ציור חדש שלי

אף פעם לא ראיתי אותך באמת
לא עד היום
היית כל כך קרובה ומעולם לא דיברתי איתך שיחה של ממש
עד היום!
תמיד היית שם, מביטה בי בעינייך הירוקות, המבריקות
מעולם לא זיהיתי בך את האדם האחר

שלא הכרתי
רק עד היום!

היום אני מביטה בתמונתך
מחפשת בעינייך תשובה

לכל אשר קרה

היום חיה בתוכי וסביבי כמו צל, חולפת, רואה ואינה נראית

היום כולם מביטים בך, מדברים, צועקים את שמך
ואין תשובה
מאוחר מדי

היית יכולה לשנות את המצב
אם רק היית עוצרת לרגע להקשיב היית מבינה את מה שצעקתי לך להבין-
שמאחורי כל זוג עיניים יש נשמה, והיא זועקת מתפרצת

כאבה לאורך תקופות

התחזקה וקמה על רגליה שוב ושוב

כזו רכה, רחוקה מלפגוע..

תמיד היית נותנת לכולם הזדמנות שנייה ושלישית, אבל לא הפעם
מאוחר מדי

הזמן מקהה את הכאב, אני יודעת
אבל הכאב הזה - אסור שיקהה!

מותר שיגדל ויפתח את הנשמה עד אינסוף

אפילו עכשיו את עוזרת לי
נותנת לי מתנות עשויות מבדולח טהור שמתגלגלות על פני.

נוגעות בי ככל שאני נזכרת..

נזכרת ב..

אני, עם השיער הקצוץ, העגיל באף, העזרים שלי לתחפושת מושלמת, בוכה

בכל פעם שאני נתקלת בך

בכל רגע שאני רואה את הנפש החשופה שלך

מתחת לכל דבר

רואה בך את הכאב

מתחת למשקפיים

ומאחלת לך הקלה...ואהבה עצמית עמוקה

האיפור שמרוח עלייך נוזל ממך יחד עם שאריות הקליפות שבהם עטפת את עצמך זמן רב כל כך..
ואני מוכנה עכשיו להבין, לצאת מהעולם הזה שלי ולהביט לצדדים...
מותך המוחשי, נפשי היה לשווא!

למדי

נשמי

חיי מחדש

רק אל תפגעי במישהו בחייך יקרה!

זוג חלונות נשמה קטנות נועצים בי החיים

בכל פעם ש..שאת מופיעה במסכי חיי

אני מסתובבת
אני נתקלת בהם ויכולה לראות את מה שקורה בפנים

מבין ביליוני חיידקים באוויר ראיתי,

 מבין ביליוני רסיסי אבק קלטתי,

מבין אלה שהתחוללו סביבנו

 מבין אלפי קרני אור שעטפו את העולם

 ממול לחתיכות מתכת לבנים וזכוכיות

 הרגשתי כל תנועה..את קולות הבכי שבך

אני מסתכלת בך ולא מסתכלת

 ואת נכנסת אלי וחורטת את דמותך בתוכי
מאחורי כל זוג עיניים יש נשמה!

***

שוב הדפים בספר נעקרים ושוב מתמלאים באותיות ושורות
שוכחים שהייתה טבועה בהם פעם דמות אחרת
מנגינה מלאכותית צורמת בלילה
מעלה זיכרונות רחוקים...למה להם?
למה להם להכאיב

פרק אחד נגמר נשר לו
ברוחות הסתיו הקרירות
ורק דמות לבנה עודנה
ריקה קרה נותרה

ועכשיו ... נגמר ה"נצח" כי...
ככה החלטנו
כן, כי בעצם...
שתינו הבנו?

אז מי נשארת עבורי?
עוד פנים זרות שרק חצי מוכרות...
ואולי כבר שכחתי?