כותרות TheMarker >
    ';

    הגיגים לשיפור חיי המִן

    "המִן העץ אשר ציוותיך לבלתי אכול ממנו אכלת?" (בראשית ג, יא)

    מעבדות ישראלית לעצמאות יהודית

    2 תגובות   יום שני, 23/4/12, 21:31

     

    ''

     

     

    10:59, קו 5 בשדרות רוטשילד. אוטובוס מלא, האווירה שקטה ודרוכה. האוטובוס נעצר וכולם נעמדים דום. כולם חוץ מאדם אחד שישב בספסל הקדמי, ונשאר כך, כאילו לא ראה ולא שמע כלום. לבושו מעיד על היותו חרדי. קשה להתרכז בצפירה לנוכח מראה כזה. איזו אטימות, איזה ביזיון. אלפי חיילים, בני עמו, הקריבו את חייהם כדי שהוא יוכל לשבת כאן. טיפה הכרת הטוב.

    הצפירה יורדת וגל של זעם קולקטיבי ניתך כלפי הספסל הקדמי. הכל נאמר שם, מהגיגי הגות ועד השמצות, אך הכוכב לא איבד שיווי משקל והמשיך לשבת באותה תנוחה. כששקט גל הזעם, נעמד ופנה בקור רוח לעבר הנוסעים: "הכרת הטוב? בוודאי. אמפתיה? בוודאי. אך את כבודם של החללים אבטא בדרכי שלי. אני חילוני, לא מאמין במצוות שלכם".

     

    לא ידוע לי אם הסצנה הזאת אכן קרתה, אך היא בוודאי משקפת סיפורים דומים, ובעיקר, את הקונפליקט היהודי-ישראלי. המשך הסיפור –פרי דמיוני-: 

     

    "אולי לא שמת לב", פונה אליו אחד הנוסעים, בארשת רוגע שיש רק לעשירון העליון, "עם כל הכבוד לאמונות או לאפיקורסות שלך, כאן תל-אביב, לא בני-ברק. הנוסעים כאן אינם חרדים. בדיוק כשם שאנו לא נעלה בלבוש לא צנוע לאוטובוסים בבני-ברק, גם אתה צריך להיות רגיש ולכבד את הסביבה שאתה נמצא בה".  "עזוב", מוסיפה נוסעת שמצאה הזדמנות שקטה לדבריה, "זה ויכוח שלא נגמר. זה שרידים של עם אחר עם תרבות פרימיטיבית. משריצים, לא נותנים, רק לוקחים. בחיים לא נבין את הראש שלהם. גם הבן שלי חזר בתשובה ומאז פשוט נדפקה לו הקופסה. הוא כבר לא אוכל אצלי כלום. 'מים אחרונים', 'מים שלנו', 'קמח שלנו'. שישארו בבני-ברק ולא יכפו עלי את השיגעונות שלהם".

    "שמעו סיפור", עונה החרדי, "זה היה לפני יותר מ500 שנה באחת העיירות באנגליה. הרבה לפני שליהודים החילוניים היה מנדט. על לוח המודעות של הכנסייה בעיירה נתלה שלט ענק המכריז על מבצע לזמן מוגבל, בו כל יהודי שיגיע ויתנצר יקבל שלושה דינרי זהב במקום. יהודי עני אחד שעבר במקום וראה את המודעה, עשה חשבון מהיר והחליט להיכנס ללא היסוס. בפנים הראה לו הכומר את התקנון שכלל דרישות וסעיפים שונים ומשונים, אך מתחשבים. בין השאר נכתב שם שהיהודי יוכל בשלב ראשון להמשיך לשמור שבת, אך יאסר עליו לאכול דגים בסעודת השבת.  לאחר שהובהר לו מה עונש הפרת ההסכם, חתם היהודי מייד. הכומר לקח מים, שפך עליו ואמר: "אתה לא יהודי, אתה נוצרי. אתה לא יהודי, אתה נוצרי. אתה לא יהודי, אתה נוצרי". מסר לו שלושה דינרים כמובטח ושילח אותו לדרכו.  בהתקרב השבת, החליט הכומר לצאת ולבחון כיצד מתנהג הכבש החדש בעדר, וארב ליד חלון ביתו של היהודי, עת ששקעה השמש. ביתו של היהודי היה מואר, השולחן היה ערוך בהידור ועליו שתי פמוטות עם נרות דולקים. המשפחה התכנסה מסביב, ואז נכנס היהודי, לבוש חג, נטל גביע, מזג יין ועשה קידוש. הכומר עקב בדריכות מוגברת, כשראה את אשת היהודי מורידה מהפלטה תבנית גדולה ומובילה אותה לשולחן. אך החלה לחלק לסועדים חתיכות דג בורי מהביל מתוך התבנית, פרץ הכומר את דלת הבית וניצב מול היהודי בכוננות התקפה. היהודי סימן לו בקור רוח להירגע. "זה לא דג". לתדהמת הכומר, הסביר לו: "אתה כנראה לא היית כאן בשעה שהכנו את התבשיל הזה. בבוקר זה עוד אכן היה דג, אך שפכתי עליו מים וקראתי בקול: אתה לא דג, אתה בשר. אתה לא דג, אתה בשר. אתה לא דג, אתה בשר".

    הוציא החרדי מהכיס ארנק, שלף מתוכו תעודת מילואים, הראה לנוסעים וירד בתחנה.

     

    ''

     

    בניגוד לדעות הרווחות, האויבים של מדינת ישראל אינם איראן או חמאס וגם לא המתנחלים או החרדים. למלחמה באויב האמיתי של המדינה לא נדרש צבא כלל.  אלא מראה.

     

    הבעיה המרכזית של המדינה אינה השוליים וגם לא ריבוי הזרמים וה'שיגעונות'.

    האויב הגדול של המדינה היהודית הוא הזמן. אם 'זמן = כסף' אז התבוננות היא בזבוז זמן יקר ואנחנו אכן כבר לא יהודים, אלא ישראלים.  אם התקווה בת שנות אלפיים "להיות עם חופשי בארצנו" משמעותה 'עם ככל העמים', אזי ברור ששום זמן לא יוקדש להוספת דעת, אלא לרכישת בילויים וצפייה במרקע.

    ממילא, מובנת מאליה הנטייה שטופת המוח להעדיף לוחמות בלונדיניות על פני לוחמים מזוקנים, אנרכיסטים פרו-פלשתינים מתוצרת חוץ – בלונדיניים, על פני סמח"ט נאמן – חובש כיפה, הרכנת ראש בפני ראשי ממשלות זרות על פני גיבוי פנים-משפחתי, סיכון אלפי חיילים ואיבוד מאות בשם מוסר מעוות.

    מובן מאליו שאם אנחנו לא יהודים אלא ישראלים, אז אנו עם כובש ועלינו למסור בחזרה את תל-אביב, חיפה וירושלים, ולחפש פונדק אחר.

     

    ''

     

    הספינה כבר קיבלה זווית, אך הקברניטים ימשיכו את רעש החגיגות, ירעיפו זיקוקין דינור, יזרעו אופוריה ויעשו הכל כדי שנמשיך בשגרת המרוץ, גם כשהרגליים יתרטבו. הם מתפרנסים מזה.

    כשאין לנו זהות עצמית, אין לנו עצמאות. כשהזהות שלנו היא הבגדים והרכב, אין ערך להתבוננות פנימית ו"שלא יבלבלו אותנו עם עובדות". רק מה חושבים עלינו השכנים, איך אנו נראים בעיני העולם ו"מה יגידו".  אין ערך לרוח, רק לתוכניות ריאליטי. אפס סבלנות לתהליכים טבעיים, רק ליהנות ולהשיג נוחות, מיד ועכשיו.

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/4/12 03:36:
      ואף על פי כן ולמרות הכל: עיניים להם ולא יראו
        23/4/12 21:49:
      כשאין לנו זהות עצמית, אין לנו עצמאות. כשהזהות שלנו היא הבגדים והרכב, אין ערך להתבוננות פנימית ו"שלא יבלבלו אותנו עם עובדות". יפה כתבת

      פרופיל

      יאיר ארן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין