ארץ חמדת אבות
פה בארץ חמדת אבות
כשבסוף השבוע האחרון פורסם במוסף עיתון הארץ ראיון מטלטל עם עו"ד יניב אלדד שכך נכתב בפתיח לראיון שערך גידי וייץ : "הוא היה עורך דין מזן חדש,שעיקר מומחיותו בקשרים עם החזקים,במניפולציות תקשורתיות,בניהול קמפיינים אלימים,בהגשת תביעות ענקובעצירת תחקירים על שחיתויות פוליטיות של שועים ורוזנים.עכשיו אלדד יניב חושף הכלומכה על חטא" .
חשתי בסיום קריאת הראיון , שלא היה מזיק לו הזהירו את הקוראים להכין מבעוד מועד שקיות הקאה להקלה על תחושת הגועל שעלתה לה כתוצאה מקריאת הכתבה .
ואילו היום בבוקר לשימחתי התעוררתי כשתחושת הגועל שליוותה אותי בימים האחרונים התחלפה לה במנגינת שיר שהתנגנה כך בלבבי : תתגשמנה כל התקוות ואז הגיחה לה מחשבה על הניגודיות העזהכמו המרחק בין מזרח למערבוכמו ההבדל בין אור לאפלה בין שאיפת החופש,התקווה, הדרורהעולה ממילות השיר האופטימי שהתנגן לו היום בלבבי, לבין הההתנהלות העלובה חסרת גבולות, מצפון, קווים אדומים ומעצורים של הון שלטון העולה מהמאמר המצמרר כאן בארץ חמדת האבות.
ומחשבה נוספת עלתה לה שהסיבה לשיר שהתנגן בליבי לשימחתי , שפרסום המאמר כשלעצמו מראה על סדקים המתחילים להיווצר בחומת השתיקה וההשתקה הבצורה .
|