כותרות TheMarker >
    ';

    סתמבלוג

    עובד כפיים, יושב קרנות, לא אכפת לי אם לא תקראו אבל דיר באלאק אם אתם לא מגיבים. בשביל האגו.....אתם יודעים....

    0

    אני כל כך שמח שהגעת, פרק 4 - נגה

    15 תגובות   יום שישי , 21/12/07, 02:15

    עכשיו שקט. סוף סוף. עזוב אותך מהכסף, מהעבודה, מהתככים הבלתי פוסקים, מהנסיעות המטורפות לכל החורים בדרום אמריקה והמזרח הרחוק, מהילדים שהולכים לאיבוד בעולם או בתל אביב, תשאיר לי רק את המרפסת. מצידי אתה יכול להצטרף. אני אגלגל את הצינגלה, אתה תביא בקבוק יין אדום. כל יין שהוא לא יין קידוש יעשה לי את זה. 'זה הגנרל האחרון' הבטחת 'אני סוגר איתו ואני פורש'. יופי, הגנרל האחרון ואתה פורש. הנסיעה האחרונה ואתה פורש. החיסול האחרון ואתה פורש. הזונה האחרונה ואתה פורש. ומה איתי? האשה הראשונה? גם ממני תפרוש מתישהו? או אולי תחזור אלי מתישהו? או אולי תשאר איתי קצת מתישהו? תלאביב שוכבת למטה לא מחוברת, מלבנים מלבנים של גגות אפורים מכוסים בקולטי שמש ורהיטים ישנים. פה ושם גינת ירק על אחד הגגות, נערה משתזפת, גבר שמן בתחתונים על ספה שגמרה את תפקידה בסלון עם  יד ימין ב"בוקסר" ויד שמאל  ב"גולדסטאר". כמו זונה עייפה העיר הזאת. זונה ארופאית זקנה בארץ לבנטינית מושחתת, מנסה לקבל עוד לקוח לשרוד עוד יום. אולי זונה לטינו אמריקאית כמו איזבלה. ראתה הכל וממשיכה לרקוד, מקומטת בחוץ אבל סקרנית וצעירה מבפנים כמו ילדה קטנה. מכל האנשים שהכרת לי אני הכי אוהבת את איזבלה. איזבלה הזונה השמחה, אזבלה הזונה המיוסרת. זוכר איך הגיעה אלינו יום אחד וסיפרה על הקיטע שהתאהב באחת המדריכות שלה? איזה אור היה לה בעינים? בעיניים שתמיד נראו לי כבויות ועצובות?זה פעל עליה כמו קסם האהבה הפתאומית שצמחה שם משום מקום. איש פוגש אשה בסתם מקום בסתם עיר בסתם עולם מחורבן, הוא מביט בה היא מחזירה לו מבט, שניהם לא מבינים מה עובר עליהם ופתאום כל העולם נראה להם יפה גדול ואמיץ. ממש לא יכולתי לעקוב אחרי הספרדית הסלנגית שלה. צרורות צרורות של ביטויים ומילים כמו מכונת יריה משומנת ומתואמת היטב. יש אנשים שמקנאים באהבתם של אחרים ויש אנשים שאהבתם של אחרים מצביעה בפניהם על כך שהאופציה קיימת, שככלות הכל החיים יכולים להציע גם יותר מסתם השרדות יומיומית. אהבתי אותך באותו רגע. לא אמרת כלום רק הקשבת, ואחר כך, לאחר שסיימה, הצעת לה כוס גדושה של קוניאק טוב, הנחת תקליט ישן של שירי אהבה ישנים מהמולדת הישנה ונתת לה לבכות על כל השנים האבודות, ועל כל הגברים האבודים, על החיים והמתים, האסורים והמעונים ועל הרפובליקה המחורבנת שלכם שנבנתה בגן עדן אבל מתקיימת ברקטום של הגיהינום. שקט עכשיו על המרפסת ואתה בטח בדרכך אל החנראל המחורבן מהרפובליקה המחורבנת בדרך לעוד עיסקה מחורבנת, לעוד בונוס שמן שיבטיח את עתידנו הלא מזהיר בפנטהאוז המפואר שבמרומי המגדל המפואר שמאכלס אותנו ואת שאר החלאות שיודעות לגרוף כל כך הרבה כסף מבלי להציץ למטה ולראות את האנשים שהבדיחה היא  על חשבונם. 