כותרות TheMarker >
    ';

    יוֹמַנּוּת - "לאן הדרך הולכת"

    יומנות - כשמו כן הוא. יומן אמנות. שמו של היומן מתאר את הדרך אשר מוליכה אותי ימין ושמאל לפנים ואחור. דרך האמנות שלי, היא הדרך אשר בה אני שואלת. תהליך היצירה הוא שאלה, תמיד שאלה, והתוצר הוא התשובה הזמנית עד ליצירה הבאה.
    ברשומותיי כאן אספר על יצירתי, על חקירתי, על האמנות שבאמנות וגם על מה שביניהם.

    0

    מה הקשר בין דיוקן עצמי ובין פרצופה של המדינה?

    29 תגובות   יום שישי , 20/4/12, 11:22

    דיוקן עצמי - " אני , תבנית, נוף ......"

     

     

     

    ''
     

    אני תבנית נוף - נורית צדרבוים 2012

     

    בימים אלה נפתחת תערוכה קבוצתית שנושאה הוא "וזהו פרצופה של המדינה". התערוכה מתקיימת בגלריה החברתית, גלריה מרכזית בתחנה המרכזית בת"א. התערוכה מכוונת את פעמיה לקראת יום העצמאות.


    אני משתתפת בתערוכה זו בסדרת עבודות דיוקן עצמי - מתוך הסדרה "אני, תבנית, נוף...."


    ברשימה 'דיוקן עצמי - אני תבנית נוף' - אני מסבירה את הקשר שאני רואה, נותנת ומוצאת בין כמה מציורי הדיוקן עצמי ובין פניה של המדינה/מולדת.


    בתערוכה מוצגות מספר עבודות - אוסף מתוך התצוגה

    או בגלריה כאן 'אני תבנית נוף'



    ובנוסף שיר שמתייחס לעבודה שמוצגת כאן ואשר מוצג גם הוא בתערוכה ליד עבודה זו.

     

     

    אני תבנית נוף.... / נורית צדרבוים



    "רבבה כצמח השדה נתתיך  

    ותירבי ותיגדלי ותבואי בעדי עדיים  

    שדיים נכונו ושערך צימח ואת עירום ועריה....

    ואעבור עלייך ואראך מתבוססת בדמייך.

    ואומר לך: בדמייך חיי   ואומר לך: בדמייך חיי!" "

    (יחזקאל טז')

     

     

    אֲנִי תַּבְנִית נוֹף.

    עוֹפֶרֶת יְצוּקָה מְאֻפֵרֶת מְצוּקָה

    עַל מַצָּע טֶבַע וַצֶּבַע

    רְגָבָי אֲדָמָה בְּמִרְקָם נַחַל יָם

    פְּרוּעָה קְרוּעָה פְּרוּמָה - נִתְפֵּרֶת

    גֻּמָּה אַחַר גֻּמָּה נֶחְפֵּרֶת וְעוֹלָה,

    כְּיוֹרְדֵי דּוֹמָה מִשְּׁאוֹל

    חֲשׁוּבָה וּבַעֲלַת תְּשׁוּבָה. דְמוּמָה.

    מַחֲרִישָׁה בֵּין תַּלְמֵי זִכָּרוֹן וַחֲבוּלָה

    בְּחוּט שָׁנִי מַוְרִיד כְּדָם וְעוֹרֵק

    וְעוֹזֵב וּמוֹדֶה - תְּנֻחָם תְּרֻחָם.

     

    אִמָּא אֲדָמָה מוֹרִיקָה אֲזוֹבֵיהָ עַל קִיר

    בּוֹ דָּם אָדָם לֹא שָׁקַט לֹא נָדַם

    כְּגוּף אִשָּׁה שֶׁקִּדְּשָׁה אֶת חוֹלָהּ

    חִלְלָה קְדֻשָּׁתָה בְּזֶמֶר נוּגָה

    נֶחְבֵּלָה וְקָשְׁרָה נָפְשָׁה

    בְּטַבּוּרוֹ שֶׁל עוֹלָם.

    חֲבָלֵיהָ הָיוּ לֵדָה וּמָשִׁיחַ,

    וְהִיא תָּפְרָה בְּעֶרְגָּה אֶת סוֹדָה

    בְּלֹא סְיָג וַשִּׂיחַ.

    בֵּין וּבְאֵין קוֹץ וְדַרְדַּר, עָלֶה וַזֶּרֶד

    וְאָדַמְתָּ טְרָשִׁים.

     

    הִכְּתָה בַּסֶּלַע, וְשֹׁרָשִׁים

    מַלְבּוּשִׁים עָשְׂתָה כִּשְׂרוֹךְ לִכְרוֹךְ

    סְבִיב עֶרְוַתָהּ בְּתֹם

    שַׁדַּיִים נָכוֹנוּ וְשַׂעֲרָה צִמֵּחַ, אַךְ

    הֻתְּרָה חֲשׂוּפָת עֵירֹם

    בְּקַו יָרֹק וְקַו אָדֹם בְּלֹא גְּבוּל.

    הָיְתָה לִיְבוּל, הָיְתָה זְבוּל.

     

     

    ''
      

    אני תבנית נוף (פרט) - נורית צדרבוים   2012   

     

     

    ''
      

    אני תבנית נוף (פרט) - נורית צדרבוים    2012   

     

     

    ''
     

    אני תבנית נוף (פרט) - נורית צדרבוים   2012

     

     

     

     

    ©כל הזכויות שמורות  לנורית צדרבוים

     

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (29)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/4/12 08:40:
      חזק מאד. [ולא משנה באיזה חלל תצוגה את מציגה]
        24/4/12 14:05:

      צטט: ~בועז22~ 2012-04-24 08:00:06

      אני לא יודע מה מטפורה למה, הפנים למדינה או המדינה לפנים..., כך או כך, השניים קשורים, תפורים בתפר. יצירות יפהפיות!

      יפה אמרת. זה כרוך בזה. תודה על דבריך. שימחת.

        24/4/12 14:05:

      צטט: רפי פרץ 2012-04-24 03:07:54

      עבודות מרשימות כשרואים אותן במציאות 

       

      היה כייף להיפגש בתערוכה .....

       

      נורית מצרף כתבה שהיתה בערוץ 3 בו הופיעו גם ציורים שלך

       

      ''
          

      תודה רפי יקר,

      שמחתי גם אני להפגש. שמחה שכך אתה חושב על העבודות. ובכלל תודה.

       

        24/4/12 08:00:
      אני לא יודע מה מטפורה למה, הפנים למדינה או המדינה לפנים..., כך או כך, השניים קשורים, תפורים בתפר. יצירות יפהפיות!
        24/4/12 03:07:

      עבודות מרשימות כשרואים אותן במציאות 

       

      היה כייף להיפגש בתערוכה .....

       

      נורית מצרף כתבה שהיתה בערוץ 3 בו הופיעו גם ציורים שלך

       

      ''

        23/4/12 09:47:
      :-)
        23/4/12 09:27:

      צטט: סטאר* 2012-04-23 09:00:05

      שירתך ועבודותיך נפלאות.....תודה ובהצלחה :)

      תודה לך כוכי. שמחה שביקרת כאן.

        23/4/12 09:22:

      צטט: pere211 2012-04-23 08:47:33

      שכחתי לציין שהשיר שלך מתאר בבהירות את היצירה נהניתי והשכלתי גם

      פרא שלום,

      תודה על הדברים, תודה על הביקור ועל התגובה. אכן , שמחה לדעת שמה שמדבר ממני מדבר גם אל אחרים.

        23/4/12 09:00:
      שירתך ועבודותיך נפלאות.....תודה ובהצלחה :)
        23/4/12 08:47:
      שכחתי לציין שהשיר שלך מתאר בבהירות את היצירה נהניתי והשכלתי גם
        23/4/12 08:43:
      מעורר השראה מעניין מאוד וגם עבודה יפה לטעמי בהצלחה
        22/4/12 22:13:

      צטט: Avivit Agam 2012-04-22 15:33:12

      נהדרות היצירות

      תודה אביבית.

        22/4/12 22:12:

      צטט: שולה ניסים 2012-04-22 14:52:19

      אוהבת מאוד את הרעיון של החיתוך לחלקים וחיבור מחדש באמצעות תפירה ידנית ( ככה זה נראה לפי הצילום, תקני אותי אם אני טועה). נראה לי שהבחירה של חוט בצבע אדום היא לא מקרית - חוט השני. עבודה מאוד יפה וגם השיר שצירפת. אהבתי מאוד.

      שולה,

      אינך טועה. אכן יש כאן חיבור. ובעצם, בגלל הערתך זו, חזרתי אל הטקסט ( ההסבר) והסברתי שם שהציור עשוי על דיקט ( שמן על דיקט) שאחר כך חתכתי אותו באמצעות ג'קסו, קדחתי חורים וחברתי בחבל אדום. כלומר התפירה היא לא תפירה קונוונציונלית. החיתוך הוא מטאפורה לכאב, לשבר, לחלוקה, והחיבור מציין את התיקון. תיקון שלא מכסה על הקרע אבל מאידך מחזק אותו.

      צדקת גם באשר לחוט האדום, שגם בשיר הוא מוזכר כ'חוט השני' ואני כותבת שם מוריד ( שזה גם מאדים וגם מהדהד למילה וריד ואחר כך "עורק" כמו עורקים וגם עוזב.

      בקיצור, נגעת בנקודות הנכונות.

      תודה על דברייך, שמחה שאהבת.

        22/4/12 22:08:

      צטט: סמדר לומניץ 2012-04-22 07:14:12

      מאוד אוהבת את העבודה הזו נורית, האקספרסיביות ושילובי החומרים. בהצלחה רבה!

      תודה סמדר

      אהבתי את העובדה שאת היחידה שציינה את עניין שילובי החומרים. משום שבאמת שילובים אלה הם שילובים לא הגיוניים ולא מקובלים. הציור הוא על דיקט ( שמן על דיקט) שאותו חתכתי במשור ( ג'קסו), אחר כך קדחתי חורים ואת החיבור עשיתי באמצעות חבלים ( אדומים). נהוג לתפור בחוטים בד, ולא חתיכות של עץ. ובעיני זה חלק מהאמירה. דבר שקשה לחתוך אותו, אך ניתן לעשות בו תיקון. תיקון שיש בו כאב וצמיחה, תיקון שמבליט את הקרע וגם מחזק אותו.

      ושוב תודה על דברייך החשובים כאן.

        22/4/12 22:05:

      צטט: אריהיגודה 2012-04-22 05:59:29

      טוב אז אני רואה את החיבור האישי שכל כך הרבה שנים לא יוכלו למחוק את העצב ואפילו שמתוך העצבות נולדים חיים חדשים.

      אריה.

      אכן אתה יודע, ואני יודעת שאתה יודע. ושנינו יודעים. והנה הפלא הגדול שגם מתוך הכאב והעצב אפשר להצמיח יצירה וגם אלה הם חיים חדשים. תודה

        22/4/12 22:03:

      צטט: יהודית מליק שירן 2012-04-22 00:20:19

      נורית יקרה, פעם ראשונה אצלך שהחיבור בין מילים לצבע הוא מקשה אחת. רקמה אחת. הגוף התפור מכיל בתוכו טראומות של פציעות מפיגועים בעורף, ממלחמות משדה הקרב. התפר מסמל גם ניתוח שלאחר המוות. אלא שחיילים לאחר מותם לא עוברים ניתוח שלאחר המוות, רק אזרחים בכל מיני סיבות. הגוף התפור בצבעים של צמיחה מעיד על התכוונות, רצון להמריא ממקום כואב למקום מחלים. הגוף הוא גופה של המדינה במישור הסמלי והוא מבטא את שביליה הדוממים / דמומים / אדמדמים של הארץ. מלאכת התפירה היא מלאכת של הסוואה. היא תופרת את הפצעים ומעדיפה להראות גוף ללא חבלות. פרצופה של המדינה מייצג היטב את פניה והאדם והיא הם נוף מוכר יוצא חלציה. טשרניחובסקי קבע "שהאדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו" אכן כך, התפירה האחידה באה להראות שהכל תקין כלפי חוץ, אך מתוך הנפש פורצת סערה גדולה. אהבתי מאוד את הציור והמילים.

      יהודית יקרה,

      ניכר מדברייך שנהנית מ"קריאת" השיר והציור. ניכר גם שירדת לעמקם של הצורות והמילים ואף העמקת בהם.

      ואילו אני נהניתי למקרא דברייך כאן. תענוג היה לי לקרוא את התובנות שלך, את העומקים אליהם הגעת. נדמה לי שכל מילה שאוסיף על מילותייך רק תקלקל ותפריע. תודה לך מקרב לב ממש.

        22/4/12 22:01:

      צטט: סטיב.ר 2012-04-21 23:55:34

      הקשר של הגוף בציור, לפרצופה של מדינת ישראל, מתבטא בטראומות שעברה המדינה במהלך קיומה,

      ההצטלבות של התפרים  באזור הלב, מעיד על העומק הכאב שפילח ופגע בנו, מלחמות,חללים ... לאורך ולרוחב ומגיע הכאב עד לראש.

      ההצטלבות השנייה באזור המפשעה מעיד על פגיעה ביבול הפוריות...

      בלי התפרים לא ניתן לאחות את השברים. 

      מדינת ישראל קיימת בזכות הזיכרון הכואב שמחבר אותנו למדינה.

      הציור ממחיש את הקשר האישי של הציירת למדינה ומשליך על כל הסביבה.

      "אדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו"-שאול טשרניחובסקי.

      סטיב,

      נכון ובדיוק.

      אני בהחלט קושרת ( תרתי משמע) בין טראומות אישיות לטראומות של מדינה. כי כמו שאמרת בסוף דבריך, וכמו שאני מרמזת בראש שירי ובשם של העבודות 'אדם אכן אינו אלא תבנית נוף מולדתו'.

      יפה מאד הנקודה שהעלית על התפרים שמצטלבים באיזור הלב - עומק הכאב, מלחמות וחללים. ומגיע עד לראש. כלומר הפגיעה היא ברגש ובשכל. בהקשר זה גם איזור המפשעה.

      ואני חייבת לציין, שחשבתי על המון דברים כאשר עשיתי את התפרים. שהרי חתכתי ( וצריך לציין שהעבודה היא על דיקט - ולא היה קל לעבוד עם ג'קסו, ואחר כך לקדוח חורים), וחשבתי על השבר ועל התיקון, ועל התפר שמראה את השבר וגם מחזק. אבל על איזורי הלב והמפשעה, לא חשבתי באופן מודע (כנראה באופן בלתי מודע) והנה אתה חשפת את זה.

      כל ההבחנות שלך נכונות ומדוייקות.

      ואני אפילו רוצה להוסיף ולחדד שה"חוטים" שבהם חיברתי הם חבלים ובכך רמזתי כמו גם בשיר - על חבלי לידה, חבלי משיח, וחבל ארץ.

      ושוב תודה לך על דבריך המדוייקים שמכבדים את השיר ואת הציור.

        22/4/12 15:33:
      נהדרות היצירות
        22/4/12 14:52:
      אוהבת מאוד את הרעיון של החיתוך לחלקים וחיבור מחדש באמצעות תפירה ידנית ( ככה זה נראה לפי הצילום, תקני אותי אם אני טועה). נראה לי שהבחירה של חוט בצבע אדום היא לא מקרית - חוט השני. עבודה מאוד יפה וגם השיר שצירפת. אהבתי מאוד.
        22/4/12 07:14:
      מאוד אוהבת את העבודה הזו נורית, האקספרסיביות ושילובי החומרים. בהצלחה רבה!
        22/4/12 05:59:
      טוב אז אני רואה את החיבור האישי שכל כך הרבה שנים לא יוכלו למחוק את העצב ואפילו שמתוך העצבות נולדים חיים חדשים.
      נורית יקרה, פעם ראשונה אצלך שהחיבור בין מילים לצבע הוא מקשה אחת. רקמה אחת. הגוף התפור מכיל בתוכו טראומות של פציעות מפיגועים בעורף, ממלחמות משדה הקרב. התפר מסמל גם ניתוח שלאחר המוות. אלא שחיילים לאחר מותם לא עוברים ניתוח שלאחר המוות, רק אזרחים בכל מיני סיבות. הגוף התפור בצבעים של צמיחה מעיד על התכוונות, רצון להמריא ממקום כואב למקום מחלים. הגוף הוא גופה של המדינה במישור הסמלי והוא מבטא את שביליה הדוממים / דמומים / אדמדמים של הארץ. מלאכת התפירה היא מלאכת של הסוואה. היא תופרת את הפצעים ומעדיפה להראות גוף ללא חבלות. פרצופה של המדינה מייצג היטב את פניה והאדם והיא הם נוף מוכר יוצא חלציה. טשרניחובסקי קבע "שהאדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו" אכן כך, התפירה האחידה באה להראות שהכל תקין כלפי חוץ, אך מתוך הנפש פורצת סערה גדולה. אהבתי מאוד את הציור והמילים.
        21/4/12 23:55:

      הקשר של הגוף בציור, לפרצופה של מדינת ישראל, מתבטא בטראומות שעברה המדינה במהלך קיומה,

      ההצטלבות של התפרים  באזור הלב, מעיד על העומק הכאב שפילח ופגע בנו, מלחמות,חללים ... לאורך ולרוחב ומגיע הכאב עד לראש.

      ההצטלבות השנייה באזור המפשעה מעיד על פגיעה ביבול הפוריות...

      בלי התפרים לא ניתן לאחות את השברים. 

      מדינת ישראל קיימת בזכות הזיכרון הכואב שמחבר אותנו למדינה.

      הציור ממחיש את הקשר האישי של הציירת למדינה ומשליך על כל הסביבה.

      "אדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו"-שאול טשרניחובסקי.

        21/4/12 22:29:

      צטט: ג.ע. 2 2012-04-21 16:08:54

      נורית היקרה,

        

        

      אני קוראת את השיר הזה (כמובן) אחרי שהצצתי בהסבר על התערוכה.

        

        

      אם הבנתי נכון את כוונתך, כל אחד מאיתנו הוא למעשה תבנית נוף מולדתו, כלומר בתוכו משתקף כל מה שקשור לנוף מולדתו - הגדרת הזהות הלאומית, האישית, השפה,  המקורות, התרבות - האמנות, וכל אדם איך שהוא מתחבר לכל אלה - כנופיו הפנימיים. ובסופו של דבר אוסף הפרטים הזה הוא פרצופה של המדינה.

       

       

      ניסיתי לפרש את השיר בדרכי המוכרת, אבל החלטתי בסופו של דבר לא לרדת לפרטים, זה היה נראה לי "פורנוגרפי" מדיי (מהבחינה האישית-נפשית, כניסה פנימה לתוך מקומות פרטיים שלך שלא רציתי להיכנס). רק אומר שבהחלט ניתן להמשיל את עצמנו, כל אחד מאיתנו, לחלק אחד מתוך סך חלקיה ונופיה של המדינה.

       

       

      ניתן לראות בשיר איך גם את בתוך עצמך, כמו המדינה, נבנית נדבך אחרי נדבך, מתפוררת, נבנית מחדש וכו' וכו'.

       

       

      כמובן שהשיר מאגד בתוכו את המסע האישי שלך, עם הבנייה-התפוררות-ותקומה מחדושת, שאת, בעזרת הצבע והיכולת שלך להשתמש בו הצלחת לבנות את עצמך מחדש, לאחר פירוק והרכבה -  פירוק והרכבה (תרתי משמע: גם בחיים עצמם וגם על הבד).

       

       

      והסיפור האישי שלך הוא כמובן חלק מהסיפור של המדינה, ובעיקר על רקע יום הזיכרון הקרב ובא.

       

       

       

      הרגשתי דרך השיר שהעניין של פירוק והרכבה מחדש נוגע בך גם בנוגע ליחס שלך אל הדת, דרך השבר שפקד אותך, נושא שמורגש חזק בבית השני של השיר.

       

       

       

       

      לגבי הציור עם התפרים: ניתן לראות שהתפרים רוצים מצד אחד לחבר בין כל החלקים, ומהצד השני הם נמצאים בדיוק במקומות שרוצים להצניע. וכך גם לארץ הזאת יש חלקים שצריך להצניע, אבל הם בכל זאת קיימים והם חלק מהארץ הזאת.

       

       

       

      אהבתי את השיר, ושוב, למדתי ממך מושג חדש "יורדי דומה".

      גימל יקרה ( וכחולה)

      כידוע לך אני אוהבת לראות ולקרוא איך את קוראת אותי.

      כמובן שלי לרוב את לא מחדשת, אלא רק מחדדת אפילו לי את הדברים שאליהם כיוונתי.

      אני שמחה על התובנות שלך, ומקווה שאולי, באיזה מקום דברייך שופכים אור גם לאחרים שבאים, מבקרים קוראים ומתעניינים.

      אהבתי את המקומות שבהם החלטת לעצור, וגם את המקומות שנתת לך דרור.

      אין ספק שאת קוראת ומתעניינת מתוך צמאון רב וסקרנות, וזה בהחלט מכבד את היצירה, כמו שגם אותך עצמך.

      תודה לך מאד ושבוע טוב.

       

        21/4/12 22:11:

      צטט: אסתר רבקה 2012-04-20 18:09:56

      התפרים בתמונות מראים על עוצמת קו התפר בין חלקיה השונים של הארץ ושל האישה ומובן שלמרות הפצעים הרבים והתפרים גם הארץ וגם האישה חזקים,חיים וקיימים.אהבתי

      אסתר רבקה,

      שבוע טוב. אכן קלטת ונגעת בנקודה הנכונה. קווי התפר מצד אחד מראים את החיתוך אך מעצימים את החיבור ומדגישים אותו. אכן של האשה ושל הארץ. תודה על דברייך. שמחה שהבנת וגם שאהבת.

        21/4/12 22:07:

      צטט: ד'ר רותי לאופר 2012-04-20 17:11:17

      נורית, שיר חזק וקשה תרתי משמע, שמועצם עוד יותר על ידי הציורים המלווים אותו. מאד מעניין ומעורר מחשבה הקשר שאת מוצאת בין הביטוי האמנותי שלך לתבנית נוף מולדתך. (הייתי מציינת שהמוטו הוא מיחזקאל טז). הסך הכל, ובעיני בפרט השיר, חודר לנשמה.

      רותי.

      צודקת שיר שמגיע מעומק הבטן והכאב. אכן הבטוי שלי באמנות ( בשתי שפות ויזואלית ומלולית שמתכתבים תדיר אצלי זו עם זו) מבטאים את המקום שבו אני אכן רואה עצמי בבחינת 'תדמית נוף מולדתי' על כל מה שמשתמע מזה.

      מאחר וכבר גילית עניין, וגם נגעת במקומות האלה בדיוק, אני מרשה לעצמי להפנות אותך רשימה קצרה שכתבתי בעניין זה בדיוק, והיא מסבירה את הקשר שלי כיוצרת דיוקן עצמי עם תבנית נוף מולדתי

       

      זהו הקישור - דיוקן עצמי - " אני, תבנית, נוף..." 

      וכמובן תודה על ההתייחסות ועל ההבחנה והקריאה הרגישה. ובעניין 'חודר לנשמה', אכן. צריך נשמה כדי שיהיה לאן לחדור.......

       

       

        21/4/12 16:08:

      נורית היקרה,

        

        

      אני קוראת את השיר הזה (כמובן) אחרי שהצצתי בהסבר על התערוכה.

        

        

      אם הבנתי נכון את כוונתך, כל אחד מאיתנו הוא למעשה תבנית נוף מולדתו, כלומר בתוכו משתקף כל מה שקשור לנוף מולדתו - הגדרת הזהות הלאומית, האישית, השפה,  המקורות, התרבות - האמנות, וכל אדם איך שהוא מתחבר לכל אלה - כנופיו הפנימיים. ובסופו של דבר אוסף הפרטים הזה הוא פרצופה של המדינה.

       

       

      ניסיתי לפרש את השיר בדרכי המוכרת, אבל החלטתי בסופו של דבר לא לרדת לפרטים, זה היה נראה לי "פורנוגרפי" מדיי (מהבחינה האישית-נפשית, כניסה פנימה לתוך מקומות פרטיים שלך שלא רציתי להיכנס). רק אומר שבהחלט ניתן להמשיל את עצמנו, כל אחד מאיתנו, לחלק אחד מתוך סך חלקיה ונופיה של המדינה.

       

       

      ניתן לראות בשיר איך גם את בתוך עצמך, כמו המדינה, נבנית נדבך אחרי נדבך, מתפוררת, נבנית מחדש וכו' וכו'.

       

       

      כמובן שהשיר מאגד בתוכו את המסע האישי שלך, עם הבנייה-התפוררות-ותקומה מחדושת, שאת, בעזרת הצבע והיכולת שלך להשתמש בו הצלחת לבנות את עצמך מחדש, לאחר פירוק והרכבה -  פירוק והרכבה (תרתי משמע: גם בחיים עצמם וגם על הבד).

       

       

      והסיפור האישי שלך הוא כמובן חלק מהסיפור של המדינה, ובעיקר על רקע יום הזיכרון הקרב ובא.

       

       

       

      הרגשתי דרך השיר שהעניין של פירוק והרכבה מחדש נוגע בך גם בנוגע ליחס שלך אל הדת, דרך השבר שפקד אותך, נושא שמורגש חזק בבית השני של השיר.

       

       

       

       

      לגבי הציור עם התפרים: ניתן לראות שהתפרים רוצים מצד אחד לחבר בין כל החלקים, ומהצד השני הם נמצאים בדיוק במקומות שרוצים להצניע. וכך גם לארץ הזאת יש חלקים שצריך להצניע, אבל הם בכל זאת קיימים והם חלק מהארץ הזאת.

       

       

       

      אהבתי את השיר, ושוב, למדתי ממך מושג חדש "יורדי דומה".

        20/4/12 18:09:
      התפרים בתמונות מראים על עוצמת קו התפר בין חלקיה השונים של הארץ ושל האישה ומובן שלמרות הפצעים הרבים והתפרים גם הארץ וגם האישה חזקים,חיים וקיימים.אהבתי
        20/4/12 17:11:
      נורית, שיר חזק וקשה תרתי משמע, שמועצם עוד יותר על ידי הציורים המלווים אותו. מאד מעניין ומעורר מחשבה הקשר שאת מוצאת בין הביטוי האמנותי שלך לתבנית נוף מולדתך. (הייתי מציינת שהמוטו הוא מיחזקאל טז). הסך הכל, ובעיני בפרט השיר, חודר לנשמה.

      ארכיון

      פרופיל

      נורית-ארט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין