בביתי אשר אל על

שם ישבתי  במגדל

מביטה אל הירח

אשר ממעל זורח

מחכה לאהובי

לאביר של לבבי

לבואו אמתין ואחלום

עד יגיע זה היום

בו אראה אותו בשתי עיני

עת אאחוז בו בשתי ידיי

אצמד, אצמיד גופו אליי

אנשק פניו וכולו בשפתיי

את חומו עולה אחוש

מצידו ימים לא אמוש

הלהבה אשר בינינו

תבער באש אהבתנו

רק ישמעו אנחות תאוותינו

איש לא יקרב אלינו

עוד  זעקות תשוקה

ועוד צלילים

את נפשנו מרעידים

גופינו לוהטים

יחדיו רוטטים

עד נשבע ונרווה

כמו הצמא במדבר לנווה

עד העונג הבא

נשהה במנוחה

חבוקים וסמוקים

רק הקירות לנו עדים ...