'אין צורך לנסוע אל הרפובליקה הרפובליקה תגיע לכאן' אמרת לצעיר מיואש אחד שהתיעץ אתך אם כדאי לו לשוב אל הוריו במולדת הישנה. שחרר אותי מהמגדל ותשאיר אותי רק עם המרפסת. המגדל יעלם על יושביו ורק המרפסת תשאר תלויה באויר מנותקת מכל החרא ועליה נשב אתה ואני  עם יין טוב וסיגריה מגולגלת היטב ונתפייס זה עם זו ולהיפך.  נספר אחד לשני על הנסיעות והבגידות, על הנקמות הקטנות והקטנוניות, על דברים שעשית למען המדינה ועל דברים שעשית למען עצמך, על החיים ועל המתים. אוי ריקרדו ריקרדו. כמו סיפורים מעולם אחר זה ישמע לנו. אני אשמע על התרגילים המלוכלכים שלך, על הזונות והמאהבות שלך, על העסקות והרציחות. קומבינה קומבינה, ואני אספר לך על הלילות הארוכים בלעדיך ועל המנחמים הרבים שלי, על הצעירים והמבוגרים אחד אחד. זיון אחרי זיון אתה תשמע ותחייך כאילו לא אשתך מספרת לך את כל זה, כאילו כל זה שייך למישהו אחר לגמרי, משהו שקרה בעולם רחוק והזוי כמו הערים הרחוקות וההזויות שבהן אתה מבלה  כל כך הרבה שנים.  זוכרת את השנים שליוויתי אותך בתפקידיך. ניספח כזה ונספח אחר.  עוד קוקטייל,  עוד התלחשות בפינה, עוד העלמות לילית לאחר שיחת טלפון של מלמולים סתומים, ולפעמים אריזה מהירה וחזרה לארץ ללא פרידה. פעם אחת עם הילדים שהוצאו ממיטותיהם  באישון לילה. 'אין בית ספר מחר?' שאל מאיר בן התשע, 'לא, מחר אנחנו טסים חזרה לחברים בישראל', ולא יכולתי להסביר לו דברים שאני בקושי הבנתי. אתה בדרכך לגנרל האחרון, יוש כרגיל צולע לימינך ואתם צועדים אל העסקה האחרונה שלאחריה נצטרך אתה ואני ללמוד להזדקן ביחד כי לחיות ביחד כמו יוש ורותי מעולם לא ידענו וכנראה לעולם לא נדע. יופי רנצ'וק, כל החיים האלה בעבור מרפסת. אני מקנאה בזוג הזה הפשוט והטוב  הזה, בדרך שהם מתנהלים בתוך החרא של המקום הזה תוך הבנה פשוטה שכל מה שיש להם זה אחד את השניה ואחת את השני, משפחתם הקטנה ואהבתם הגדולה. ואיזה אהבה יש לנו רני? מה נשאר לנו לאחר כל השנים וכל הנדודים? זכרונות ומרפסת? רשימה ארוכה של נשים וגברים חיים ומתים חלקם נמוגו עם השנים וחלקם נזכרים בשברי שיחות ובחלומות.  'אני אוציא אותך מזה מריו' אתה צועק לפעמים בספרדית מתוך שינה ואני מיד נחרדת וחושבת על מאיר שהיום אין לי שום מושג באיזה חור הוא מסתובב ועם מי. החושך ירד וכבר לא רואים את קו האופק שמפריד בין הים והשמיים. אם מסתכלים לכוון הים ומתעלמים מהזונה העייפה למטה, שנרקבת כל לילה ומתחדשת כל בוקר, אפשר להזכר בקו האופק היבשתי היחידי בכל הארץ, קו האופק שהיה אפשר לשבת מולו שעות מאחורי מוסך המכונות החקלאיות בקיבוץ. שעות ישבתי שם בשעות אחר הצהריים נמלאת באימתו המתוקה של המרחב הפתוח. רק שם בדרום אפשר לחוש את המתיקות הזאת ושם, אחר צהריים סתווי אחד מצאת אותי והעזת לפנות אלי בעברית מבולבלת : 'סה כומו פאמפאס פה, גראנדה'. שאלתי מה זה הפאמפאס הזה ואז ספרת לי על המרחבים הענקיים של מולדתך הישנה, על גידול הפרות, על החוות הענקיות שממאכילות  חצי עולם בבקר משובח אבל ההכנסות מגיעות למעט מאוד אנשים,  על זה שזה לא יכול להמשך ככה שלכל כך הרבה אנשים יש כל כך מעט ולהיפך. הוא