כותרות TheMarker >
    ';

    ניצה צמרת - עט להשכיר

    תנו לי את הרגע ואתן לכם את המילים...

    - כותבת ביוגרפיות -
    סיפורי חיים וספרים אישיים
    - כותבת ועורכת לדפוס ולאתרי אינטרנט כתבות תדמית, מאמרים לקידום

    - מרצה על סיפורי חיים ומדריכה סדנאות לכתיבה יוצרת
    - מתעדת מורשת למען הדורות הבאים .......ובינתיים כאן.



    כל פוסט היה או לא היה - הוא אני.
    אתם מוזמנים לצלול באוקיאנוס המילים שלי,לחבור לגלים,להתענג על הקצף, לגלות אוצרות אבודים בקרקעית לשוב בשלום אל החוף.

    האמבטיה של אלוהים / ניצה צמרת

    100 תגובות   יום חמישי, 20/12/07, 22:07

    בפינת הרצל ליד הספסל יושב איש לא צעיר ולא מבוגר, הוא יושב מסומרטט על כיסא גלגלים. אני רואה את קופסת הפח הקטנה שלו מבקשת ממני.  

    אני עוצרת ומפשפשת בתיק הענק שלי. מוציאה את הארנק ומניחה מטבע של חמישה שקלים בקופסא.

    הוא אינו מביט בי ואני איני מביטה בו.

    לא להביט.

    לא לבייש.

    ללכת הלאה.

    פעם שמעתי אותו מדבר אנגלית, אמרתי, "סליחה" בעברית, "אתה מדבר אליי?"

    "לא" , הוא ענה בעברית ," אי אם טוקינג טו מיי סלף".  

    עברתי שם הערב, עטופה במעיל החם שלי, המטריה האדומה מגוננת עלי. גשם על ראשי ואני מחייכת, ממהרת הביתה אל הקירות והאור, החימום, אל מרק העדשים שהכנתי בבוקר.

    אני אוכלת מרק בכפית קטנה. בגמיעות מתונות, תמיד מסיימת אחרונה, גם כשאני לבד.

    הוא היה שם. את ראשו הכפוף לתוך חזהו עטפה שקית ניילון ורודה. סנטרו בתוך לבו. בידו אחז בסיגריה רטובה, כבויה, מקומרת.

    עצרתי.

    באופן טבעי האצלתי את המטרייה גם עליו. פשפשתי בתיק. אין ארנק. הנחתי את התיק על הספסל, חיפשתי שוב, אין זכר לארנק.

    "אני מקווה שהשארתי את הארנק בבית", אמרתי לו, "אם כן, אבוא מחר, אני מצטערת".

    הוא מלמל משהו ברוסית.

    "אתה רוצה שאקח אותך מכאן? יורד גשם", אמרתי.

    פתאום אני מדברת אתו, חשבתי. לאן אני אקח אותו? יש לו בית? איפה?

    "לא", הוא ענה לי, "ספסיבה, אני להיות כאן, זה אמבטיה עכשיו". הוא הרים את ראשו וצחק  אליי.

    ראיתי שיש לו פנים שלא הבחנתי בהן קודם וחשבתי כמה מוזר לגלות בחשכה הזו איש צוחק במקלחת של אלוהים.

    "אני חושבת ששכחתי את הארנק בבית", אמרתי רק כדי לומר משהו.

    ואז הן צצו, בהתחלה עוד חשבתי שזה הגשם, אבל די מהר הרגשתי שהן חמות, זולגות, נובעות מתוך עצמן, מעיין פרוץ ללא שליטה.

    הוצאתי את חפיסת הסיגריות מהתיק  והדלקתי לו ולי. הכנסתי אותה אל בין אצבעותיו במקום הטבק הרטוב שכבר התפורר בידי.

    הנחתי את המטריה האדומה שלי בתוך ידו השנייה ואמרתי, "אני ללכת עכשיו". 

    "גברת, אתה גברת טובה מאוד", הוא אמר וראיתי שיש לו עיניים.

    כמה פעמים עברתי כאן ולא ידעתי? 

    אני,

    בוכה באמצע הרחוב,

    מעשנת,

    שוכחת את הארנק בבית.

    הייתה לי מטריה אדומה.

     

    ------------

    כל הזכויות שמורות לניצה צמרת- עט להשכיר

    כתיבה ועריכה  www.words4u.co.il    

    דרג את התוכן:

      תגובות (99)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/12/07 01:28:
      הו הה! את משתבחת עם הזמן ניצה :-)

      תודה . מזמן, נכון. התגעגעתי. מה הקשר בין תגובה לכוכב? רק אתה יודע.וכיף לראות אותך אצלי.

      רק שתדע.

        27/12/07 18:49:

      פששש מזמן כבר לא ביקרתי פה,

      במילה אחת: וואוווו!!!

       

      אין לך מושג כמה ריגשת אותי (כהרגלך) ואני הבנאדם הכי לא רגשן בעולם (לפחות לא כלפי חוץ). אני לא יודע איך את מצליחה לעשות לי את זה כל פעם מחדש...

       

      את הכוכב היומי כבר השארתי בפוסט עם הרופא...אז פה השארתי תגובה :)

       

      צטט: מאיולה34 2007-12-25 18:43:00

      תודה שאת.... את.

      מופלאה וכותבת... אוח!

      גם לך מאיה, על שהגעת לשים חותם. מקווה שאת מרגישה יותר טוב. נשיקות

       

      צטט: mouli bentman 2007-12-25 18:10:00

      הכי קשה זה לתת להם שמות, עיניים פנים,

      כך הם הופכים לאנושיים,

      ואחר כך רודפים אחרינו,

      ואי אפשר להותיר אותם כך מאחור על המדרכה,

      לבד ,רטובים בני אנוש.

       

      מולי, כשאתה מגיב אצלי כך - אתה מותיר לי חומר למחשבה נוספת. אני חרדה ממעורבות יתר. אבל כבר אתמול כשעברתי שם וגשם לא ירד והמעות נמסרו לקופסת הפח, הרגשתי שאני מתנהלת כמו פקיד רחוב ונזפתי בעצמי. השלב הבא הוא מה שתיארת כאן..... רודפים אחרינו.  נראה מה יהיה.

       

      צטט: michael-ballak 2007-12-25 17:40:44

       

      צטט: עט להשכיר-ניצה צמרת 2007-12-24 00:04:54

       

      צטט: michael-ballak 2007-12-23 18:20:54

      ניצה,

      פוסט נהדר, עשית לי טוב בלב. תודה.

      ובוודאי שם בניכר יש לך מה לומר על מה שקורה כאן ואתה מצטער על דברים כאלה.

      תודה מיכאל

      יש לי כאן עוד סיפור על אמבטיה של אללה, גם עם קישור למטריה.

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=235260

      ראיתי את התמונה העצובה. תודה על ההפניה.

      ובכלל תודה על הביקור החוזר.

        25/12/07 18:43:

      תודה שאת.... את.

      מופלאה וכותבת... אוח!

        25/12/07 18:10:

      הכי קשה זה לתת להם שמות, עיניים פנים,

      כך הם הופכים לאנושיים,

      ואחר כך רודפים אחרינו,

      ואי אפשר להותיר אותם כך מאחור על המדרכה,

      לבד ,רטובים בני אנוש.

       

        25/12/07 17:40:

       

      צטט: עט להשכיר-ניצה צמרת 2007-12-24 00:04:54

       

      צטט: michael-ballak 2007-12-23 18:20:54

      ניצה,

      פוסט נהדר, עשית לי טוב בלב. תודה.

      ובוודאי שם בניכר יש לך מה לומר על מה שקורה כאן ואתה מצטער על דברים כאלה.

      תודה מיכאל

      יש לי כאן עוד סיפור על אמבטיה של אללה, גם עם קישור למטריה.

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=235260

      תודה  
        24/12/07 01:18:

      ניצה,

      אין לי כוכבים ,

      אבל כמה המון רגש יש בסיפור הרחוב שלך,

      נפלא,

      דובי

       

       

      צטט: סמדר * לנדאו 2007-12-23 21:43:18

      ניצה ,

      רצית לכתוב לאישה באדום...אבל אני מבינה שאת בעצם האישה של הגלגל ענק.

      רובנו אנשים של מכוניות מתנגשות ולפעמים רכבות שדים.

      יש לך קו אופק אחר שמאפשר לך אחרת...

      אהבתי. בידידות ס'.

      נשיקה

      נעים ולקרוא מילים כמו אלה.  

      מן הסתם את יודעת שחיממת את לבי.

      תודה סמדר

       

      צטט: ibl 2007-12-23 21:00:57

      היי ניצהההההההההההה היקרהההההההההההההההה.

      תמיד תמיד לקורא את הכתיבה המיוחדת שלך זה הכי כייף בעולם.

      תמיד מתגעגע.

      וזה כייף לפעמים להעלם ולחזור ולקרוא ישר את ניצההההההה צמרת.

      דניאל

      שלום ארלקינו, מה שלומך? פעם ב... אני מבינה שאתה עסוק ואני שמחה. תודה על כל ה- ההההה - המרובים. האצבע נדבקה למקלדת?  כייף גדול שבאת לבקר. תודה איבי.

       

      צטט: יואב צח 2007-12-23 20:40:12

      ניצה ,

      ככה גורלו של אדם שאין לו,

       בהומור הוא מתמודד בחיים, באין בית, העולם הוא ביתו,

      באין מקום לגור, הוא עושה אמבטיה של אלוהים...

       אכן כדי לא לבייש, לעיתים, נעדשיף לא להישיר נבט,

      אבל מתבר, שגם במצבו העגום, האיש העצוב

      מעונין לזכות ביחס אנושי,

      שהענקת לו,,

       יפה ואנושי ממך

       כרגיל,

        כל הכבוד לרגישותך,

      אין לך מטריה אבל לב , לב גדול וטוב יש ויש!!!

       

        יואב צחנשיקה

      תודה יואב, אין ספק שכולם ראויים לאיכות חיים, למעט חמלה, להרבה תשומת לב. אם רק היינו יודעים לתעל את מכעשינו היינו בוודאי יוצרים כדור טוב יותר לחיות בו

       

      צטט: מגית 2007-12-23 19:30:40

      עבורי הסיפור הסתיים ב:

      "כמה פעמים עברתי כאן ולא ידעתי?"

       

      המציאות הנחפזת, מביאה לחיינו אנשים שקופים.

      וצריך לקרות משהו בכדי שנעצור לרגע ונראה, נעשה 

      אמבטיה של גשם לאחד הם דמעות של אלוהים לאחר.

      תודה לך :)

      כולנו מעבר לזכוכית בכוס הגדולה של החיים. אפשר להרים מבט ולראות נכוחה. מתגלים דברים מדהימים, עצובים ושמחים, כל דבר יכול להיות שלך ושלי ושל כולם.

       

      צטט: michael-ballak 2007-12-23 18:20:54

      ניצה,

      פוסט נהדר, עשית לי טוב בלב. תודה.

      ובוודאי שם בניכר יש לך מה לומר על מה שקורה כאן ואתה מצטער על דברים כאלה.

      תודה מיכאל

       

      צטט: כתם תום כתום 2007-12-23 14:25:48

      כול זמן שהחמלה בוערת בלבבות הבריה

      יש תקווה לעולם,מרגש ומצית את הלב.

      נכון. אמרת הכל, כל כך יפה.

      תודה כתומה

       

      צטט: ג'ו מ 2007-12-22 22:45:53

      ניצה היקרה. יש לך לב זהב. והכתיבה, כרגיל, מרתקת ומופלאה.

      היי חמוד, תודה.

      תשמור על עצמך, מחכה לפוסט ה- 41

      אני

       

      צטט: חץ עין נץ 2007-12-22 10:53:35

      בשימלה אדומה ושתי צמות....

      שלום לידידי, מה שלומו? ותודה... געגעתי אליך

       

      צטט: maryb* 2007-12-22 10:14:09

      ניצה,

      יש לך לב ענק !!!

      לא כל אחד עוצר, שם לב ועושה מעשה....

      בשביל לשים לב לא צריך הרבה. את יודעת. אני חושבת שצעידה ברגל מזמנת הרבה מאוד תרחישים, זה התיאטרון של החיים והוא אמיתי.

      מרי, יקירה, תודה לך

       

      צטט: sherry refael 2007-12-21 21:09:29

      כתבת נפלא, מרגשת

      היי שרי, תודה על המילים החמות.

       

       

      צטט: הסמויה 2007-12-21 18:27:11

      חיבוק.

      גם

      תודה אורית

       

      צטט: yuval z 2007-12-21 18:21:24

      סיפור עצוב של חורף...

      שלום יובל, איש יקר, תודה.

      סיפור כזה יכול להיות רב-עונתי והנה נפל בחיקי בחורף.

      מתי תכתוב לנו?

       

      צטט: pinkason1 2007-12-21 17:10:23

      כתיבה נהדרת מרגש אהבתי שבת שלום

      תודה ושבוע נפלא גם לך

      ממני

      הלני מתוקה, מה שלומך?

      תודה על המילים שחזרת והבאת. ככה גם אני יכולתי לקראן שוב ולחשוב. הנה הערב הזה , שוב חלפתי שם. הוא בכיסא המלך שלו עם הגלגלים ואני תודה לאל על רגליי.

      לילה טוב

        23/12/07 23:51:

      "ראיתי שיש לו פנים שלא הבחנתי בהן קודם וחשבתי כמה מוזר לגלות בחשכה הזו איש צוחק במקלחת של אלוהים"

      ניצת צמרת!

      רואים שנפש אלוהים מצויה בך

      והוא שולח אותך לגלות אנשים

      ולספר לכולנו שיש לאנשים

      האחרים פנים

      ונשמה.

      כ"כ מרגש כבר אמרתי?

      .

       

      צטט: גילי ג 32 2007-12-21 16:46:36

      איזה מרגש..

      וכמה כאלה מסביבנו יש..

      הלוואי ואלוהים לא ישאיר אותם באמבטיה כזו כואבת..לבד..

      לאף אחד לא מגיע להיות ככה לבד בלי בית

      האמת היא שאני לא יודעת עליו דבר. רק מה שאני רואה. והערב שוב הוא היה שם. ואני כרגיל. הפעם לא ירד גשם,  נדבה והבייתה.

       

      צטט: .a.b 2007-12-21 15:59:42

      כואב לאללה.  

      ומה שהכי הורס פה - זה חוסר האונים שלנו בלעזור לאותם מסכנים. כי מה זה שקל או אפילו 20 שניתן לאחד כזה ברחוב? זה יסדר אותו מקסימום ליום אחד. אבל מה עם ההמשך?

      עבור נכים עניים שלא מסוגלים לעבוד בכוחות עצמם חייבים להיות בתי דירות ללא תשלום. אבל מי ישקיע בזה?

      ועכשיו את מעלה שאלות שאני באמת חושבת עליהם מאז וביתר שאת.

      מי?

      שאלה טובה.

      תודה יקירה

        23/12/07 21:43:

      ניצה ,

      רצית לכתוב לאישה באדום...אבל אני מבינה שאת בעצם האישה של הגלגל ענק.

      רובנו אנשים של מכוניות מתנגשות ולפעמים רכבות שדים.

      יש לך קו אופק אחר שמאפשר לך אחרת...

      אהבתי. בידידות ס'.

      נשיקה

        23/12/07 21:00:

      היי ניצהההההההההההה היקרהההההההההההההההה.

      תמיד תמיד לקורא את הכתיבה המיוחדת שלך זה הכי כייף בעולם.

      תמיד מתגעגע.

      וזה כייף לפעמים להעלם ולחזור ולקרוא ישר את ניצההההההה צמרת.

      דניאל

        23/12/07 20:40:

      ניצה ,

      ככה גורלו של אדם שאין לו,

       בהומור הוא מתמודד בחיים, באין בית, העולם הוא ביתו,

      באין מקום לגור, הוא עושה אמבטיה של אלוהים...

       אכן כדי לא לבייש, לעיתים, נעדשיף לא להישיר נבט,

      אבל מתבר, שגם במצבו העגום, האיש העצוב

      מעונין לזכות ביחס אנושי,

      שהענקת לו,,

       יפה ואנושי ממך

       כרגיל,

        כל הכבוד לרגישותך,

      אין לך מטריה אבל לב , לב גדול וטוב יש ויש!!!

       

        יואב צחנשיקה

        23/12/07 19:30:

      עבורי הסיפור הסתיים ב:

      "כמה פעמים עברתי כאן ולא ידעתי?"

       

      המציאות הנחפזת, מביאה לחיינו אנשים שקופים.

      וצריך לקרות משהו בכדי שנעצור לרגע ונראה, נעשה 

      אמבטיה של גשם לאחד הם דמעות של אלוהים לאחר.

      תודה לך :)

        23/12/07 18:20:

      ניצה,

      פוסט נהדר, עשית לי טוב בלב. תודה.

       

      צטט: יגאל שתיים 2007-12-23 14:01:36

       

      צטט: עט להשכיר-ניצה צמרת 2007-12-22 23:59:45

       

      צטט: יגאל שתיים 2007-12-21 06:42:03

      כתמיד, כתיבתך מרגשת, מביאה דוקו-סיפורים. את הגיבורה הראשית, לא רק בסיפורייך :-)

      כל ביקור שלך אצלי משמח אותי. כמה סוכר?

      הרמה להנחתה: שתיים :-)

       המים רותחים

       

      מחייך

        23/12/07 14:25:

      כול זמן שהחמלה בוערת בלבבות הבריה

      יש תקווה לעולם,מרגש ומצית את הלב.

        23/12/07 14:01:

       

      צטט: עט להשכיר-ניצה צמרת 2007-12-22 23:59:45

       

      צטט: יגאל שתיים 2007-12-21 06:42:03

      כתמיד, כתיבתך מרגשת, מביאה דוקו-סיפורים. את הגיבורה הראשית, לא רק בסיפורייך :-)

      כל ביקור שלך אצלי משמח אותי. כמה סוכר?

      הרמה להנחתה: שתיים :-)

       

      צטט: yoram marcus 2007-12-21 14:53:36

      להזדהות - גם, ועתים במיוחד - עם האנשים שהמר להם, שגורלם לא שפר עליהם. זוהי ניצה, ותודה לאמך שעשתה אותך כזאת.

      נקודה למחשבה: הארנק יכול היה בקלות לא להימצא, ולתמיד. לא חושבת ולו כאפשרות רחוקה שהוא נמצא כששבת, בזכות המעשה הטוב והרחום שעשית?

      על הכתיבה הטובה והמרתקת, וברוח הכה-אנושית, הכוכב שלי.

      לא חשבתי במונחים של תגמול על מציאת הארנק. מיהרתי לצאת מהבית. זה קורה לפעמים. גם עם המפתחות. על כך כבר כתבתי פעם.

      יורם היקר, תודות מקרב לב על המילים החמות.

       

      צטט: ב ה י ר 2007-12-21 14:19:30

      הוא לא היה זקוק לסיגריה וגם לא למיטריה

      רק ליראות טיפת חמלה בגשם המנוכר.

      בהיר יקרה,

      התגעגעתי.

      תודה

       

      צטט: אריאל פרידן 2007-12-21 12:56:34

      אני זורק כוכב לתוך אוקינוס הכוכבים שכבר יש לך.

      הדמעות עולות לפעמים כשאנו פותחים את ליבנו הסגור בדרך כלל

      במיוחד מול אנשים שכאלה.

      סאחתיין על פתיחת הלב.

      מה שמעורר אצלי מחשבה נוספת על כל אותם אנשים שמכירים את הדרך רק דרך החלון של הרכב ומטבע הדברים אינם פוגשים איש כזה או אחר. ודמעות אצלי הן תופעת לוואי שמבטאת  צער ואולי חרדה מפני הלא נודע.

      תודה שביקרת. תודה שהארת.

       

      צטט: irmi 2007-12-21 12:55:43

      הייתי שם, לידך, וליד האיש ההוא שאין לו שם. תודה על מה שאת.

      תודה ירמי.

      שבוע טוב

       

      צטט: -תמר- 2007-12-21 12:30:26

      אמא אמרה שלא לדבר עם אנשים זרים. אני כבר אמא בעצמי, ועד היום זה יושב בי. הפחד הזה מפני הזרים, האחרים, האנשים עם הבגדים המוזרים שאין להם בית והם יושבים ברחוב.

      מעריכה מאוד את היכולת שלך להתקרב ולדבר ולשתף בסיגריה או מטריה.

      את יודעת שזו לא המטריה, זה היחס האנושי, להרים אותו מדרגת חזית הרחוב לדרגת אדם, שמשוחחים איתו, מעשנים איתו, גם באמבטיה של אלוהים.

      שבת שלום ניצה יקרה.

      תודה תמר. או שאני מדברת או שמדברים אתי. מאז ומעולם לא דרשתי בסוגיה. קיבלתי אותה כעובדה. אולי אימא שלך צדקה, זה לא תמיד תופס. והעיקר שיהיה שבוע טוב

       

      צטט: sotra1 2007-12-21 11:11:19

      מפתיע שכל כך הרבה אנשים דאגו לארנק שלך.

       

      לא ידעת להיכן לקחת אותו? למה לא הביתה לצלחת מרק עדשים חמה.

       

      סיפור נחמד, נוגע בדיוק היכן שרצית לגעת.

       

      אותי הכי שבה המשפט שבו את אומרת שאת תמיד מסיימת אחרונה גם אם את לבד.

      1. יפה שדאגו

      2. אין לי מה לומר מלבד העובדה ש-38 מדרגות +6 לא בנויות לכיסא גלגלים

      3. לא נחמד. עצוב. נוגע ללב בהחלט

      4. תודה

       

      צטט: rebecca* 2007-12-21 08:42:14

      ניצה יש לך לב ענק :-)

      נעצבתי מהסיפור

      הדקומנטרי הזה

      טוב, נו, לא ככה ראיתי את העניין אבל תודה.

       

      צטט: איירבוס-max 2007-12-21 08:25:49

      איך את מצליחה, ניצה, לראות ברחוב את  כ - ו - ל - ם ?

      איך עינייך פקוחות לכל הכיוונים?

      בהכירי אותך אך מעט, אני יודעת, שגם אתה היית רואה ועושה. לא יודעת מה, אבל משהו קטן - גדול לבטח.

      שבוע טוב חנוך

       

      צטט: בת יוסף 2007-12-21 07:31:45

      מאד מרגש. ולמרות שלא הייתי שם איתך, העברת את הסיטואציה באופן כה חי ונוגע ללב.

      מעשה של חסד אמיתי, עשית. ותודה ששיתפת. זה כמו לזרוק אבן לים והאדוות שמתפשטות משפיעות על כולנו.

      היית או לא היית? אני חושבת שהיית.ולראייה,  לקחת ללב והושפעת. ריגשת אותי , באמת. תודה בת יוסף, שבוע טוב.

       

      צטט: אני פה בשבילך... 2007-12-21 06:52:41

      ניצה יקרה,

      בכתיבה שלך, ריגשת אותי עד דמעות בוכה

      ליבי ליבי על ההומלסים המסכנים האלה

      איזה יופי של לב רך ורחמן יש לך:)

      שבת נפלאה של אור ואהבה,נשיקה

      ציונה

       

      תודה ציונה,

      הייתה שבת נפלאה. רוח ים ושמש. קצת מצליח להשכיח.

       

      צטט: יגאל שתיים 2007-12-21 06:42:03

      כתמיד, כתיבתך מרגשת, מביאה דוקו-סיפורים. את הגיבורה הראשית, לא רק בסיפורייך :-)

      כל ביקור שלך אצלי משמח אותי. כמה סוכר?

        22/12/07 22:45:

      ניצה היקרה. יש לך לב זהב. והכתיבה, כרגיל, מרתקת ומופלאה.

        22/12/07 10:53:

      בשימלה אדומה ושתי צמות....

        22/12/07 10:14:

      ניצה,

      יש לך לב ענק !!!

      לא כל אחד עוצר, שם לב ועושה מעשה....

        21/12/07 21:09:
      כתבת נפלא, מרגשת
        21/12/07 18:27:

      חיבוק.

        21/12/07 18:21:
      סיפור עצוב של חורף...
        21/12/07 17:10:

      כתיבה נהדרת מרגש אהבתי שבת שלום

        21/12/07 16:46:

      איזה מרגש..

      וכמה כאלה מסביבנו יש..

      הלוואי ואלוהים לא ישאיר אותם באמבטיה כזו כואבת..לבד..

      לאף אחד לא מגיע להיות ככה לבד בלי בית

        21/12/07 15:59:

      כואב לאללה.  

      ומה שהכי הורס פה - זה חוסר האונים שלנו בלעזור לאותם מסכנים. כי מה זה שקל או אפילו 20 שניתן לאחד כזה ברחוב? זה יסדר אותו מקסימום ליום אחד. אבל מה עם ההמשך?

      עבור נכים עניים שלא מסוגלים לעבוד בכוחות עצמם חייבים להיות בתי דירות ללא תשלום. אבל מי ישקיע בזה?

       

      צטט: rez 2007-12-21 14:58:46

      אימא יקרה, ריגשת אותי :)

       

      חבל לי רק שגם כשלבד את מסיימת את המרק אחרונה. אולי ראשונה? מה אני שואל בכלל? ראשונה וזהו.

       

      הכנסתי את המטרייה האדומה היום לדירה. היא כבר לא רטובה מגשם.

      ממוש, אתה כאן?

      לכל אחד יש את המטריה האדומה שלו. תשמור על שלך עד שמישהו יצטרך אותה. ועל המרק לא נרחיב כי את האמת אנחנו יודעים (:-

        21/12/07 14:58:

      אימא יקרה, ריגשת אותי :)

       

      חבל לי רק שגם כשלבד את מסיימת את המרק אחרונה. אולי ראשונה? מה אני שואל בכלל? ראשונה וזהו.

       

      הכנסתי את המטרייה האדומה היום לדירה. היא כבר לא רטובה מגשם.

        21/12/07 14:53:

      להזדהות - גם, ועתים במיוחד - עם האנשים שהמר להם, שגורלם לא שפר עליהם. זוהי ניצה, ותודה לאמך שעשתה אותך כזאת.

      נקודה למחשבה: הארנק יכול היה בקלות לא להימצא, ולתמיד. לא חושבת ולו כאפשרות רחוקה שהוא נמצא כששבת, בזכות המעשה הטוב והרחום שעשית?

      על הכתיבה הטובה והמרתקת, וברוח הכה-אנושית, הכוכב שלי.

        21/12/07 14:19:

      הוא לא היה זקוק לסיגריה וגם לא למיטריה

      רק ליראות טיפת חמלה בגשם המנוכר.

        21/12/07 12:56:

      אני זורק כוכב לתוך אוקינוס הכוכבים שכבר יש לך.

      הדמעות עולות לפעמים כשאנו פותחים את ליבנו הסגור בדרך כלל

      במיוחד מול אנשים שכאלה.

      סאחתיין על פתיחת הלב.

      הייתי שם, לידך, וליד האיש ההוא שאין לו שם. תודה על מה שאת.
        21/12/07 12:30:

      אמא אמרה שלא לדבר עם אנשים זרים. אני כבר אמא בעצמי, ועד היום זה יושב בי. הפחד הזה מפני הזרים, האחרים, האנשים עם הבגדים המוזרים שאין להם בית והם יושבים ברחוב.

      מעריכה מאוד את היכולת שלך להתקרב ולדבר ולשתף בסיגריה או מטריה.

      את יודעת שזו לא המטריה, זה היחס האנושי, להרים אותו מדרגת חזית הרחוב לדרגת אדם, שמשוחחים איתו, מעשנים איתו, גם באמבטיה של אלוהים.

      שבת שלום ניצה יקרה.

        21/12/07 11:11:

      מפתיע שכל כך הרבה אנשים דאגו לארנק שלך.

       

      לא ידעת להיכן לקחת אותו? למה לא הביתה לצלחת מרק עדשים חמה.

       

      סיפור נחמד, נוגע בדיוק היכן שרצית לגעת.

       

      אותי הכי שבה המשפט שבו את אומרת שאת תמיד מסיימת אחרונה גם אם את לבד.

        21/12/07 08:42:

      ניצה יש לך לב ענק :-)

      נעצבתי מהסיפור

      הדקומנטרי הזה

        21/12/07 08:25:

      איך את מצליחה, ניצה, לראות ברחוב את  כ - ו - ל - ם ?

      איך עינייך פקוחות לכל הכיוונים?

        21/12/07 07:31:

      מאד מרגש. ולמרות שלא הייתי שם איתך, העברת את הסיטואציה באופן כה חי ונוגע ללב.

      מעשה של חסד אמיתי, עשית. ותודה ששיתפת. זה כמו לזרוק אבן לים והאדוות שמתפשטות משפיעות על כולנו.

        21/12/07 06:52:

      ניצה יקרה,

      בכתיבה שלך, ריגשת אותי עד דמעות בוכה

      ליבי ליבי על ההומלסים המסכנים האלה

      איזה יופי של לב רך ורחמן יש לך:)

      שבת נפלאה של אור ואהבה,נשיקה

      ציונה

       

        21/12/07 06:42:
      כתמיד, כתיבתך מרגשת, מביאה דוקו-סיפורים. את הגיבורה הראשית, לא רק בסיפורייך :-)

      לפני לא הרבה זמן, נרשמת לקפה הזה ואחד הסיפורים הראשונים שכתבת היה הרגליים של סימה. http://cafe.themarker.com/view.php?t=212984

       

      סיפרת לי הלילה שכתבת את הסיפור בהשראת החוויה שהייתה לך בבן גוריון עם "הידידה"

      .

      אני פגשתי את האיש בפינת הרצל ז'בוטינסקי.

       

      תראה איך שמות של גדולי האומה מתערבבים בסיפורים שלנו.

       

      ירון, את אימא שלי לא היכרת.

       

      היא הייתה יכולה להמציא את החמלה והחסד כל יום מחדש.

       

      הייתי מתפעלת ממנה גם היום אילו ידעתי מה היא עושה שם למעלה.

       

      זה אף פעם לא היה על חשבון המשפחה, היה לה לב ענק להכיל הכל.

       

      אני קטנה מאוד ליד מעשיה הגדולים.

       

      ולמרות זאת נראה לי ש"הידידה" שלך למדה ממני כמה דברים.

       

      תמסור לילדה שאני נרגשת לשמוע ממך על הסיפור שלה.

       

      תודה חמוד.

      חיממת לי את הלב.

        21/12/07 04:01:

      לפני כמה חודשים.

      ביום שישי אחד ישבתי עם ידידה טובה לארוחת בוקר בבן גוריון.

      תוך כדי שהיא מעדכנת אותי לגבי הסיפורים החדשים, הופיע איש לבוש תלאות, שנראה כמו קבצן, וביקש שנקנה ממנו עט כדי שיוכל לקנות תרופות לילדה החולה בסרטן. 

      אני אמרתי לא תודה בחוסר סבלנות  מבלי להעיף בו מבט בתקווה שיעוף משם מהר ושהידידה תוכל להמשיך בעידכונים.

      הידידה לעומת זאת הסתכלה בו בעיניים ואז חייכה, פתחה את התיק שלה פישפשה. ואז אמרה לו שבאמת חסר לה עט והיא תשמח לקנות ממנו אחד או שניים. לאחר מכן בחנה את כל העטים שלמען האמת היו חמודים ואחרי דקה של בדיקות החליטה לקנות שניים. אחד מהם למתנה. שילמה למוכר לא לפני שהחליפה איתו כמה מילים וחיוכים ואיחלה לילדה החולה החלמה  מהירה.

      לפני שאותו אדם הלך הרמתי את ראשי וכשראיתי את האור בעיניים שלו, התביישתי.

       והידידה, לפני שהמשיכה בסיפור אמרה לי:

      "יש לי המון עטים כאלה בבית, עכשיו אני צריכה לחפש למי לתת אותם כמתנה" והוסיפה דבר שנחקק אצלי עמוק בלב

      "לפעמים כמה שקלים בודדים חסרי משמעות עבורנו יכולים להיות משמעותיים עבור מישהו אחר". והמשיכה בעדכונים.

       

      למה אני מספר כאן את זה?

      א.  אתן כל כך דומות.....:-)

      ב. אני שמח שזכיתי להכיר את שתיכן. 

       

      צטט: darmelitz 2007-12-21 01:59:37

      תיאורך חי מאוד ומכמיר לב.

      עצוב. מאוד עצוב.

       

       

       

       

       

       

      בין שתיים לשלוש בלילה.

      כמעט שעה אחרי שהיית כאן.

      ובינתיים חזרתי אני לתמונותייך וקולך.

      בעיקר קול השיר שהערב הזה  החלטתי שהוא גם בשבילי.

      ---------

      תודה ס'.

        21/12/07 01:59:

      תיאורך חי מאוד ומכמיר לב.

      עצוב. מאוד עצוב.

       

       

       

       

       

       

       

      צטט: mai7@ 2007-12-21 00:50:55

       

       

      אוי. מדהימה את !!

      אהבתי אותך תמיד. עכשיו יותר !!

      איזו נפש יש לך.. ענקית !

      סירת הנפש סוערת הערב. הדברים לא פשוטים, אני טרודה, הוא עוד שם? לא שם? איפה?

      קשה לי לחזור לשגרה.

      ועל אהבה  אם כבר זה עולה, הרי את יודעת שגם אני כל כך אותך. נשיקות

       

      צטט: miri zilman 2007-12-21 00:50:48

      את כל כך מקסימה ומרגשת. תודה על הפוסט המדהים הזה.

      תודה מירי. אני קצת נבוכה. באמת.

       

      צטט: מור/ס 2007-12-21 00:46:33

      מאוד יפה.

      תודה רבה.

      זו פעם ראשונה שאני פוגשת אותך אצלי. ואני אבקר אצלך .

      להתראות  

       

       

      צטט: ליאור רועי 2007-12-21 00:44:34

      יקירתי יפת המילים והלב,

      בדיוק כמו שאמרת- אלוהים נמצא בדברים הקטנים.

      ובשני זוגות עיניים.

      מתוקה. אני לא אמרתי על אלוהים, משפט כזה גאוני אני יכולה רק לצטט. אבל על העיניים אני לוקחת אחריות גם כשהן מצועפות.

      תודה ליאור , תודה רבה.

       

      צטט: karenv 2007-12-21 00:29:56

      הסיפור המיוחד שלך,

      הדליק בי המון ניצוצות של אסוציאציות והרהורים,

      משהו מאוד חם מתפשט מבפנים,

      כשבחוץ קר ומוצף בממטרים.

       

      חורף חם לכולם.

       

      אנחנו מרגישות אותו הדבר, רק שאני כל הזמן חושבת הערב על פרופורציות ולא יודעת אם זה בסדר להיות מול המחשב עם חימום. משהו השתבש אצלי היום. קצת. בערך. אני חושבת.

      תודה על הביקור, החורף כבר כאן.

        21/12/07 00:50:

       

       

      אוי. מדהימה את !!

      אהבתי אותך תמיד. עכשיו יותר !!

      איזו נפש יש לך.. ענקית !

        21/12/07 00:50:
      את כל כך מקסימה ומרגשת. תודה על הפוסט המדהים הזה.
        21/12/07 00:46:
      מאוד יפה.
        21/12/07 00:44:

      יקירתי יפת המילים והלב,

      בדיוק כמו שאמרת- אלוהים נמצא בדברים הקטנים.

      ובשני זוגות עיניים.

        21/12/07 00:29:

      הסיפור המיוחד שלך,

      הדליק בי המון ניצוצות של אסוציאציות והרהורים,

      משהו מאוד חם מתפשט מבפנים,

      כשבחוץ קר ומוצף בממטרים.

       

      חורף חם לכולם.

       

       

      צטט: טטלי 2007-12-20 22:53:48

      הדברים "הקטנים" עושים לנו איכות חיים

      שלום טטלי,

      כבר מזמן...

      מה שלומך?

      תודה איש יקר.

      כן, אמר מי שאמר שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים.

      ידעת שיש לו אמבטיה?

       

       

      צטט: יהודית מליק-שירן 2007-12-20 22:52:07

      ניצוש,

      האמבטיה של אלוהים, כמה נוגע ללב. נשמה טובה את

      ריגשת אותי מאוד. חיממת את לבי ביום הקר הזה

      ישר כוח, אוהבת אותך ואת הכתיבה המיוחדת שלך.

      אבוא מחר לתת לך כוכב, כי מגיע ואין לי כרגע

              נשיקהנשיקהנשיקהנשיקה

      כוכבים? היום מעונן. הם מסתתרים, לא אתפלא אם גם בגלל הבושה.

      תודה בכל מקרה, על ההזדהות והחמלה שאת מרגישה.

      תודה יהודית יקרה.

       

      צטט: אסתי. 2007-12-20 22:43:29

      יפה, ניצה.

      חיממת את ליבי. מעשה קטן, נתינה גדולה.

      מצאת את הארנק?

      תודה יקירה. אכן. כן. אני חושבת שזה באמת קטן. לא יודעת אם גדול.

      מצאתי.

      בדיוק ביקרתי את התותים הרחוצים שלך. אהבתי מאוד

       

      צטט: ליאת z 2007-12-20 22:43:29

       

      אנחנו באמת ברי מזל

      להגיד תודה על מה שיש.

      נשיקות

       

      צטט: levana feldman 2007-12-20 22:27:51

      ניצה יקרה

      גברת את באמת גברת טובה מאוד....

      הוא צודק.

      איזה לב ענק...

      ואני מקווה שמצאת את הארנק.

      אוי לא. רק זה לא. הוא אמר, אני הבאתי לכאן. לא בשביל לקבל מחמאה.

      מה לב, מה ענק? כולה מטרייה. תוצרת סין. כלום. בשביל מישהו שכבר לא יהיה אלמוני לעולם. רק לשים לב, זה העניין. כן. הארנק היה על השולחן.

      תודה לבנתי

       

      צטט: רומיקי 2007-12-20 22:24:30

      ניצה נהדרת אחת

       

      כמה את מרגשת...כמו תמיד אני חיה את הסיטואציה עם כל מילה כתובה שלך...אפילו נרטבתי קצת מהגשם...

       

      כוכב לכוכב

       

      נשיקות

      מתוקה,

      כל כך מיהרתי הביתה. הארנק על השולחן כמובן. ישר למקלחת להתנגב עם המגבת. לנקות את האיפור שנמרח. הכל בסדר. ולפני המרק הפוסט שחייב להיכתב. הערב הזה לא פשוט בשבילי.

      תודה אורנה

       

      צטט: פרח האביב 2007-12-20 22:18:35

      אחד מהפוסטים שנהניתי מאוד מאוד לקרוא...

       

       

      שלום לך,

      אני חושבת שאנחנו נפגשות הערב לראשונה.

      תודה

       

      צטט: קשת בענן 2007-12-20 22:15:42

      פוסט שמחמם את הלב.

       

      כל כך קר שם בחוץ.

       

      מזל שנשארו אנשים כמוך בעולם.

      זה קטע מטורף לחשוב על מטריה שעולה שקלים בודדים כעל גג.

      אני לא נרגעת.

       

      תודה לך יקירה.

        20/12/07 22:53:
      הדברים "הקטנים" עושים לנו איכות חיים

      ניצוש,

      האמבטיה של אלוהים, כמה נוגע ללב. נשמה טובה את

      ריגשת אותי מאוד. חיממת את לבי ביום הקר הזה

      ישר כוח, אוהבת אותך ואת הכתיבה המיוחדת שלך.

      אבוא מחר לתת לך כוכב, כי מגיע ואין לי כרגע

              נשיקהנשיקהנשיקהנשיקה

        20/12/07 22:43:

      יפה, ניצה.

      חיממת את ליבי. מעשה קטן, נתינה גדולה.

      מצאת את הארנק?

        20/12/07 22:43:

       

      אנחנו באמת ברי מזל

        20/12/07 22:27:

      ניצה יקרה

      גברת את באמת גברת טובה מאוד....

      הוא צודק.

      איזה לב ענק...

      ואני מקווה שמצאת את הארנק.

        20/12/07 22:24:

      ניצה נהדרת אחת

       

      כמה את מרגשת...כמו תמיד אני חיה את הסיטואציה עם כל מילה כתובה שלך...אפילו נרטבתי קצת מהגשם...

       

      כוכב לכוכב

       

      נשיקות

      אחד מהפוסטים שנהניתי מאוד מאוד לקרוא...

       

       

        20/12/07 22:15:

      פוסט שמחמם את הלב.

       

      כל כך קר שם בחוץ.

       

      מזל שנשארו אנשים כמוך בעולם.