אני לא מסכנה. ממש לא מסכנה. למרות שלכאורה ישלי סיבות די טובות: אני אישה (= בת, מנוקבת, לא גבר), מזרחית (=אבל יצירתית שחבל על הזמן), מעיירת פיתוח (לא סתם עיירת פיתוח, מקיבינימט דרום). ובכל זאת, אני ממש לא מסכנה. גדלתי במשפחה מדהימה שכל אחת מהן עזבה בגולה חיים נוחים מאוד, עם עושר גדול ועלתה על 11\10 ילדי אל ארץ הקודש מתוך אמונה לעשות שינוי. החליפו את הארמון בפחון, גרו בצפיפות, עבדו קשה מאוד להאכיל 13 פניות ואף פעם לא חשבו שהם מסכנים.  המשפחה המדהימה שלי לימדה אותי שכל מה שארצה, אפשר. כך שבעשר אצבעות ובמוח אחד (צנועה אני לא) השגתי כל מה שאדם צריך, ועוד קצת. 

חברות צבוריות שמקבלות כל כך הרבה תמיכה מהמדינה ומהציבור מציגות עצמן כאחרונות המסכנות ודורשות לקבל עוד. תפקידה של המדינה לתמוך בחברות שנקלעות למצוקה, אין בזה פסול. אבל יש לזה מחיר!

מרגיז אותי שבמדינה נאורה חברות ציבוריות ואנשים פרטיים המקבלים תמיכה מהמדינה מתנהלים באופן כל כך כושל. 

תנובה -  קופסת קוטג' בארץ עולה כמעט כמו קוטג' 3 חדרים במדינה סמוכה (טוב, עדין לא מדינה, אל תהיו קטנוניים), מטעמי "קושי להוריד מחירים". ובאותה נשימה מציגים התשקיפים סכומי עתק של מליונים למנהלי החברה. עוד מציגים התשקיפים משכורות רעב לפועלים. אותם פועלים שמנהלים את החברה, משביתים ומפריעים להתנהלות הכלכלית הנכונה, ובמו ידיהם יוצרים כאוס בשוק הכמעט מונופוליסטי הזה. אין סיבה לתת תמיכה בחברה שאינה מתנהלת נכון! רוצים תמיכה, תראו התייעלות: הפסיקו את מצעד המשכורות המטורפות, אם יש הפסדים, אל תשלמו סכומים של 6-7 ספרות למנהלים. נהלו את העובדים שלכם כך שלא הם ינהלו את החברה אלא אתם. התיעלות עסקית יכולה להביא את החברה למכור מוצרי בסיס במחירים סבירים. ואז, תהיה סיבה מספקת לשקול לספק לכם תמיכה. 

שלא תבינו אותי לא נכון, אין לי שום בעיה עם אותם מנהלים שמרויחים מליונים בדקה. להפך, אני מעריכה אותם. אבל אין מקום לכאלו משכורות במגזר הציבורי, או לחברה המבקשת "תספורת" או לחברה המבקשת התחשבות מהמדינה ותקציבים. אדון תשובה היקר, רוצה עזרה כלכלית לנהל את החברה? יש לזה מחיר! הציבור נותן לכם כסף ומבקש התייעלות, שקיפות, מחירים סבירים. רוצים לנהל לבד? אין שום בעיה, תנו איזו משכורת שאתם רוצים, נצלו, במסגרת החוק, את מי שאתם יכולים, והתנהלו בשקיפות הוגנת כלפי הצרכן. אבל אם בחרתם להתנהג כאחרוני המסכנים, קבלו את העזרה המיוחלת מכספי הציבור, אך תהיו חשופים לביקורת הציבור, לניהול נכון יותר ולהחזר ההשקעה של הציבור בחברה שלכם.

מקומם לראות כיצד "הראש" למרות הקולות הרמים והמאוד ברורים, לא מוצא לנכון לשנות סדרי עדיפויות. לא "בקטנה" אלא ממש ברצינות. בכזאת רצינות שחברה שרוצה תמיכת המדינה תאלץ לקבל ממנה גם פיקוח. 

אינטל קיבלה 600 מליון דולר? אני רוצה לודא שהיא מעסיקה עובדים מקרית גת. לא בכאילו. לא להעביר עובדים מתל אביב לגור בקרית גת ולספר לי סיפורים שהעובדים במפעל הם מהדרום. ממש לקבל פיקוח צמוד. 600 מליון דולר! אתם יודעים מה אפשר היה לעשות עם זה? 

למשל להקים בתי ספר, להוסיף מורים כך שמספר הילדים בכיתה יהיה נמוך יותר, לאפשר סל לחג שמח למשפחות נזקקות, להקים מועדוניות לאחר הצהריים כדי לעזור להורים עובדים להמשיך לעבוד, להוסיף תרופות מסויימות לסל הבריאות. עוד רעיונות?

זו לא דמגוגיה זולה - זו לגמרי המציאות. "הראש" נבחר על ידי הרוב. אין לי ויכוח עם העם שלי (רק דיר בלאק אתם עושים את השטות הזו שוב ומצביעים לו גם הפעם!). הממשלה תבחר מה לעשות עם תקציב המדינה למען המדינה. בחרתם לתת מליונים לתמיכה בחברה מסויימת?! ודאו שחלק נכבד מזה חוזר חזרה אל החברה.