מתנות
פוסטים פופולאריים
-
גרוש עם חור
10/9/12 | 1550 צפיות
-
בניגוד לכיוון התנועה
9/3/12 | 1308 צפיות
-
הפרופיל שלי
1/7/11 | 2369 צפיות
-
"אתה נהג?"
9/6/12 | 1741 צפיות
-
דירה למכירה
19/2/12 | 1758 צפיות
-
מידע דיגיטלי
4/6/12 | 1715 צפיות
פוסטים אחרונים
- להציל את העגונות 7/2/18
- נחמד שם בגן החיות 10/12/16
- טפשות או רוע? 13/4/16
- "אהבת" בעלי החיים 27/1/16
- חומר למחשבה 26/1/16
- יואב 19/1/16
כל אחד בתורו
לכל חברי וידידי, אחרי ששרדתם את שחור אני מפצה אתכם בסיפור קצרצר והפעם- משהו מתוך קובץ הסיפורים שבספר פעם ביום שני, שהתפרסם בהוצאת גוונים.
אביב התדפק על פתחו של עולם. לפי הלוח הגיע תורו, אבל נדמה היה שהקור העז הרתיעו. בניו ואֶחָיו של המת התירו שני כפתורים עליונים במעיליהם, ואיש החברה קדישא עבר מאחד לאחד וקרע קריעה מתחת לצווארון חולצתו. "הוא לא," אמר אחד האבלים והצביע על אדם שעמד ביניהם ונראה כאחד מהם. הוא שכר חדר במלון דרכים לא רחוק מבית האלמנה. נכנס לשם בכל בוקר, נטל כיסא והתיישב בין האבלים, מעילו שחור כשלהם, זקנו צימח כזקנם, נטמע בתוכם. כמה ימים קודם לכן אירח את המנוח בביתו. הם הזיזו כלים, כל אחד בתורו, על הלוח המשובץ, ופתאום, באמצע המשחק, כמו שח שאחריו מט בלתי נמנע. שלושה ימים ושלושה לילות ישב למראשותיו, אבל ידו קצרה מלהושיע. קצרה גם ידם של הרופאים. בשביעי עלה איתם לקברו. יצא מבית העלמין רק אחרי שאחרון האבלים עזב את המקום. הסתובב ברחובות העיר שעה ארוכה ללא כיוון וללא מטרה. בסוף היום חזר למלון, "עוד לילה," אמר לפקיד הקבלה.
למחרת ביקר שוב בבית האלמנה. הושיט את ידו אל ידית הדלת ומיד השיב אותה אחור. דפק עליה חלושות. היא פתחה בפניו את הדלת, "תיכנס!" מצא בית ריק, נרתע וסב לאחור. "תישאר," אמרה בקול רך, "תשב." ישב בפינת האבלים, הניחה לפניו כוס קפה ופרוסת עוגת שמרים. "זו דרכו של עולם," אמרה. בהה נכחו עוד שעה ארוכה, לא שתה מהקפה, גם לא טעם מהעוגה. "שלא נדע עוד צער," אמר פתאום וקם ממקומו, "שלא נדע עוד צער," אמר פעם נוספת ויצא.
שמש של בין הערביים ליטפה בקרניה האחרונות את צמרות הברושים. גבעולים רכים של כְּשוּת הַשָׂדוֹת בצבצו בערוגות פרחי הגן, והטָיוּן הדביק נאחז באדמה השחורה והעמיק שורש. "זו דרכו של עולם," נזכר במשפט ששמע שוב ושוב בימי השִבעה, "מחר כבר אטפל בגינה." נכנס לביתו והושיט את ידו אל מתג החשמל. על השולחן עמדו שתי כוסות התה, מלאות כדי מחציתן. גם הלוח וכלי השחמט עוד היו שם, באותו מצב שעזבום. רעד קל עבר בגופו ומיד כיבה את האור. שמח על החשכה, פשט את בגדיו והשתרע על מיטתו. "זו דרכו של עולם," כיסה את עצמו בשמיכת הפוך הלבנה. "גם תורי יגיע," חייך כאילו מצא נחמה. "גם תורי יגיע," עצם את עיניו.
באמצע הלילה התעורר, גרונו ניחר, פניו נטפו זיעה וחש כאילו פטישים כבדים הולמים בראשו. לנגד עיניו צפו ועלו מראות גופת המת, החדר בבית החולים והמבט הזגוגי של האיש שבאמצע משחק השחמט אחזו השבץ. קם ממיטתו, הדליק את האור והתיישב ליד השולחן. טעם מהתה הקר, נעץ את עיניו בלוח שלפניו והתבונן בו שעה ארוכה. מצחו התקמט ולפתע הושיט ידו אל הפרש השחור, אבל זו קפאה באוויר. לא זכר תורו של מי לשחק.
|
תגובות אחרונות
-
day-dreamer
בתגובה על להציל את העגונות
-
טובסדר
בתגובה על הבריכות העליונות, המפלים ופסל של רעייתי
-
bonbonyetta
בתגובה על נחמד שם בגן החיות
-
n1free
בתגובה על טפשות או רוע?
-
bonbonyetta
בתגובה על "אהבת" בעלי החיים
-
סטאר*
בתגובה על שד
תגובות (107)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
חיוש, יקירתי, התגובה שלך עשתה לי את החג...
יונתן חברי היקר
אני אוהבת לקרוא אותך. נקודה.
ארוך, קצר יותר אחד המה עבורי
לקרוא את שאתה כותב זהו זמן איכות.
ולעניננו, הסיפור - תיארת ניפלא תחושות של אובדן חבר
נגע לליבי כאבו של זה שנישאר מאחור
והסוף היה מפתיע...כשקראתי " גרונו ניחר, פניו נטפו זיעה...."
אוי כמה דאגתי. חששתי שהנה הגיע תורו ללכת אל העולם הבא (-:
תודה לך חברי ששיתפת אותנו מפרי עטך
חג עצמאות שמח
* כוכב אהבה ממני
תודה, נעמה, תגובתך שמחה את ליבי
שמעון יקירי, עשית לי את היום.
השתדלתי להגניב לסיפור שביב קליל של הומור, אבל אתה הראשון שאומר שהסיפור הצחיק אותו
תודה רבה!
מודה ולא אבוש, פרצתי בצחוק. הצלחת להפתיע אותי(!) ואל ייקל הדבר בעיניך. נהניתי מאוד מהסיפור, לא רק מהסיום אלא מכל דרך כתיבתו.
ומצטרף בכל לבי לתגובתה של דיוטימה. כל מילה בסלע יצוקה
חן חן!
תודה, רחלי, אהבתי את תגובתך
ספור נוגע ללב, הוא לא נגע בכלום, השאיר את הרגע הזה
שהיה לו עם חברו עוד קצת, אבל בינתיים התרחשו דברים, אבל
הוא לא רצה להיפרד מהרגע ההוא.
ספור יפה, כתוב יפה.
תודה לך, אסתר, תגובתך ריגשה אותי מאוד.
תודה, אביחי, אבל סנונית אחת אינה "עושה" אביב
ועד כה פרסמתי רק ספר אחד...
יוני יקר!
סיפור נפלא ורגיש על דמות מובהקת של 'אנטי גיבור'.
,קראתי פעמיים וליבי נכמר ונמלא חמלה על האיש המינורי שאין אדם מגיע אל מסתרי נפשו. לו אך נמצאה לו נפש אחת, זה כל מה שנחוץ, אחת בלבד לדובב אותו...!
אף כי היה לו חבר למשחק, ברור שלא הרבו לשוחח ביניהם, אם בכלל ולו מתוך שהמשחק תובע מידה רבה של ריכוז.
זו אומנותך הגדולה, כאן באים לביטוי מירבי דקויות של רגישות בהן ניחנת.
תודה יקירתי, תגובתך שמחה את ליבי.
וזה שפרסמתי ספר ראשון עוד לא עושה אותי לסופר...
שנדע לחיות נכון
ולמות נכון
תודה, ליאורה, ולאור קשיי הגלישה באתר אני מאוד מעריך את תגובתך.
תודה, יקירתי, שמחתי מאוד לקבל את תגובתך ואני מעריך זאת במיוחד לאור קשיי הגלישה פה באתר.
חזק ביותר!
הסוף הזכיר לי את הסרט הקלסי של אינגמר ברגמן שבו משחקים שחמט עם המוות.אתה לקחת את זה יותר רחוק!
פנטסטי!
*
אלומה
תודה לך, יקירתי, שמחתי לקבל את תגובתך.
לעולם לא נוכל לדעת... ועדיף שכך.
גם לך... צריח שחור
וכך צריך לנהוג, הלא כן?
משחק השחמט אינו אלא אלגוריה למציאות של כולנו, בכלל, ושל הדמויות המתוארות בסיפור, בפרט.
בדומה למשחק השחמט המסתיים במותו (של השח) ובהכרעה (מט/הפסד) של אחד השחקנים, כך הסתיים המשחק בין הדמויות המתוארות בסיפור במוות טרגי (שבץ) ובהכרעה ממשית (מוות) של אחד השחקנים.
למעשה, כולנו שחקנים בעולם הזה וההכרעה תבוא על כולנו, במוקדם או במאוחר.
לאורך הסיפור נעשה שימוש במשחקי מילים, רמיזות וכפל משמעויות, כך גם כפל המשמעות בשם הסיפור - "כל אחד בתורו" (במשחק ובחיים).
הצבעים, שחור ולבן, משמשים בו לרוב- גם זה בדומה ללוח המשחק ולכלי השח-מט.
העלילה כתובה היטב, מסקרנת וממצה.
השורה האחרונה - מותירה את הקורא מהורהר ופתוח לכיווני מחשבה.
אהבתי. תודה.
נכון, יעל, בלי אהבה אין טעם לחיים.
תודה על תגובתך!
הוא לא היה בן משפחה ולכן לא היה חייב ב"קריעה".
תודה לך, אכן- אלו הם חיינו.
לא רק שאפשר, זו חובתנו
המוות מזכיר לי שוב ושוב כמה חשוב להיות צנועים.
הוא מזכיר לי לא לוותר על האהבה שהיא טעם החיים.
התרשמתי שהתאבל על חברו יותר מאשתו ...............
ואני חשבתי איזה סוג יחסים היה ביניהם
שהיא קיבלה בהשלמה והוא התמודד עם התדהמה .
הוא לא ! אמרו האבלים ...........סימן שבמשפחה לא קיבלו אותו בהבנה ...........סוג של חברות סמויה .
חבר למשחק החיים ...........כל אחד ומזלו הוא בתחנה האחרונה של החיים
אני מודה שעל זה אפילו לא חשבתי...
בביקור השני אצל האלמנה, הוא פספס קצת.
הרי זה דרכו של עולם, גם כך וגם כך.
אין שום ספק בכך.
אמנם כן, דבי, ההצגה חייבת להימשך!
תודה ושבת שלום.
אימרה נפלאה, יקירתי- מתכון לדרך חיים.
שבת שלום ומבורך.
תודה, מכבית, ממך זו אחלה מחמאה!
כדברי השיר- "מי הבא בתור ומי בתור הבא"
אכן, גרסת האנימציה משעשעת עוד יותר,
שוב תודה ושבת שלום
תודה רבה על הרעיון המקורי והמשעשע,
הקליפ שהבאת ממש מתאים להמשכו של הסיפור או לסיפור המשך
אמת, לא נוכל להימלט מכך.
תודה רבה, ציפי, ואני שמח על ההשלכות לחיים שמצאת בסיפורי.
אם אהבת יש זאת בגרסא יפה יותר באנימציה
http://www.youtube.com/watch?v=1m7dcbIKvlw
אכן כך- תורו של כל אחד יגיע
תודה, לירית, נהניתי למקרא תגובתך
אכן היטבת להעביר את המסר עד כדי כך שאפילו אני הצלחתי לנחש חלק מהדברים,
בידידות רבה אשר
אתה כותב נהדר .
אוסיף פה קליפ שיחליף את האוירה הקודרת למשהו יותר עליז
תודה, דן, אני מעריך מאוד את שירתך, ושמח שאתה מוצא בסיפורי משהו מן השירה
תודה ושבת שלום גם לך.
תודה, אביה, אני משתדל להציג חומרים חדשים, אבל מפעם בפעם מסתננת תזכורת קטנה.
חן חן, תמר, אהבתי לקרוא את מה שכתבת
תודה, כריסטין, אכן- זו דרכו של עולם.
לא, יקירתי, זה לא משעמם אף פעם.
תמיד אשמח לקבל ולקרוא את תגובותייך.
תודה, רות,
אכן, תורו של כל אחד מאיתנו יגיע...
אשר, ידידי היקר,
היטבת לתאר את מה שעבר על המחבר במהלך כתיבת הסיפור, ואני שמח על כך שהצלחתי להעביר את המסר.
יש פה, בסיפור, הרבה כפל משמעויות. הלוח הראשון שהוזכר הוא, אכן, לוח השנה, התור הראשון הוא תור האביב, אחר כך התור בהזזת המסעים, נמשך ב"גם תורי יגיע" המרמז על מוות נוסף, כביכול, ונסגר שוב בתור להזזת המסע על לוח השחמט.
תודה רבה!
תודה לך, צחיתוש, שמחתי שנהנית
תודה לך, אורנה, שמחתי לקרוא את תגובתך.
ואני חושב על כך שכמעט פספסנו זה את זה...
ואני אהבתי את תגובתך, תודה
לא פלא שלא זכר תורו של מי לשחק.
כרגיל נהניתי מכתיבתך.
תגובתך חיממה את ליבי, יקירתי,
תודה לך.
נעמה לי תגובתך, סאלינה, תודה.
תודה, שרי, אכן זו דרכו של עולם.
תודה לך!
גם אני אוהב אותך יקירתי, אבל עד כה לא העזתי להתוודות.
תודה, אסתר המלכה, נעמה לי תגובתך.
מצמרררררר!!!
הדרך בה אתה כותב
תיאורי המצב והתפאורה
פשוט, ממכרים.
הלוואי וידעתי גם:)))))
זו דרכו של עולם . . . יש עצב וגם השלמה. אהבתי ♥