לרגל יום העצמאות הקרב ובא טחה בי רוח הפטריטיות או מה שזה לא יהייה

שקעתי במחשבות על המשמעות של להיות ישראלי

-להיות ישראלי זה לחשוב שמישהו תמיד מרוויח עלי

-גם אם אני מקבל מחיר פצצה, לחשוב שמישהו בטוח מרוויח מזה וחייב להיות ה איזה קאצ'

-להיות מוכן לקטול בכל הזדמנות 

-לקפוץ על כל הזדמנות להגיד : "אמרתי לך!" או "ידעתי! ידעתי שזה מה שיקרה בסוף!"

-להתקשר למוקד שירות של פלאפון(למרות שאתה בכלל בפרטנר) להתלונן על הקליטה הנוראה באיזור תוך צעקות אימים על הנציגה ולדרוש "פיצוי הולם."

-לא מסוגלים לקנות שום דבר(אפילו לא מסטיק עגול) בלי לשאול: "מה , אין הנחה?"

-לדבר בקולי קולות במונית שירות( כי כולם צריכים לדעת שהבת של סימה אחותו של חיים השכנה של פרויק'ה

(כן יש שם כזה) קיצרה את החצאית בסנטימטר.

עם זאת חשוב לזכור שמגיע לנו קצת פרגון:

-לא יקרה מצב שבו אדם יפול ולא ירוצו 20 איש (לפחות) לעזור לו

-אנחנו קמים לפנות מקום לאנשים מבוגרים באוטובוס(בדרך כלל)

-אנחנו אלופים בקופונים ואלופים בלאסוף אותם - אלבום קופונים זה הדבר הבא!

-ועוד משהו שתמיד מדגדג לי בלב, הצחקוקים של הילדים בצפירות של ימי הזכרון, הבושה על הצחוק שנמלט מבין -שפתיי, למרות שאני באמת באמת עצוב.

-על כך שאנחנו העם היחיד שמתאבל ויום למחרת יוצא לחגוג ברחובות

כי מה יש לנו בחיים האלה עם לא שתי נקודות הקיצון האלה: השמחה והעצב..