האגו מתחיל להישחק,

כמה כבר אפשר לסבול , ריבונו של עולם !!!

לעצום עין,להתעלם מהמציאות,

להרוס את עצמך.

הרי מה אני,

בסה"כ בן אדם.

למה במלחמה,למה להלחם בהכל,מלחמה פסיבית ?

למה לא לקבל את המציאות,

על שלל גווניה - ולא בשחור לבן,

"להחליף סרט".

למה כל כך קשה לראות תמונה ברורה ומלאה,

למה כל כך קשה לחיות ?

איפה החופש,שבפנים -

במציאות שבחוץ,בנדודים אינסופיים ובלתי אפשריים,

בהרגשה עילאית,בהתרוממויות רוח גדולות שגוועות לדיכאונות,

בריגושים קטנים,בבריחות מהמציאות שנראת כמו גטו,

בקבלה בלתי אפשרית ?

אולי במעשים,מעשים גדולים,וקטנים,

במקום מחשבות.

אבל מעשים שיובילו לאן שהוא,לשינוי -

כי הרי סוף מעשה במחשבה תחילה...

מה אני , בסה"כ בן אדם,

אולי באיזשהו אופן - כמו כולם.

לא מתחת,לא מעל.

זה לא משנה מה יש לי מה אין,

מה אני שווה,לא שווה,

דימוי עצמי,כמה פוטנציאל,

בסה"כ בן אדם...