מדבר הוא פה הוא קיים חשבתי לי. העברית שלו מצחיקה אבל הוא חכם ואכפתי ויש לו קסם מוזר לאולפניסט שמי היה אכפת לו ממנו עד לפני חמש דקות. כמה מים זרמו בשטפונות הבשור מאז הימים המוזרים האלה. יקי חזר ממלחמת יום הכיפורים מעוך ושרוט, הלך לרעות בשדות הקנבוס והאל אס די. צעירי המשק עסקו במסיבה בלתי נגמרת עם המתנדבים והמתנדבות, אלכהול סמים וזיונים מסביב לשעון. מוסיקה כבדה, לד זפלין, ג'טרו טול, דיפ פרפל פינק פלויד .חברים שלהם מתו חברים שלהם נפצעו, ראו את המוות בעינים, הריחו את בשר חבריהם השרוף בטנק אז כוס אמק כל החרא הזה, לך תדע מתי תתקע את הצ'וריסו שלך בפעם הבאה. וואלה מסיבה כזאת לא היתה וכבר לא תהיה.  אני לא נסחפתי לחגיגה, כאבתי את לכתו של יקי. שילך להזדיין יקי (הרב ליאור ינקלביץ' בשבילך) והטריפים שלו לפחות הוא יצא חי ובריא אם אפשר לקרוא לזה בריא. מעניין מה קרה לשימי, או באשפוז פסיכיאטרי או גורו על איזה הר בהימלאיה, לך תדע. את כולנו נשא הרוח את כולנו סחף האור המסמא של המזרח הקרוב,  הסמים הכבדים של המזרח הרחוק או היאוש הנוח של לוס אנג'לס. היתי ילדה טובה ותמימה ריקרדיטו. התאהבתי בילד המבולבל שהגיע מעבר לאוקינוס, לא ידעתי על האופריטור החלקלק  שהולך ממני וחוזר אלי כמו ספינה אל נמל הבית. ככה זה ריקרדיטו, כשהנמל פנוי אז מגיעות ספינות זרות לעגון בלילות קרים וסוערים. כמו שומרת לילה או אם מודאגת אתה מגיע לפעמים לבדוק שהילדה בטוחה במיטתה, שהשקט נשמר ש"הכל בסדר". התפקידים התחלפו ושום דבר לא בסדר. הילד המבולבל, הכואב, האידיאליסט, הפך לדג טורף בשרות עצמו והמדינה בעוד שנסיכת הקיבוץ הבטוחה בעצמה נשארה תלויה באוויר על גבי המרפסת. כמו בבית הילדים רנצ'וק, כשלבד ואי אפשר להרדם, צללים כהים מזדחלים מתוך החושך הכפרי שבחלונות ה"בית"  אז מתחילים להשתולל. נוצות כרים מתעופפות, ציפות מתנפחות תוך כדי ריצה לבלונים גדולים וריחניים, סבון נמרח לאורכו של המסדרון הארוך, אולי תגיע אמא או אבא או שומרת הלילה ואנו הילדים נזכה מהם לנזיפה וללטיפה בתנאי שלא רוצצו את גולגולתם כתוצאה מהחלקה במסדרון הארוך של חדרי ה"ארבע בחדר" שבבית הילדים. לא היה חסר לי כלום בקיבוץ. היה גג והיתה מיטה,היה אוכל וספר, שיר וחברים, דשא לשחק ובריכת שחיה, מטפלת עם מספר כחול על היד והורים לשעתיים בערב ולצרכי בירורים עם המחנכת או וועדת החינוך. לא חסר לי כלום היום.יש לי כסף פנטהאוז ומכונית, ילדים משלי ומאהבים למשחק. אני מתעקשת עליך רני כי מאז שאני מכירה את עצמי אתה היחידי ששיך רק לי. אתה הוא בחירתי היחידה מאז ומעולם ואני לא אתן לך להתחמק לעת זקנה. סגור עניין עם האלמירנטה ,חזור הביתה, שב איתי על המרפסת ויחד נחשוב מה הלאה, הכל פתוח. אפשר להפרד, אפשר להשאר על המרפסת ולעוף לאיבוד, אפשר גם למכור את הבית, לקנות יאכטה ולסובב את העולם רק אתה ואני על עשרה מטרים רבועים, או אפשר, אולי,  לקבץ את הילדים, לקנות בית בהרחבה החדשה שבמקום בו עמד המוסך הישן למכונות חקלאיות, ולשבת כולנו מול מול המתיקות המפחידה והאין סופית של המרחב הפתוח.  

    דרג את התוכן:

      תגובות (15)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/5/09 11:32:

      צטט: עליזהלה 2009-05-09 11:10:24

      וואאלה !

      אתה כותב לי ממש מהבטן, אתה גר שם?

      מאיפה אתה מביא את זה ?

      מלוטש וצלול ומבריק וזך -

      בלי טיפה של אבק מהבשור,

      בלי גרגיר זיהום אוויר מדרך נמיר,

      בלי שום כחש - זה בדיוק !

      *

      מ ו ש ל ם !

       

       

       

      אני נבוך

      תודה

        9/5/09 11:10:

      וואאלה !

      אתה כותב לי ממש מהבטן, אתה גר שם?

      מאיפה אתה מביא את זה ?

      מלוטש וצלול ומבריק וזך -

      בלי טיפה של אבק מהבשור,

      בלי גרגיר זיהום אוויר מדרך נמיר,

      בלי שום כחש - זה בדיוק !

      *

      מ ו ש ל ם !

       

        6/5/08 23:30:

       

      צטט: אלונהלי 2008-05-06 23:26:24

      נוגה - איך אפשר להיות רכה ונעימה אחרי שחיים עם רני

      קמצן הרגשות? למרות הכסף היתה מעדיפה שיעטוף אותה באהבה

      כמו שיש לרותי ויוש....אחחח...לפעמים החלומות בורחים מהמרפסת.

       

      כתוב נפלא ומרתק...ולעזאזאל איך נגמר הפרק כזה מהר:-)

       

      בכל זאת יש שם אהבה גדולה. אהבה שונה אבל אהבה......

        6/5/08 23:26:

      נוגה - איך אפשר להיות רכה ונעימה אחרי שחיים עם רני

      קמצן הרגשות? למרות הכסף היתה מעדיפה שיעטוף אותה באהבה

      כמו שיש לרותי ויוש....אחחח...לפעמים החלומות בורחים מהמרפסת.

       

      כתוב נפלא ומרתק...ולעזאזאל איך נגמר הפרק כזה מהר:-)

        29/4/08 17:55:

       

      צטט: בת יוסף 2008-04-29 17:38:40

      ממורמרת, בוטה, אמינה לגמרי ועמידה בפני מה שהיה ועוד יבוא.

      מי אם לא היא יכולה לחיות עם רני.

      מרתקת אותי. כמו שאר הדמויות בסיפורך.

      מצוין, צפל.

       

      תודה

        29/4/08 17:38:

      ממורמרת, בוטה, אמינה לגמרי ועמידה בפני מה שהיה ועוד יבוא.

      מי אם לא היא יכולה לחיות עם רני.

      מרתקת אותי. כמו שאר הדמויות בסיפורך.

      מצוין, צפל.

        17/1/08 08:54:

       

      צטט: צפל 2007-12-22 01:26:31

       שבת שלום דב

      אני בהחלט קורא אותך פה ושם, אתה מסוג הלוחמים. בנך, הוא מספר סיפורים כישרוני ועתידו מובטח. כמו שאני מכיר את האנשים ואת התקשורת, המתן מעט, המהומה תישכך ואתה תחזור אל האלמוניות הנינוחה ותמשיך להלחם את מלחמותיך הצודקות בדרך כלל (לא מסכים עם כל דבריך כי גם אני, מה לעשות, שמאלני קצת.) מהמקלדת.אני ממשיך כפי שבודאי אתה לפעמים רואה ואני לא כל כך ימני כמו שאתה חושב,אני מוכן לפשרות מסוימות בנושא השטחים אבל לא הכל,בירושלים אין להתפשר ואין לוותר אפילו על מילימטר כי היא בירתנו ההסטורית והנצחית ולא נתחלק בה עם עם אחר,את איזור בית אל אין לנו בעיה לפנות וגם להשאיר לפלסטינים את כל מה שבנינו וגם בשכם אין לנו מה לחפש אבל אריאל וברקן וסביבותיהם והדרך הבטוחה אליהם יישארו בידינו,גם כביש 443 יישאר בידינו ובצורה הבטוחה ביותר לתחבורה לירושלים,נהיה ברצון מוכנים לתת להם בתמורה את טייבה ואום אל פחם על תושביהם עם רוב ישובי ודי ערה,את רצועת עזה כבר עזבנו וטוב שעזבנו ועל רמת הגולן אין בכלל מה לדבר,דין קצרין כדין איסכנדרון,הם השתמשו ברמת הגולן כבסיס להתקפות ולהצקות בלתי פוסקות ולא ניתן שהקיבוצים באצבע הגליל יהיו שוב חשופים לפגיעות פשוטות מסתם רובים ואפילו אקדחים כפי שהיה עד 1967,וגם על המים אסור לוותר וחלק גדול מהימים שלנו באים מהגולן וגם לא ניתן לסורים לשוב לא רק לשפת הכנרת אלא גם שלא תהיה להם האפשרות לזהם אותה בביוב מהישובים שהם עלולים להקים שם במידה וניסוג,כך שהגולן הוא שלנו לצמיתות אני מקווה שעברת כבר למסך שטוח, המסכים הישנים (זה מה שראיתי אצלך בסרט) הורסים את העיניים. עברתי כבר למסך שטוח 19 והוא הרבה יותר נח לשימוש.

      שיהיה לכולנו רק טוב

      אסף

      צטט: דב בינדר 2007-12-21 21:42:04

      לא רע,לגמרי לא רע,אני מציע לך לקרוא תגובות שכתבתי גם בנושאים אחרים,גם כאן ב"קפה דה מרקר"וגם ב ynet קהילות העיר והבית פורום יהוד,נמצאות שם תגובות שכתבתי בנושאים שונים לא רק בפורום יהוד אלא ב ynet חדשות,גם בנושאים פוליטיים וגם חברתיים,אני זוכר אותך מהסרט,בעיקרון לא הייתי משתתף לא בסרט הזה ולא באחר,אבל צביקה ביקש ואני לצביקה לא יכול לסרב,בדיעבד מתברר שזה יעזור לו מאוד להתפרסם במקצועו בענף הסרטים ועל זה אני שמח בשבילו,אבל עקרונית בשבילי זו סתם הטרדה שאנשים מזהים אותי ברחוב וזה בזמן האחרון קורה לי הרבה,שבת שלום לך.

       

       

        22/12/07 01:40:

       

      צטט: שושנה ויג 2007-12-21 23:20:23

      קטע קשה, המון דמויות והמון סבל ובהחלט לא קל לעיכול גם השפה בוטה

       כמו יורה בקורא , והאנשים הולכים לאיבוד ומתאבדים כאלה, היה לי קשה

      לקרוא ולא ידעתי מה להגיב.

      יש אור במקום שלך, אני רוצה לראותו.

      שושנה ויג

      ישנן נשים שמאוד הזדהו עם הקטע, לא האמינו שגבר כתב את זה..... מקווה שהן אמרו לי אמת, לא הייתי רוצה שתשקרנה אותי שקר לבן.

      נגה היא בתמשק  בוטה וממורמרת, אוהבת את בעלה אבל לא שלמה עם מעשיו וכו'.

      כדי להבין אותה יותר לעומק  צריך לקרא את דיתה ואת ההספד.

      שכחתי לכתוב לאורלי שיש לי חוצפה ויומרה לספר סיפור שלם מתוך פרקים שלמים שיכולים לעמוד בפני עצמם. אני יודע שאני אידיוט אבל נהנה מההרפתקה. רק מי שכבר לא זוכר מתי הוא היה בשעור ספרות בפעם האחרונה, מסוגל להיות כל כך מטומטם.

        22/12/07 01:26:

       שבת שלום דב

      אני בהחלט קורא אותך פה ושם, אתה מסוג הלוחמים. בנך, הוא מספר סיפורים כישרוני ועתידו מובטח. כמו שאני מכיר את האנשים ואת התקשורת, המתן מעט, המהומה תישכך ואתה תחזור אל האלמוניות הנינוחה ותמשיך להלחם את מלחמותיך הצודקות בדרך כלל (לא מסכים עם כל דבריך כי גם אני, מה לעשות, שמאלני קצת.) מהמקלדת. אני מקווה שעברת כבר למסך שטוח, המסכים הישנים (זה מה שראיתי אצלך בסרט) הורסים את העיניים.

      שיהיה לכולנו רק טוב

      אסף

      צטט: דב בינדר 2007-12-21 21:42:04

      לא רע,לגמרי לא רע,אני מציע לך לקרוא תגובות שכתבתי גם בנושאים אחרים,גם כאן ב"קפה דה מרקר"וגם ב ynet קהילות העיר והבית פורום יהוד,נמצאות שם תגובות שכתבתי בנושאים שונים לא רק בפורום יהוד אלא ב ynet חדשות,גם בנושאים פוליטיים וגם חברתיים,אני זוכר אותך מהסרט,בעיקרון לא הייתי משתתף לא בסרט הזה ולא באחר,אבל צביקה ביקש ואני לצביקה לא יכול לסרב,בדיעבד מתברר שזה יעזור לו מאוד להתפרסם במקצועו בענף הסרטים ועל זה אני שמח בשבילו,אבל עקרונית בשבילי זו סתם הטרדה שאנשים מזהים אותי ברחוב וזה בזמן האחרון קורה לי הרבה,שבת שלום לך.

       

        22/12/07 01:19:

       

      צטט: אורלי נו 2007-12-21 13:25:21

      אני מבינה שצריך לקרוא עוד פוסטים כדי לקבל את התמונה בשלמותה, אבל זה בהחלט עומד בפני עצמו וכתוב היטב. תודה. אמשיך ככל שירשה לי הזמן.

       

      תודה אורלי

       

      נסילקרא את "אני כלכך....." אולי זה יאיר לך משהו. הסדר הנכון במונולוגים הוא: אני כל כך....- יוש - רותי- נגה- אחר כך יבואו: מאיר - איתן- ורק לאחריהם לפי הסדר וכבר נמצאים בקישורים לפוסטים ששלחתי: דיתה- פאבלו- ההספד של נגה. הפרק האחרון בשלבי תחקיר (הוא יהיה הפרק המסכם אני קצת מתעצל וקצת מפחד ממנו, מרונן) והוא יהיה- הפרק היחידי שאני אלד

      ביזע. שאר הפרקים נולדו אחד מתוך השני כמו מטריושקות.

       

      מאיר ואיתן ישלחו לפוסט במשך השבוע

       

        21/12/07 23:20:

      קטע קשה, המון דמויות והמון סבל ובהחלט לא קל לעיכול גם השפה בוטה

       כמו יורה בקורא , והאנשים הולכים לאיבוד ומתאבדים כאלה, היה לי קשה

      לקרוא ולא ידעתי מה להגיב.

      יש אור במקום שלך, אני רוצה לראותו.

      שושנה ויג

        21/12/07 21:42:

      לא רע,לגמרי לא רע,אני מציע לך לקרוא תגובות שכתבתי גם בנושאים אחרים,גם כאן ב"קפה דה מרקר"וגם ב ynet קהילות העיר והבית פורום יהוד,נמצאות שם תגובות שכתבתי בנושאים שונים לא רק בפורום יהוד אלא ב ynet חדשות,גם בנושאים פוליטיים וגם חברתיים,אני זוכר אותך מהסרט,בעיקרון לא הייתי משתתף לא בסרט הזה ולא באחר,אבל צביקה ביקש ואני לצביקה לא יכול לסרב,בדיעבד מתברר שזה יעזור לו מאוד להתפרסם במקצועו בענף הסרטים ועל זה אני שמח בשבילו,אבל עקרונית בשבילי זו סתם הטרדה שאנשים מזהים אותי ברחוב וזה בזמן האחרון קורה לי הרבה,שבת שלום לך.

        21/12/07 15:42:

      כרגיל מצויין, צפל.

      אורלי, שומעת, צפל זה פרוייקט שלי, לא מקבל את חשיפה הראוייה לו, אם את מסכימה אז תני כתף ב PR. 

        21/12/07 13:25:
      אני מבינה שצריך לקרוא עוד פוסטים כדי לקבל את התמונה בשלמותה, אבל זה בהחלט עומד בפני עצמו וכתוב היטב. תודה. אמשיך ככל שירשה לי הזמן.
        21/12/07 13:19:

      נשבעת לך שידעתי שזה יהיה השיר הזה (אחרי שראיתי שכתבת בתגובות ל-841 שזה נתן כהן). עכשיו אקרא.

      ארכיון

      פרופיל

      צפל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין