מגש הכסף / נתן אלתרמן.

‎9

אקטואליה

9 תגובות יום שני, 23/4/12, 01:52

והארץ תשקוט,

עין שמים אודמת

תעמעם לאיטה

על גבולות עשנים.

ואומה תעמוד –
קרועת לב אך נושמת…

לקבל את הנס האחד אין שני.

היא לטקס תיכון.
היא תקום למול סהר ועמדה,

טרם - יום, עוטה חג ואימה

אז מנגד יצאו נערה ונער

ואט אט יצעדו הם אל מול האומה.

לובשי חול וחגור, וכבדי נעלים.

בנתיב יעלו הם הלוך והחרש.

לא החליפו בגדם,
לא מחו עוד במים

את עקבות יום-הפרך
וליל קו האש.

עייפים עד בלי קץ, נזירים ממרגוע,

ונוטפים טללי נעורים עבריים.

דום השנים ייגשו, ועמדו לבלי נוע.

ואין אות, אם חיים הם או אם ירויים.

אז תשאל האומה, שטופת דמע וקסם,

ואמרה: מי אתם ? והשנים שוקטים,

יענו לה: אנחנו מגש הכסף,

שעליו לך נתנה מדינת היהודים.

כך ויאמרו ונפלו לרגלה עוטפי צל,

והשאר יסופר בתולדות ישראל.

אלתרמן יצא כתגובה לנאומו של ויצמן.

"אין מדינה ניתנת לעם על מגש של כסף".

הוא קרא להרים ראש, מתוך ביטחון שסיום המלחמה, כואב ככל שיהיה, יביא להקמתה של מדינה עצמאית.

בשיר יש חמישה בתים המציגים את האומה, המתכוננת לטקס הכתרתה.
שתי דמויות לוחמים. נערה ונער, שלא ברור אם נהרגו או לא, באים לטקס ומודיעים לאומה שלא תשכח אותם, שהם אלו שאפשרו את הקמת המדינה.

אף שהשיר הפך למייצגם של כל חללי מלחמת העצמאות, הוא פורסם בתחילתה, ב- 19 בדצמבר 1947, שלושה שבועות בלבד לאחר כ"ט בנובמבר 1947, כאשר מספר הרוגי המלחמה שזה עתה החלה היה עשרות בודדות.
השיר פורסם שנית בטור השביעי ב- 26 במרץ 1948

אחרי 60 שנים ויותר, מתאפשרת ראייה אחרת של השיר.

מקריאה ביקורתית, שיש לה אחיזה בטקסט. נדמה יותר ויותר שאלתרמן התכוון אליה, לא פחות מהקריאה ההירואית שנתקבלה בקול גדול ובתמימות דעים.

לטעונים בדבר הקריאה הביקורתית הוכחות מרובות,
חלקם עוסקים בתכני הכתיבה האחרים של אלתרמן בימים ההם.

קבלת המדינה, מזכירה את קבלת התורה במעמד הר סיני.
האנלוגיה הזו מתחזקת על ידי תיאורים דומים לשמים אדומים, עשן המיתמר אל הגבולות, מעמד קבלת הנס וההתקדשות לטקס.
במעמד הר סיני, העם התבקש להתכונן לאירוע הנדיר, שיתקיים בשעת הבוקר
"ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר".

ההבדל הוא שבשיר ההכנות לא מסתיימות.
הנערה והנער משבשים את החגיגה, כשמופיעים פתאום - "אז מנגד יצאו". הם נעמדים מול האומה והיא איננה מכירה אותם.

לא ברור כיצד תגיב האומה, האם תמשיך בחגיגותיה או תפרוץ בזעקות אבל.
את התשובה נקרא בספרי ההיסטוריה "והשאר יסופר בתולדות ישראל ".
**

הפרוש הוא כפול. בקריאה ההרואית הנערים הללו יחקקו כגיבורי האומה והשאר ידוע לכל ואילו בקריאה הביקורתית -
רק ההיסטוריה תדע כיצד תצא המדינה ממחיר קורבנותיה.

ברמת העיצוב – בחר אלתרמן לארגן את השיר סביב ניגודים:

ארץ-שמים "והארץ תשקוט עין שמים אודמת"

יום – לילה "עקבות יום הפרך וליל קו האש"

מים –אש "לא מחו עוד במים..ליל קו האש"

הניגודים הללו נראים לעיתים משלימים זה את זה. אבל בבדיקה מעמיקה יש צרימה המונעת את השלמתם כמו ..
"והארץ תשקוט עין שמים אודמת תעמעם לאטה"

בשיר כולו חוסר רגיעה. השמים מתאדמים וגם העין –
היא אודמת מבכי, מזעם, מעשן האש, ממסקנות העתיד..?

גם הביטו "קרועת לב אך נושמת " מעורר מחשבה אחרת.
לא רק מצער הגדול על האובדן האומה קרועה, אלא מהסתירה המצויה בה.
ייתכן והאומה שרויה בפרפורי גסיסה, כמו ילדיה, שאין אות לגביהם, אם חיים הם או ירויים.

בשיר הזה מתמודד אלתרמן עם הזוועה שבמותם של הנערים, המשלמים את מחיר הקמת המדינה, שלושה שבועות אחרי הכרעת כ''ט בנובמבר והחגיגות ברחבי המדינה ועוד לפני שהמלחמה הגיעה לשיאה.

כל החגיגות הללו תצטרכנה לעמוד למשפט ההיסטוריה.
בשיר שקט משונה, שלא ברור אם הוא נובע מדומיית המוות או מסיום המלחמה.
**
הועתק מהערך "על מגש הכסף" נערך קלות ופוסק על ידי.

דרג את התוכן: