כותרות TheMarker >
    ';

    זמרי המלחמה - זוכרים את המלחמה שהגיעה הכי קרוב לבית

    3 תגובות   יום שלישי, 24/4/12, 00:21

    השבוע יתרוקן הדיזינגוף סנטר מחגיגת הקניות המאפיינת אותו והשקט ישרור במבנה העצום והסבוך. לעטלפים המקננים במערה מתחת למבנה הסנטר זה לא ישנה דבר, הם חיים בחושך בנחת עם קונים ובלעדיהם. לפני שהמתחם אוכלס על ידי עטלפים, קיננו בו אמני ההיפ-הופ ממשפחת ת.א.ק.ט. היה זה מועדון בשם "המערה החשמלית", על שם המערה המפורסמת מסדרת ספרי חסמב"ה. סאבלימינל, הצל, סיון בהנם, מומי לוי, שי 360- יצרו באפלת המערה היפ הופ בועט עם צלילים של לוס אנג'לס. גם תאמר נאפר, שיחזור לקראת סוף עמוד זה, עשה ראפ זועם בערבית עם החבר'ה הטובים.

     

    ואז באה האינתיפאדה השניה- המלחמה של הדור שלי, שהיא גם המלחמה ששינתה את פני המציאות. הפצעים כל כך טריים שאנו ממעטים לעסוק בה. הקטל חתך אותנו במקומות כל כך רגילים ולכן זו לא היתה מלחמה רגילה. זו היתה אם כל המלחמות של החברה הישראלית. סאבלימינל יצא מהמערה החשמלית והפך להיות הזמר הרשמי של המלחמה ההיא, שופר של דור שלם שגדל על ציפיות אוסלו והתרסק אל מציאות בוערת שנשאה על כפיה ארונות קבורה של חברים לכיתה.

     

    כשהיה ספון במערה, סאבלימינל היה מחאתי. השירים שפירסם מייד לאחר פרוץ האינתיפאדה באלבום "האור מציון" הם שירים מעולים ונבונים. זה היה אלבום עם קו חברתי שמאלי ועריכה אמריקאית ממוקצעת. עם יציאתו ממערת הצללים למציאות המסנוורת הפך סאבלימינל, כמו רוב הקהל שאל אוזניו ביקש להגיע, לסובייקט לאומי זועם ועמוס בגאווה פטריוטית.

     

    לא אשכח איך הגיע סאבימינל חמוש במשפחת ת.א.ק.ט לבית הספר בו למדתי להופעה. הסמל המסחרי היה מגן דוד, השירים הביקורתיים הושמטו ותנועות הידיים באמצעותן תקשר עם הקהל היו מהפנטות וצבאיות. השיר "בילאדי" (“ארצי", בערבית), התפוצץ בהתרסה ברמקולים בבית הספר החיפאי. להלן קטע מהשיר:

     

    אמא אדמה שלי

    לא שלי כל מה שהיה שלי

    אפילו המדינה שלי, סכנה שלי

    הפכה להיות שק חבטות

    ליציאות בינלאומיות

    שיקבעו לי אם להיות או לא להיות

    [...]

    זה לא העם שלי יפי נפש,הזיות

    יפי נפש, בתוך רפש לא יכול להיות

    אבל אנחנו כאן ואף פעם לא נלך מכאן

     

    השיר אמנם עצבן את השמאל אבל בשלב הזה כבר לא ממש היה שמאל בארץ. סאבלימינל הפך להיות יקיר העם (הכוונה לגלגצ כמובן) והנוער הלך אחריו משל היה החלילן מהמלין. “בילאדי" פורסם באלבום "האור והצל" שכבר היה ערוך בפחות מקצועיות וכלל שירים עם ליריקה נמוכה מאד, כמו "תני לי" ו-”הפינאלי".

     

    אבל באלבום הזה גם נכלל ההמנון הרשמי של האינתיפאדה השניה.

     

    "תקווה" שודרג מייד עם יציאתו להמנון לאומי של ממש. הוא פורסם אחרי רצף פיגועים מחריד: קפה מומנט בירושלים, מלון פארק בנתניה, מסעדת מצה בחיפה, האוטובוס בצומת יגור, מועדון הסנוקר בראשון לציון, אוטובוס בצומת מגידו, בקניון בכפר סבא. סאבלימינל התעטף בהופעות בדגל ישראל והציע לצעירים נחמה ותקווה: מאוחדים ביחד בצער, ננצח יחד במלחמה:

     

    בעולם של פיגועים אנשים תמימים עוד מדברים

    חיים באשליית הצדק, הם מרחיבים בעם את הסדק

    [...]

    בואו נמשיך, החיים לפנינו

    לא מאוחר כי מחר יום חדש

    החלום יגווע אם נאבד את התקווה

    אז הושיטו יד לאהבה

     

    הקהל גמע את המילים בצמא והסינרגיה בין זמר המלחמות לאוהדיו הפכה להיות מושלמת. הישראלים אכן זנחו את החלום לחיות בשלום, התייצבו בגאון אל מול אתגרי השעה והכניעו את הטרור בכח הסבלנות והסבל.

     

    ישראל יצאה שונה מהאינתיפאדה, שונה לחלוטין. הרבה מהחלומות שלנו נקברו עם המתים. החשדנות שלנו כלפי שכנינו ניצחה את האשליות. הימין צמח בחזרה מהעשן שהיתמר מבתי הקפה ולהצלחתו – 1,200 סנגורים.

     

    לא פלא שסאבלימינל נבחר להוביל את ההמנון הרשמי של יום העצמאות ה- 60. כשלוש שנים אחרי תום האינתיפאדה, חזר סאבלימינל לבמות כאייקון. הוא ליווה אותנו ברגעינו הקשים ואנו החזרנו לו אהבה. הלכתי אז לחגיגות המרכזיות בעיר התחתית של חיפה. במרכז השכונה הערבית, האירו אורות בכחול ולבן את ההר וקולו של הראפר מהמערה החשמלית רעם בין בתי האבן: “לא נגיע לכלום אם לא נזכור מאיפה באנו". הוא ביקש לוודא שלא נשכח שרק לפני שנים מעטות הוא טיפח לנו את המורל הלאומי בימים שבהם כל יציאה לבית קפה היתה “ניצחון על הטרור”.

     

     

    זוכרים את תאמר נאפר שהופיע עם סאבלימינל במערה החשמלית? גם הוא השתנה בימי האינתיפאדה וגם הוא הוביל דור שלם לתודעה פוליטית חדשה. “אני וחבריי חיינו באשליה, אשליית היותנו אזרחים וישראלים [...] אוקטובר [הכוונה למהומות בהן נהרגו ערבים אזרחי ישראל- ב.ה] בשבילי הוא סיבוב הפרסה", אמר האמן הערבי-חיפאי בראיון לעיתון.

    תאמר נפאר מופיע היום עם להקת "דם" הפופולרית ברחבי העולם. הלהיט שלהם "מי הטרוריסט" (התשובה, אגב: מי שלקח את הקרקע בכח) הורד מעל מיליון פעם מאתר הלהקה. היפ הופ, מסתבר, היה פסקול המלחמה משני צדי גדר ההפרדה. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/4/12 18:58:

      אצל אחותנו מרב 1956

      לגור בגליל ה(מ)ערבי

      שלא נדע עוד צער - מוות טרם עת

        24/4/12 18:48:
      מעניין...בצד שלנו מדברים על תקווה לשלום. בצד שלהם על דם, הרג, הרס, ורצח. ואלמלא התפרעו והשתוללו אותם הרוגים ערבים במהומות אוקטובר, אלמלא סיכנו חיי אחרים בהתנהגותם משולחת הרסן והמסוכנת, הם עדיין היו היום בחיים. אבל אז הראפר הנכבד, מר תאמר לא היה יכול לשיר שירי דם , הרג, והסתה...אכן אמן!
        24/4/12 14:07:
      יכולת ההדחקה שלנו כישראלים כמעט אין סופית. נכון לגמרי להזכיר שוב ושוב דווקא את הפינות האלה,,כדי שנזכור..חלקנו אולי ישאבו תקוה דווקא מהאודים האלה.. תודה שכתבת. זה היה מעניין וחשוב.

      פרופיל

      ברק הרשקוביץ
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין