0

8 תגובות   יום שבת, 21/4/12, 19:01

הילדה שבי, אוהבת לרוץ בחוץ יחפה. אם אפשר, גם בלי בגדים. כמו בת 3 על חוף הים בחיפה, ביד אחת דלי לבן עליו מודפסות סירות מפרש קטנות ואדומות וביד השניה כף גדולה ואדומה, איתה אפשר לבנות עולמות חדשים. לשבת על החול ולתת לקצות הגלים ללחך את החול תחתי. להרגיש אותו הולך ונמס ואני שוקעת כמו אבן יציבה אל תוך החול. החוף, מתאים את עצמו לצורת גופי, מקבל אותי אליו כעובדה מוגמרת. 

הילדה שבי, אוהבת לאכול בשקט. להקשיב לקולות הפיצפוץ של האוכל מהדהדים בראשי, לקולות גמיעת המים הנשמעת כמו מפל בתוך הגוף. לאכול עם הידיים, לתת לטעם המזון להתערבב עם טעם העור שלי, לגעת בשפתיים בזמן הלעיסה ולחוש את הפער הזה שבין רכותן לבין המתח בו הן נמצאות.

הילדה שבי, אוהבת מגע מיוזע מעט של גוף אחר, עדיף גוף גברי ושעיר מעט, כמו של האבא שקיבלתי כשהייתי פעוטה וידע לחבק אותי ולתת לי לשקוע אל תוכו, בעוד הוא מדבר, מסביר ומפרש לי את העולם.

הילדה שבי, אוהבת את הנחמה שמביאות איתן הדמעות. את חמימות בקיעתן, הרטט שבו הן נאספות בקצה העין ודיגדוג גלישתן מטה, אל זווית הפה. 


הילדה שבי, מתגעגעת להיות נאהבת בחינם. 

דרג את התוכן: