כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הטרמילר

    טירמלתי*
    טיילתי עם תרמיל.

    לצאת כמוני לטירמול בגיל 53 פירושו לצאת ללא אגו ותבנית, לפי תוכנית כללית המגדירה נקודות יציאה וחזרה במפה ובזמן, אם בכלל.

    עזבתי כל מה שידעתי. פשוט קמתי, טירמלתי וחזרתי וכמו נולדתי מחדש. צאו לטרמל בעולם תרבותי אחר ומצאתם שלווה גדולה.



    המונח 'טרמילר' חדש. עניינו לכידת האגו וקשירתו באופן שלא יפריע. לא יבלוט בתנועה קדימה, הלאה.

    פיתוח עברי למונח "מוצ'ילר", מהמילה הספרדית "מוצ'ילה", בעברית תרמיל.

    מכאן, מוצ'ילר פירושו 'תרמילאי' ומעתה, גם 'טרמילר'. המונח בכל הטייה הומצא על ידי והזכויות שמורות לי.

    לתפיסתי, הנווד עם תרמיל ומקל, או המוצ'ילר, כפי שהוכר עד מחצית המאה הקודמת שינה דמותו ואינו עוד.

    במקומו, קיים תרמילאי מודרני שהתפתח ב-70 שנה לדמות אחרת במהות.

    סביבתו השתנתה. לינה במערות ואבוסים, ופונדקי דרכים וכנסיות נעלמה מעולמו החדש.

    כיום, טרמילרים מטרמלים כטיילים מצויידים היטב לטראק בשטח, אך לנים בהוסטלים ברמת מלונות סבירים ובמחירים, שעדיין מתאימים למטייל צעיר שאמצעיו דלים, המטייל בתקציב נמוך.

    טרמילר או טרמילרית, בוגרים כבני 45 ומעלה, המטיילים עם תרמיל לאורך זמן, כשיכולים כלכלית גם אחרת. הם יוצאים למסע ונעים בו כבודד/ה בלתי תלוי/ה.

    כל היתר נוצר...

    0

    יורה בי

    39 תגובות   יום שישי , 20/4/12, 10:05

    "השוטר השיכור נכנס לבית הקפה וצווח שיחסל את כולם וכשראה אותי מטאטא, שלף את אקדחו וכיוונו אלי צורח "אני הורג אותך" !...

     

    רצתי החוצה והוא אחרי.

    רצתי בזיגזג.

    שקעתי בשלג.

    החלקתי בבוץ.

    קמתי.

     

    נשענתי אל גזע העץ שברחוב...

     

    הייתי בקושי בן 10.

     

    הוא הגיע אלי...

    נפנף באקדח וצרח "אני הורג אותך"...

     

    לא היה לי אוויר.

    לקחתי אוויר ושוב...

    ברחתי.

     

    רצתי כשהוא יורה ויורה ויורה ויורה...".

     

    כך מספר על השוטרים הרומנים כשגרמנים ממלאים את עירו, ואביו במחנה עבודה בכפיה בחזית הרוסית בצפון הרומני, והוא, עזר לאימו בבית הקפה הקטן שבגב ביתם בפינת רחובות...

     

    הוא לא בוכה.

    רק מביט. 

     

    זה אני שלפעמים בורח מיריות 'השוטר של זולה' בן ה 82, אבי זוגתי שיחיה.

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (39)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/5/12 13:53:
      החיים כמו סרט אימים....כמו חלום בלהות
        23/4/12 14:10:
      פגעת בי . אני תמיד רואה בעיניים הנהדרות של שושי, משהו עמוק, שהוא מעבר לנעימות הרגילה שלה. אולי זה מהסיפורים האלה שהיא שמעה. חיבוק ואהבה גדולה .
        22/4/12 19:10:

      תאור מצמרר........

        22/4/12 10:49:
      מקפיא
        22/4/12 08:02:
      טלטלת אותי לגמרי....
        21/4/12 16:41:
      כשהגורלות מתערבבים גם הסיפורים של החיים מתערבבים, גם הטראומות....
        21/4/12 10:54:
      מצטערת שהגעתי באחור מרגש לקרא את ששתפת אותנו חיבוק לך חברי היקר
        21/4/12 09:45:
      קשה לעכל, חשוב לספר, ואתה היטבת בכך שבת שלום
        21/4/12 08:40:

      דרורוש,

      במעט מילים הצלחת להביע כל-כך הרבה.

      הסוף של הפוסט שלך מעיד על כך שזולה, ועוד שכמותו, ניצחו את הרוע, כנגד כל הסיכויים.

      טוב שהוא משתף, ושאתה משתף אותנו. זו השרשרת שאסור לה להיקרע.

      מי ייתן וזולה, וחבריו ששרדו, יחיו עוד שנים רבות, לצד קרובים אוהבים ותומכים, שממשיכים להצמיח את ענפיו ופירותיו של אילן המשפחה.

        21/4/12 06:54:
      וטוב שהוא מספר... מרגש.
        21/4/12 05:20:
      חשוב לשתף זכרונות, אולי יהיה אפשר למנוע בעתיד ... במיוחד חשוב שהנוער ידע , תודה *
        21/4/12 01:24:

      אני חושב שמעט מידי תשומת לב ניתנה במשך כל שנות ההנצחה של השואה להשתתפותם הנלהבת של אומות מזרח אירופה והבלטיות במסע הרדיפה הנאצית ותפקיד הבולט שהם שיחקו ברדיפתם, הסגרתם ורציחתם של שכיניהם היהודים, כולל הילדים. בהרבה מקרים המניע לא היה שנאה אידיאולוגית אלא סתם בצע כסף ולכן לגרמנים אף פעם לא היה מחסור במתנדבים חרוצים.  מעטים מאוד מאנשים נתנו את הדין על פשעיהם - הרוב פשוט נטמעו חזרה בתוך האוכלוסייה ההמונית לאחר המלחמה כאילו לא עשו כלום. מכאן חשיבותו של עדויות כמו זו של האב של בת זוגתך. למרבה הצער הוא היה אחד מרבים אבל כל עדות חשובה.


      שבוע טוב לך דרור ידידי

        20/4/12 22:16:
      מצמרר רק מלחשוב על הסיטואציה שהילד חווה ...תודה דרור על השיתוף של הסיפור .
        20/4/12 18:09:
      גם לספר צריך לדעת. סיפרוך מרגש מאד. ההקשר האישי מעצים אותו. תודה!
        20/4/12 17:55:
      איזה סיפור עוצמתי. הקלות הבלתי נתפסת של הרצח וההשמדה.
        20/4/12 17:34:
      חשוב לספר ................. חשוב להנציח . שבת שלום
      ***לזכור את כל הסיפורים האלה לנצח.....
        20/4/12 15:28:

      ולצערינו הוא לעולם יברח

      והם לעולם לא ישיגום.

      תתי האדם האלה מה הם עשו לעמינו.

      הימים האילו כה קשים .

       

        20/4/12 14:29:
      ואלה שנותרו לספר על הזוועות האלה חלקם חיי בחרפת רעב, פיזי ונפשי אבל אנחנו, כחברה מעדיפים להעצים את הריגושים שלנו ולעלות לרגל לזכר המתים ושוכחים לטפל בהם, הפצועים..
        20/4/12 14:01:
      זה לא נתפס, כמויות האימה והרשע האלו. תודה ששיתפת.
        20/4/12 13:46:

      כל סיפור זכרונות יש בו ייחוד מזעזע משלו. זכיתי שרעייתי בחרה להיות חוקרת שואה והיא פעילה בתחום זה גם כיום. דרכה עברו גם אלי המון רשמים וזיכרונות ואין אחד התואם לשני...

      יום הזיכרון לשואה ולגבורה מחנך במרוכז את הדורות הבאים לדעת ולזכור.

        

        20/4/12 13:44:
      טרמילר - תודה ששיתפת שבת נעימה
        20/4/12 13:26:
      זילותם של החיים זילות חייו של זולה.
        20/4/12 13:13:
      וואו איזה זכרונות יש לאנשים מהשואה...לא ייאמן...ואיך אפשר לחיות עם זכרונות כאלה... לזכור ולא לשכוח!!!
        20/4/12 13:04:
      זכרון של ילד בן 10*
      * תקשיב, תמונה/סצנה/סיטואציה ...הממחישה את האימה/הטרוף/הרשע/השנאה....וכמה עוצמה יש בסיום: זולה בן ה-82 , שיחיה...זה ניצחון!
        20/4/12 12:36:
      איזה אומץ וקור רוח נדרשים מילד בן עשר לשרוד את החוויה הזו, לדעת שצריך לרוץ עכשיו ולא לקפוא בו במקום ולספוג את היריות. מדהים. (כמובן שמצמרר ומקפיא ת'דם ועדיין... כל הכבוד!).
        20/4/12 11:58:
      טראומטי שבת שלום
        20/4/12 11:56:
      עצוב ומצמרר תוודה ששיתפת וריגשת צחיתוש
        20/4/12 11:37:
      עצוב שכך! שבת שלום!
        20/4/12 11:33:
      כל סיפור יותר מדהים מקודמו.לא להאמין מה שהם עברו.
        20/4/12 11:30:
      איזה כוחות נדרשים כדי להמשיך עם החיים אחרי סצנות מקפיאות כאלה
        20/4/12 11:26:
      אי אפשר באמת לברוח !
        20/4/12 11:22:

      את הזכרונות האלה

      רק המוות ימחוק

      אחזור

        20/4/12 11:17:
      ***
      הכל, אבל הכל, כך או כך, רודף אותנו עד עצם הימים הללו. מצמרר וממחיש. תודה, בני
        20/4/12 10:36:
      לפעמים יש הצפת יתר..ורוצים הפסקה..ואי אפשר להכיל יותר.. אבל זולה הוא חי את הזכרונות הוא לא יכול להיות אחר... שיהיה בריא..
        20/4/12 10:35:
      כל אחד והסיפורים המזעזעים שלו . סיפור מצמרר . רק מהמחשבה איזה ראש היה לגרמנים האלה ואיזו מחשבה , באיך להרוג 6 מיליון ואיזה דימיון . נורא ואיום אי אפשר לתאר פשוט אי אפשר
        20/4/12 10:13:
      עצוב ומצמרר.... שבת שלום....

      פרופיל

      הטרמילר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון