בתקופה האחרונה הימין סוער עקב פינוי בית המכפלה והפינוי העתידי של האולפנה בבית אל. ח"כים ממפלגת השלטון הולכים להתנחלויות ומעל לכל במה המאפשרת להם להתבטא, מעודדים הפרת חוק. כולם יודעים שהם עושים זאת רק על מנת להתחבב על הפלג הימני קיצוני בתוך ועידת הליכוד, אך עדיין מפחיד לגלות שרצונם להיצמד לכיסאם חשובה להם יותר מכינון שלטון החוק במדינה דמוקרטית.

האדם היחיד שעומד בפרץ הפופוליסטי של הימין הוא לא אחר מאהוד ברק, אשר חוטף ביקורת קשה והפך להיות שק החבטות החביב של הימין הקיצוני. התנהגות הימין אינה מפתיעה, ולמרות אני רחוק מדעותיהם מרחק שנות אור, איני יכול שלא להעריך אותם על עבודתם המאורגנת והיסודית בנושא. מה שמפתיע אותי זה שתיקת השמאל. איפה כל האידאליסטית הנאורים שנלחמים ללא לאות למען השוויון בפני החוק עכשיו? בזמן שברק חוטף את האש וישנו איום ממשי על שלמות שלטון החוק, איפה שלי יחימוביץ, הרצוג ושאר חבריה בעבודה?! איפה אילן גילאון וזהבה ממרצ?! איפה מופז, דיכטר ושטרית מקדימה? למה, דווקא עכשיו, כשבאמת צריך את תמיכתם בנושא הכל כך חשוב הזה, הם בוחרים לטמון את ראשם בחול? האם הם אינם מסוגלים לשים את חילוקי הדעות הצרים שלהם בצד רק הפעם למען מאבק עליונות שלטון החוק במדינת ישראל?! עכשיו כשזה לא נוח להם או בגלל שמדובר באהוד ברק, החליט השמאל לנטוש את את שדה הקרב לטובת מלחמות "נוחות" יותר. אין ספק שאכזבתי מהאופוזיציה עמוקה. זהו לא רק מאבק נקודתי, אלא מלחמה על צביונה של מדינת ישראל בעתיד. כולי תקווה כי אהוד ברק יהיה מספיק חזק ועיקש על מנת להלחם על עקרונות הרוב השפוי במדינת ישראל לבדו.