכוון להעצים את הנושא בקיץ הקרוב, אם וכאשר המחאה החברתית תתחדש. יעקב אדרי יוביל את נושא הדיור, רחל אדטו תרכז את נושא הבריאות, מרינה סולודקין תעסוק בעלייה, זאב בילסקי ירכז את היחסים שבין השלטון המרכזי לשלטון המקומי, נינו אבסדזה תרכז את נושא הצעירים, אורית זוארץ תופקד על נושא אזרחים ותיקים וגמלאים, יוליה שמאלוב תהיה אחראית על הנושא התקשורתי, יוחנן פלסנר על ביטול ההסדר ״תורתו אמנותו״, ושלמה מולה יהיה אחראי על נושא ״הצדק החברתי״.

כמו כן - על רקע הדיבורים בעניין הקדמת הבחירות, החליטו בקדימה כי רוני בראון ירכז את נושא שינוי שיטת הממשל וקידום חוקה לישראל. רונית תירוש תרכז את נושא החינוך, אבי דיכטר יעסוק בסוגיה המדינית־ביטחונית, מאיר שטרית יטפל בנושא התקציב, ושי חרמש ירכז את נושא החקלאות.

על דבר אחד עדיין אין הסכמה בקדימה: מי יאייש את ראשות ועדת הכלכלה, שמבקשת המפלגה להחזיר לידיה מהליכוד. האם יהיה זה מאיר שטרית או רוחמה אברהם. עקב המחלוקת הזו, טרם הוגשה בקשה לליכוד לקבל את הוועדה בחזרה, ולהחזיר לה את ועדת חוץ וביטחון.

מבצע סבנה

שיתוף פעולה: מה שהחל לפני 40 שנה בסבנה, נמשך עד היום

כל מי שתוהה אודות קשר ההדוק בין נתניהו לברק, מגיע בסופו של דבר ל״מבצע סבנה״, שארע לפני ארבעה עשורים. ברק היה אז מפקד המבצע, בהיותו מפקד סיירת מטכ״ל, ונתניהו כיהן תחתיו כמפקד חולייה בסיירת. כבר אז עבדו בשיתוף פעולה הדוק, כפי שסיפרו זאת בארוע שנערך ערב פסח - לציון 40 שנה למבצע.

היה זה ב־72, כאשר מטוס בואינג 707 של חברת התעופה הבלגית, המריא לכיוון תל־אביב. במהלך הטיסה השתלטו על המטוס ארבעה מחבלים פלשתינים, שנמנו על ארגון הטרור ״ספטמבר השחור״. המטוס הונחת בנמל התעופה בן גוריון וחוטפיו דרשו לשחרר מאות מחבלים.

במהלך המשא ומתן עם החוטפים, התקרבו למטוס החונה 16 לוחמי סיירת מטכ״ל. הלוחמים מוסווים כטכנאים פרצו אל המטוס ולאחר קרב קצר שנמשך כדקה וחצי, הכניעו את המחבלים. במהלך הקרב נורו למוות שני מחבלים, שניים נוספים נלכדו. כמו כן נפצעו ארבעה נוסעים ואחת מהם נפטרה לאחר מכן.

לפני פסח נערך כאמור ארוע לציון המבצע, בו נטלו חלק נתניהו וברק. לשניהם היו סיפורים מעניינים, שטרם סופרו על המבצע עצמו ועל הרגעים בהם חילצו את הנוסעים.

נתניהו, נמנה אז על הצוות הפורץ ונפצע במהלך הקרב מירי בשוגג של אחד הלוחמים. בדבריו סיפר על עימות שהיה לו עם אחיו יוני הי״ד, שנהרג מאוחר יותר במבצע אנטבה.

״היה ברור שיש לצאת למבצע חילוץ״ סיפר נתניהו. ״הראו לנו אקדחים, התאמנו עליהם בחמש דקות, ואז התאמנו בהאנגר על מטוס דמה. אחי יוני שהיה אז מפקד פלוגה, חשב שהוא צריך להשתתף בפעולה. הוא אמר לי 'אני מאד מנוסה'. זה היה נכון. הוא גם הוסיף 'אני חושב שאני צריך להיות שם, אני אחליף אותך'. אמרתי לו 'אבל אלה הם החיילים שלי'. המשכתי ואמרתי לו: 'אם ניהרג, מה נגיד להורים?' הוא התעקש לבוא, הלך לאהוד ברק ואהוד אישר לו״.

נתניהו סיפר גם על פציעתו במבצע. ״היה רעש גדול, ומאד כואב. התפניתי מתחת למטוס, שכבתי על האספלט ויוני בא ונראה במצוקה, כי ראה שנפצעתי. הוא ראה חור אדום בצד היד, חייך ואמר 'אמרתי לך שאתה לא צריך ללכת'. מה שקרה זה שנתנו מכה לדלת המטוס, רצנו פנימה במהירות גדולה, ושניים מהחבר'ה הורידו את שני המחבלים הראשונים. לאחר מכן פלט אחד הלוחמים כדור ופצע אותי״.

״במבצע ההוא, לא הייתי בצד של המחליטים על המבצע״, המשיך וסיפר נתניהו. ״אך מאז אישרנו הרבה מבצעים, וגם לא אישרנו הרבה מבצעים. מאז עבר עוד שינוי אחד: כמה קילוגרמים טובים שהרווחתי ביושר״...

שר הביטחון ברק ששימש כמפקד הסיירת במהלך המבצע, סיפר כי היה בבית ברמת אביב, כאשר קיבל טלפון על חטיפת המטוס.״הגעתי לשדה והתחלנו להתאמן לקראת המשימה״. על המבצע עצמו סיפר: ״נסענו בקרוניות עם סולמות לעבר המטוס, כשכולנו לבושים בסרבלים ובפנים אקדחים. שרקתי לפתיחת המבצע, ובתוך 90 שניות סיימנו את הארוע״.

שיתוף הפעולה הזה בין ברק לנתניהו שהחל בסבנה, נשמר כאמור עד היום.

נגמרו ההגעות

מה עושים משוחררי עסקת שליט ומדוע הם מאוכזבים?

חצי שנה חלפה מעז בוצעה עיסקת שליט, והשב״כ חשף השבוע כיצד חוזרים משוחררי העיסקה לטרור, וכיצד הם מתכננים לחטוף חיילים נוספים לביצוע פיגועי מיקוח. בשירות הביטחון הכללי חשפו שני מקרים, אך במערכת הביטחון קיימת הערכה כי ארבעים אחוז מהמשוחררים חוזרים לטרור. אחרים מנסים לשוב לחיים נורמטיביים. חלק מנצלים את שנות הכלא כמקפצה לדרך פוליטית ויש גם מי שהפכה לאשת תקשורת בלבנון.

גורמי הביטחון במדינת ישראל, עוקבים בערנות וברציפות (ככל הניתן) אחר נוהל חייהם של המשתחררים. רק לאחרונה התבטא גורם בכיר בפיקוד מרכז, כי הצבא חושש שעשרות ממשוחררי העסקה ינסו לבצע פיגועים. כדי למנוע זאת הוטלו תנאים מגבילים על האסירים המשוחררים.

כך לדוגמא, מתוך 96 מחבלים ששוחררו ליהודה ושומרון בשלב הראשון של העסקה, הוחלט כי 55 מהם, שיבצעו מעשה טרור, שהעונש עליו הוא יותר משלושה חודשי מאסר, ישובו לכלא, ובנוסף ירצו את כל תקופת העונש שנגזרה עליהם קודם שחרורם. שבעה מהמשוחררים כבר נעצרו בחודשים האחרונים.

חייהם של המשוחררים עצמם אינם קלים, והם מביעים אכזבה מהחמאס ומהפתח' גם יחד. תחילה התקבלו בחגיגות וברכות, אבל זה התחלף מהר לשגרה. חלקם גורשו לחו״ל, חלקם לעזה וחלקם לבתיהם בגדה. המגורשים לעזה קיבלו כל אחד 2,000 דולר והבטחה לסיוע במציאת מקום מגורים ועבודה. בפועל זה לא קרה. המשתחררים לרצועה גם לא רואים את בני משפחותיהם מהגדה, שצריכים לצאת לירדן, להגיע למצרים ואז להיכנס לעזה דרך סיני. חלקם לא ראו איפוא את בני המשפחה מאז שוחררו. חלק מאשימים את החמאס, בהעדפה של אסירים הקשורים אליו, וחלק טוענים שהפתח' הוא שמקפח את האסירים ומסדר עבודה רק לאלו הקרובים אליו.

בחמאס מתייחסים בחשדנות כלפי חלק מהאסירים המשוחררים. לאחרונה נפוצו שמועות בגדה וברצועה כי מנגנוני הביטחון של חמאס בודקים חשד, לפיו השב״כ הצליח לגייס חלק מהאסירים עוד במהלך שהותם בכלא בישראל, כדי שישמשו כ״סוכנים כפולים". החשד של מנגנוני הביטחון של החמאס נופל בעיקר על האסירים שהורשו לחזור לבתיהם בגדה המערבית ולא גורשו לעזה.

בין האסירים הבכירים ששוחררו בעסקת שליט, יש כאמור הלוטשים עיניים לפוליטיקה. מדובר במחבלים שהיו מעורבים גם בחטיפתו של נחשון וקסמן הי״ד. בחודש הקרוב צפוי החמאס לקיים בחירות חדשות למועצת השורא וללשכה המדינית שלה, ויש מתמודדים מקרב המשוחררים.

חלק מהמשוחררים מיהרו להתחתן, היו כאלו שיצאו לטורקיה דוגמת אמנא מונה, הרוצחת של הנער אופיר רחום הי״ד, ויש כאלו שהגיעו לקריירה תקשורתית מהירה. מדובר במחבלת שהסיעה את המתאבד שביצע את הפיגוע במסעדת 'סבארו' בירושלים והביא לרציחתם של 15 בני אדם. המחבלת הזו גויסה לתקשורת ״אל־קודס״, המזוהה עם החמאס בירדן.

נמק בכלא

מדוע האמריקאים מתעקשים למנוע את שחרורו של פולארד?

התחושה כי שחרורו של המרגל הישראלי ג׳רנתן פולארד, קרוב מאד, עקב התערבותו של נשיא המדינה שמעון פרס ועקב הבחירות המתקרבות בארה״ב, והרצון של אובמה לקרוץ לבוחרים היהודים, קיימת בקרב רבים. אבל האמריקאים ממהרים לצנן את ההתלהבות ומכחישים שיש כוונה כזו.

עו״ד דב ויסגלס, שכיהן בעבר כראש לשכתו של ראה״מ שרון, היה גם פרקליטו של השר לשעבר רפי איתן, שעמד בראש הלשכה לקשרי מדע במשרד הביטחון. הלשכה הזו היא שהפעילה לכאורה את פולארד.

ויסגלס מכיר היטב את כל המעורבים בפרשה מהצד האמריקאי, החל מסגן התובע הכללי ומנהל המחלקה המשרד המשפטים, התובע במחוז קולומביה, משפטנים ממשרד המשפטים האמריקאי, משרד התובע המחוזי, סוכני אף.בי.אי שניהלו את החקירה ונושאי משרה נוספים הקשורים לעניין.

כאשר טיפל בפרשה, ביקש להבין, מה עמד ביסוד גזר הדין הקשה שניתן לפולארד, ומדוע הוא לא משתחרר עד עתה. ויסגלס פירסם השבוע שורה של הסברים ששמע מהאמריקאים.

*           פולארד והישראלים הסבו נזק חמור למודיעין האמריקאי, באמצעות שימוש בלתי זהיר ובלתי מקצועי בחומרי מודיעין, שפגעו אנושות במערכות איסוף מידע ובבני אדם.

*           פולארד לא היה מקרה בודד. מדינת ישראל הוסיפה לרגל בארה״ב באמצעות אחרים, בניגוד להתחיבותה להפסיק זאת.

*           מדינת ישראל ניסתה להוליך שולל את חוקי הפרשה בעדויות חסרות. וכן לא השיבה את כל החומר הגנוב שקיבלה מפולארד.

*           מדינת ישראל נהגה בכפיות טובה, כיון שהיא הנהנית העיקרית מהסיוע האמריקאי והיא זו שמקבלת מידע רציף ממערכת הביטחון. ולכן הריגול נחשב לכפיות טובה.

לדעת ויסגלס, אסור לנציגי מדינת ישראל הרשמיים לפעול לטובת פולארד כיון שהם רק מזיקים לו. לדבריו, יש לפעול רק בחזית המשפטית נגד חוסר הסבירות של העונש ונגד המאבק האכזרי המתמשך, שאינו עומד ביחס לחומרת המעשה, וכן להדגיש את האפלייה לרעה של פולארד לעומת מעשים דומים של אחרים.

לדעתו, כל מעורבות ישראלית, ובעיקר של מדינת ישראל הרשמית, מרגיזה את האמריקאים ותושיב את פולארד עוד שנים ארוכות בכלא. מבחינתם, הוא לא חייל שבוי אלא מרגל פושע ובוגד.

אותם אלו שמבקשים איפוא מפרס לנצל את מעמד קבלת המדלייה הנשיאותית מידי אובמה בקיץ הקרוב, כדי לבקש את השחרור, יכולים לדעת ויסגלס רק להזיק. מבחינת האמריקאים, הם יוותרו על הענקת המדלייה לפרס ולא ישחררו את פולארד.

בקצרצרה

הסיפורים הקטנים של השבוע

עתירה תמוהה - ״המוסד״ הישראלי עומד בפני אתגרים שאינם פשוטים במסגרת העבודה היומיומית שלו. אבל השבוע ניצב בפני ארוע יוצא דופן. היה זה בעקבות עתירה שהגיש אזרח בשם ג׳ לבג״צ, ובה דרישה לפרק את המוסד. הטענה: המוסד ניסה לשטוף לו את המוח ולבצע בו ניסויים. לדבריו, סטודנטים שהיו קשורים למוסד, סיממו אותו באינפוזציה כאשר היה בהונגריה. האיש תבע איפוא פיצויים מהמוסד, וביקש את התנצלותם, וכן דרש שהמוסד ״לא יבצע יותר שטיפות מוח לאנשים״.. בסופה של העתירה תבע האיש לפרק את המוסד לאלתר.... העתירה הגיעה לנשיא ביהמ״ש העליון, אשר גרוניס, שדחה אותה במילים עדינות: ״העתירה מעוררת תמיהה״...

כותבים ומלגלגים - הסיקור העולמי של פרשת הסמח״ט המכה, גרר תגובות רבות. מצד אחד הראו שוב ושוב את הקצין המכה והתמונות הנילוות, ומצד שני היו שהדגישו את התגובה המהירה של הצבא, שהשעה את הקצין המכה. היו גם שלעגו וציינו כי ״מדינת ישראל אובססיבית לגבי תדמיתה בזירה הבינלאומית״. לפיכך תמהו מדוע הצבא נוהג כפי שנוהג בקצין. תגובה אחרת הגיעה מהתקשורת ארה״ב, שם נכתב כי ״אם יהיו עוד הפגנות בארה״ב, כדאי וחשוב שאנשים מסוגו של סגן אלוף אייזנר, יהיו בשטח. הם יודעים איך להתנהל״...

כישורי לשון - מאז המושג ״כעומק החקירה כך עומק העקירה״, לו אחראי ח״כ לשעבר, יוסי שריד, שהגדיר כך את ההתנתקות של שרון, והקשר לחקירות שהיו נגדו, ניסו רבים להתחרות בכישוריו של שריד ולהמציא אמירות דומות בנושאים אחרים. השבוע ניסה זאת שר התחבורה ישראל כץ. היה זה בישיבת שרי הליכוד, בה נמתחה ביקורת חריפה על שר הביטחון ברק, ועל הדרך בה הוא מוביל את הממשלה לפינויים, דוגמת הפינוי של ״בית המכפלה״ שנעשה ערב פסח. השרים התבטאו בצורה קשה נגד שר הביטחון, בעניין אי מתן אישורי בנייה בשטחים ונגד מדיניות הפינויים שהוא מוביל. באוויר ריחפה האפשרות המדוברת במערכת הפוליטית, שנתניהו מתכוון בבחירות הבאות לשריין את ברק ברשימת הליכוד. השרים מתנגדים לשריון הזה, וכך גם רוב הח״כים של הסיעה. ישראל כץ התבטא איפוא ברוח הדברים ואמר: אני מקווה מאד שברק לא ינהג עכשיו באופן הזה: אם אין שיריונים, יש פינויים...

לשכה יקרה - מופז עושה סדרים חדשים במפלגתו (ראו לעיל), והדבר הראשון הוא צמצום מנגנון העובדים באמצעות פיטורים והורדת שכר. בקדימה אומרים כי המנגנון מנופח ואין בו צורך. גם לבני - היו״ר הקודמת, תצטרך לוותר על לשכתה ב״מגדלי אביב״ בת״א. המשרדים הללו עלו לקדימה 30 אלף שקל בחודש, ועוד ארבעת אלפים שקלים לחנייה. מופז ואנשיו אמרו, כי אינם מבינים מדוע היה צורך בלשכה נוספת, מעבר לבית המפלגה בפ״ת, המשתרע על ארבע קומות ועומד ברובו ריק. ״מספיק עם ההפקרות״, אומר שי חרמש, מקורבו של מופז. אם לבני תרצה לקיים מעתה ישיבות ופגישות, היא ״תיאלץ״ להגיע לפתח תקווה.