נחילי דבש מזרזפים על דייסה מהבילה.
יוצרים שבילים דקיקים שקופים של מתיקות.
מרפק למרפק, כפית וכף. יושבים סמוכים זה לזו
כשפניהם אל הקיר, מלית ברירה..

- אז למה אתם התגרשתם? שואל.
- כי לא הסתדרנו, אתה יודע, כזוג. גבר ואישה.
- זה חוסר התחשבות מצידכם את יודעת?
- דווקא סוג של התחשבות. בנו, בסובבים אותנו.
פעם כשתחשוב על זה, כשיגיע הזמן המתאים, תבין.
- אני רוצה לדעת מה הסיבה. למה לא הסתדרתם.
- אין טעם שאשתף אותך. יש דברים שלא קשורים בך.
בך קשורה אהבה ענקית שמדביקה הכול. כמו פאזל מיוחד.
- בבקשה. ספרי לי למה. אני רוצה לדעת. אני מתעקש.
- לא אוכל יקר שלי..

- יש דברים שכדאי להשאיר מפורקים, כדי שיוכלו לשוב
ולהבנות,יפים יותר.. אמנם אחרים, אבל שלמים יותר.
אתה מצליח להבין קצת?
- כן. אומר ועיניו מאירות את הקיר האטום.
כמו פאזל חדש.
- נכון. יפה שלי.

מחבקת אותו בידיים דביקות מדבש ודייסה.