יקיריי,
יש דרגות שונות של תקשורת:
אלימות פיזית היא הסוג הכי ירוד של ''תקשורת'', כי זוהי ה''תקשורת'' של חסרי המילים. אלימות מילולית היא התקשורת של בעלי אוצר מילים זעום ומוגבל, בשילוב עם נטייה מופרזת לפרשנות אישית של מה שנאמר - לרוב פרשנות שלילית - והיא אשר גורמת לתגובה האלימה ה''מוצדקת'' כביכול, וכן הלאה וכן הלאה, דרגות תקשורת שונות באיכותן ויעילותן.
תקשורת טובה אפשרית רק כאשר יש הקשבה אובייקטיבית למה שנאמר וכמובן - כאשר יש אוצר מילים, כמה שיותר עשיר.
הקשבה אובייקטיבית משמעה התייחסות עיניינית לתכנים הנאמרים, ללא פרשנות אישית-סובייקטיבית.
אנחנו, אם להודות על האמת, נוהגים לפרשן את הנאמר לנו ואנחנו עושים זאת בהתאם לכול מיני קריטריונים אישיים שהמצאנו או ''חונכנו'' לאורם, אליהם אנחנו מתייחסים כמו לתורה מסיני למרות שהרבה פעמים אין להם שום קשר - גם לא מקרי - לדברים שנאמרו לנו. ה''פרשנות'' האישית הזו שלנו יוצרת קצרים תקשורתיים, סכסוכים ותסכול ולא מאפשרת תקשורת טובה.
ככול שאוצר המילים שלנו יותר גדול וההקשבה שלנו יותר אובייקטיבית וצלולה - כך התקשורת יותר מעולה וזה בדוק.
כשהתקשורת טובה - אין אלימות!
משטרה, עונשים, גינויים, לא יכולים לפתור את בעיית האלימות אלא רק להפסיקה, במידה שחס וחלילה התרחשה.
כדי שלא תהיה אלימות עלינו ללמוד, לדעת ולתרגל איך לתקשר באופן נאור. החוק הלא כתוב, אבל הכל כך ברור, צריך להיות, שמי שאלים ולא יודע לתקשר, מנוע ממופעי ציבור - כולל ספורט.
לא יעלה על הדעת שכדי לקיים בשלום איזה משחק כדורגל חביב, יהיה צורך בשוטרים - חמושים או לא חמושים - מלוא המגרש. לא בשביל זה יש לנו משטרה ומי בכלל רוצה לצפות בספורט שבכלל לא ''ספורטיבי''.
יקיריי, כמו שמחייבים את השחקנים להתאמן בריצה וכפיפות שמיכה - כך יש לחייבם להתאמן בתקשורת יעילה, וכמו שהם יודעים שהם לא עולים למגרש אם הם לא בכושר טוב כך הם ידעו שהם לא יעלו למגרש אם התקשורת שלהם לקויה.
עם כל הכבוד לכדורגל, זה לא עד כדי כך חשוב שיש לקיים משחקים בכל מחיר ותנאי. סדרנים באיצטדיון לנוחית הקהל - כן, וכמה שיותר. משטרה - לא! ספורט ומשטרה לא הולכים ביחד. המתפרעים, האלימים, המתקשים לתקשר - מוכרים וידועים, כך שאין בעיה לקבצם לכיתות לימוד כדי לשדרג את התקשורת שלהם. מצידי אפשר להזמין לכיתות הללו את כל מי שמתקשה לתקשר ומוכן ללמוד, מכול הגילים, התחומים והמקצועות. זה לא עונש. להיפך. זו הזדמנות פז. מובטח להם, ל''תלמידי התקשורת'', שהם יהיו המרוויחים העיקריים מהלימוד הזה, כי כל החיים שלהם ישתנו לטובה ובכל המובנים, ונוסף לכך, אם נחזור לספורטאים שלנו, גם ההישגים הספורטיביים ישתפרו לעין ערוך. אמן!
יש כמובן עוד הרבה מה להוסיף בנושא ה''לימוד'' עצמו, אך לא כאן המקום. למידע עיוני נוסף, אני ממליצה על הספר ''ירח מואר - בקרת איכות חיים''.
|