שעת ערב מאוחרת יחסית, כזאת שבמקומות אחרים כבר מוגדרת לילה . על צג הטלפון מופיע שמו של חברו הקרוב ביותר. "קצת מוזר! " הוא מציין בינו לבית עצמו. זו לא שעה אופיינית לשיחות שלהם שבדרך כלל מתנהלות בשעות הבקר כאשר שניהם בדרכם לעבודה. "תשמע משהו מעניין." אומר קול חברו "כל הדברים המעניינים ששמעתי בזמן האחרון לא היו משהו..." הוא משיב צוחקים צחוק גדול כי שניהם יודעים טוב מאוד למה התכוון. מפה לשם ובחזרה, חברו נותן רקע קצר לדבר שלשמו התקשר. "היא שאלה אותי אם אנחנו עדיין בקשר. עניתי לה בחיוב ואז היא חייכה" עברו שלושים שנים מאז ראה אותה ודמותה, כפי שהייתה אז, עולה בדימיונו . "טוב, נו, ספר כל מה שיש לך. אני מקשיב." פרטים ועוד פרטים נשמעים מפי חברו. "בסוף היא שאלה אם זו תיהיה חוצפה לבקש ממני את מספר הטלפון שלך. נתתי לה אותו ואמרתי לה שהיא יכולה להתקשר בכל שעה שנוחה לה." "תגיד, כאילו...בלי לשאול אותי?" "אתה לא סומך עלי?" שאל בקריצה "טוב. נתת נתת. אתה איש אחראי ואני בטוח שבמידת הצורך תשא בתוצאות" הוא משיב בחיוך ... למחרת, בשעות הצהריים, בעודו עושה את דרכו לעינייניו מתעורר לחיים מכשיר הטלפון. מספר לא מוכר. עונה בנימוס ו... "היי, מה שלומך? אתה היודע מי מדברת?" "בוודאי !!. מה שלומך... (ומציין את שמה)?" השיחה נמשכת כמעט שעה. קובעים לדבר שוב בשעות הערב. מדברים שוב, שיחה ארוכה, ובסיומה מחליטים להפגש. … |