ח ד ר ז כ ר ו ן
צבי יעקבס ז"ל, אביהם של ברק יעקבס וחלי יעקבס וירט, היה בעלי הראשון ונפל במלחמת יום הכפורים. סמ"פ היה בנופלו, בן 27, בסיירת שריון, בסיני. הותיר אותנו לבד חיילים במלחמת החיים. פעמיים בשנה. ביום הזיכרון הכללי וביום השנה לנפילתו אני מעלה ברשומה שלי תמונות ושירי זיכרון. מאחר והבלוג שלי עוסק באופן עקבי באמנות ובתחומי האמנות שבהם ואליהם אני שולחת את ידי, הרי שגם חדר הזיכרון כאן, יעלה ומעלה את זכרו באמצעות יצירות אמנות. שירה ציור צילום. חומרים שכתבתי וציירתי במהלך השנים בהקשרים שונים, בזמנים שונים - ובמה שמחבר ביניהם - השכול הפרטי שלנו.
זה יהיה, אם כן, להיום, ולתמיד, חדר הזיכרון שאותו אני מקימה לכבודו ולכבוד זכרו. ובכל פעם שאעלה את זה שוב לאוויר (כלומר פעמיים בשנה) אוסיף חומרים. גם אם ביקרתם בשנים קודמות ברשומה זו, וחזרתם אליה לאות הזדהות שוב השנה ובכל פעם, אתם מוזמנים לגלגל את הרשומה עד תומה משום שבכל שונה מתווספים חומרים חדשים.
©כל הזכויות ליצירות ( שירים ציורים וסרטונים ) שמופיעים כאן שמורות לנורית צדרבוים
*********************************************************************************************
אימא אדמה[1] ( אמא - אדם - מה?)
בַּשָּׁנָה בָּהּ נִרְשַׁם בְּאוֹתִיּוֹת קִדּוּשׁ שָׁחֹר לָבָן - "הָעָם עִם הַגּוֹלָן" עָלָה סִימָן נִשְׁמַע קוֹל רָם – הָעָם. אִמָּא. גּוֹלָן. מִכָּאן קָצְרָה הַדֶּרֶךְ וּמָתְחָה הַיְּרִיעָה שִׂיחַ נוֹקֵב בִּשְׁאֵלָה בִּי עָלָה מִמֶּנִּי אֵם בָּשָׂר וָדָם אֶל אִמָּא אֲדָמָה אֶל בִּטְנָהּ הָרַכָּה
הִרְהוּרֵי כְּפִירַת כַּפָּרָה הָלְמוּ עַל תֹּף לִבִּי טָם טָם אִמָּא - גּוֹלָן - אֲדָמָה - בָּשָׂר - אָדָם - דָּם דָּם נָגַעְתִּי בְּכֹבֶד לְשׁוֹנִי בְּפָרוֹת קְדוֹשׁוֹת גֶּחָלִים לוֹחֲשׁוֹת אֵשׁ בָּאתִי בְּדִין דָּבָר עִם אֵם אֲדָמָה חוֹפֶרֶת כְּקִלְּשׁוֹן חוֹרֵשׁ אֵינִי לְהִתְפַּעֵל מִבִּנְיָן קַל עִנְיְנֵי לָשׁוֹן וּשְׂפַת הַשֹּׁרֶשׁ תּוֹהָה בְּחָרוֹן קוֹרְאָה בְּכָל גָּרוֹן לָאֵם הַגְּדוֹלָה יוֹדַעַת סוֹף מְחַשֶּׁבֶת זְמַן תְּחִלָּה לֹא מְקַדֶּשֶׁת מַבְדִּילָה
רֶחֶם אֵם בָּשָׂר וָדָם מְרַחֵם לֹא דָּן אִמָּא אֲדָמָה בָּהּ אֵין רַחֵם מַצַּע עוֹלָם מְשִׁיבָה בָּנִים אֶל בֶּטֶן גְּבוּלָהּ וְאֵין אָב מְנַחֵם בְּעָפָר שְׁאוֹלָהּ אַחַת הוּא לָהּ כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר "מֵעָפָר אֶל עָפָר" - אָדָם יְבוּלָ(ע)הּ"
צָעַקְתִּי בְּלַחַשׁ פָּרַעְתִּי מִשְׁפָּט וּמִלָּה קָרַעְתִּי דַּשׁ בְּאִמְרַת שִׂמְלָה דּוֹמַעַת וְשׁוֹמַעַת:
הָעָם. אִמָּא. גּוֹלָן. מָה קָא מַשְׁמַע לָן? אוֹמֶרֶת אֲנִי גּוֹמֶרֶת שׁוֹטַחַת קִינָה בִּפְנֵי גְּבֶרֶת אִמָּא אֲדָמָה חוֹפֶרֶת בִּרְגָבֶיהָ אֶצְבַּע מוֹרָה מַאֲשִׁימָה מְסַקֶּלֶת אֶבֶן נֶגֶף מְפַתֶּלֶת מְחָאָה בִּכְאֵב צוֹעֶקֶת וְאִישׁ לֹא שָׁמַע מָה אֵם בָּשָׂר דָּם וּכְאֵב שׁוֹלַחַת בֵּן לְהָגֵן וְאַתְּ אֵם עֲפַר הָאָרֶץ תּוֹבַעַת כַּמֹּלֶךְ קָרְבָּן כָּמוֹךְ כְּפָּאגָאן אֵין בַּחֶלֶד אֵם שׁוֹאֶבֶת לִקְרָבֶיהָ פְּרִי בֶּטֶן אֵין רֶחֶם פּוֹתֵחַ שַׁעַר לְעַכֵּל עֻבָּר שֶׁעָבַר תֵּשַׁע יֶרַח לֹא יָשִׁיב אֵלָיו זֶרַע שֶׁנָּבַט לִהְיוֹת פֶּרַח רֶחֶם נוֹתֵן רֶחֶם אֵינוֹ לוֹקֵחַ אַתְּ אֲדָמָה אֵם אוֹסֶפֶת לַאֲפָרַיִךְ בֵּן לוֹחֵם
אֵיזֶה גִּבּוֹר לוֹחֵם כּוֹבֵשׁ יִצְרוֹ לַעֲמֹד בֵּין אֵם לְאֵם זוֹ מְשַׁלַּחַת גּוֹזָל מִקֵּן זוֹ מְשִׁיבָה אוֹתוֹ אֵלֶיהָ בֶּטֶן זוֹ יְשׁוּבָה עַל בִּרְכֶיהָ לְקוֹנֵן זוֹ יוֹלֶדֶת זוֹ מוֹלֶדֶת וְאֵין רַחֵם אֵין מְנַחֵם
מְיַלֶּלֶת בְּלִי קוֹל שׁוֹאֶלֶת מָה לָךְ אֲדָמָה דַּם אָדָם זוֹלֶלֶת? סְפוּגָה דְּמוּמָה עֲרוּגָה אַחַר הֲרוּגָה אֵינָהּ עוֹנָה רַק הֵד קוֹלָם נִשְׁמָע שִׁירָם רָעַם- הָלַם- נָדַם שָׁבוּ בָּנִים לִגְבוּלָם מִנְהַג עוֹלָם
מְמָאֶנֶת לִכְתּׂב עַל קֶבֶר פֹּה נִטְמַן בֶּן אָב גֶּבֶר גִּבּוֹר חַיָּל עֲנִיָּה מִמַּעַשׂ רְווּיַת כַּעַס יְשׁוּבָה עַל אֶבֶן בְּפִנָּה לִרְאוֹת זֹאת מִקִּיר תִּזְעַק אוֹת בְּאוֹת וְהֵד קוֹלָם מִן הָאֲדָמָה יִצְעֲקוּ עַל בָּמוֹתַיִךְ נָפְלוּ – חֲבָל
מָה לָךְ עֲפָרָ(ע)ה כְּפוּיַת טוֹב אֶל קְרָבַיִךְ אָדָם לִשְׁאֹב? מָה לָךְ לִבְלֹעַ אֶל לֹעַ תְּהוֹם זְבוּלֵךְ פְּאֵר יְבוּלֵךְ? כֹּבֶד הָאֵבֶל וְנֵטֶל הקוֹל עַל יָד וַאֲתַר זִכָּרוֹן בְּתֵל עָפָר שֶׁקָּצַר לַחֲפֹר קֹדֶשׁ לְחוֹל
קָשָׁה אַתְּ אֲדָמָה רְגָבַיִךְ יְבֵשִׁים וּסְדוּקִים מְצַמַּחַת שָׁמִיר וְשַׁיִת אֲפָרַיִךְ שְׁתוּקִים אָשִׂיחַ אֵלַיִךְ בֵּין קוֹץ דַּרְדַּר וָחוֹחַ בֵּין אֶבֶן בַּזֶּלֶת כִּשְׁחוֹר מְעֵי הַלַּבָּה לִרְתֹּחַ בְּאֵין בְּרִית וּמִלָּה בַּסֶּלַע שֶׁאֵין לָהּ מִתַּחַת אֲפִלּוּ רַקֶּפֶת וְרֻדָּה לִפְרֹחַ אַחַת רֵיחַ עֲשַׁן הַקְּרָב כְּיוֹרָה רוֹתַחַת מְזָרֶה אֵימָה וַאֲדָמָה פּוֹעֶרֶת פִּיהָ פּוֹתַחַת
לֹא כִּתְּתוּ חֶרֶב לְמַגָּל וּמַזְמֵרָה חֲזוֹן אַחֲרִית לֹא כָּאן אֵין אוֹרֵחַ אֵין כֵּרָה הֵד בִּכְיָהּ שֶׁל בַּת-אִשָּׁה- אֵם קוֹרֵעַ הֵד הָרִים נוֹדֵד בִּשְׁבִיל קְבָרִים סְדוּרִים מְפַלֵּחַ דִּמְמַת עוֹלָם לִשְׁאֹל אֵיךְ נָפְלוּ דְּבָרִים?
מְשׁוֹרֶרֶת אֲנִי לְקוֹנֵן בְּדִמְעַת הַמֶּלֶל מְדַבֶּרֶת כְּאֵם אֶל אֵם שׁוֹבֶרֶת אֵלֶם מְבַקֶּשֶׁת בִּשְׁאֵרִית פְּלֵטַת הַמִּלָּה שֶׁהֻתְּרָה בְּלֹא חָזוֹן שֶׁל עֲצָמוֹת וּדְמָעוֹת יְבֵשׁוֹת לִכְרֹת בְּרִית בֵּין אִמָּהוֹת לִרְאוֹת בְּשׂוֹרָה לְגַדֵּל אָבוֹת וּבָנִים לִהְיוֹת בָּאִים בַּיָּמִים
בְּתֹם שִׂיחַ עָצוּב וְעָקָר שֶׁמָּהַל בָּעֳפָאִים רוּחַ נוֹשֶׁבֶת יוֹשֶׁבֶת תַּחַת עֵץ שֶׁיָּדַע שַׁלֶּכֶת שֶׁלֵב שָׁרָשָׁיו לֹא עֻקַּר עַלְוָה מְכַסָּה עֶרְוַת כַּעֲסִי הַמַּר דַּרְדַּר מֵשִׂיחַ דַּעַת דָּקַר קָרָאתִי בְּקוֹל שֶׁהָלַךְ וְהִתְגַּדַּל נֶחֱלַשׁ וְהִתְקַּדַּשׁ אֵין בֵּן חָלָל שֶׁנָּפַל בַּקְּרָב שָׁוֶה לַגּוֹלָן אֶבֶן מִגְדָּל וַעֲרָבָה אֵין תְּנוּבָה בַּאֲדָמָה שֶׁבָּנֶיהָ שָׁבוּ אֵלֶיהָ אֲרוּזִים בַּתֵּבָה
וְאָסַפְתִּי צְרוֹר מִלּוֹתַי הַלַּחוֹת וְחָפַנְתִּי קֹמֶץ עָפָר דַּל מָסַרְתִּי מְנָחוֹת וְסָתַמְתִּי הַגּוֹלֵל
[1] השיר נכתב בעקבות שלט חוצות שהיה תלוי בכל מקום בשנת 1990 'העם עם הגולן'. פורסם באותה שנה בעתון 'מה נשמע לן' ועבר מתיחת פנים וגלגולים שנה אחר שנה שיר זה פורסם כעשרים שנה לאחר מכן בכתב העת 'בגלל' - גליון 6 - גיבורים וגבורה , בקטגוריית פואמות. בשנת 2014, שיר זה מתפרסם בספרי 'שאון של חול מתקתק בשקט' -
©כל הזכויות שמורות לנורית צדרבוים
להלן סרטון שבו אני קוראת את השיר במסגרת 'זמן שירה'
*****************************************************************************************************************
נורית צדרבוים - 2004 - 'זועקת' - אמא אדמה
*********************************************************************************************************
"בעצב תלדי..." מתוך התערוכה 'כן, לא, שחור, לבן' - נורית צדרבוים 1990
************************************************************************************************************
טלית שַׁכולה[1]
טַלִּית שַׁכּוּלָה אֵין בָּהּ תְּכֵלֶת לְאָרְכָּהּ פַּס שָׁחֹר מִתְאַבֶּלֶת צִבְעָהּ עָפָר יֶזַע וָדָם טַלִּית שֶׁל חַיָּל שֶׁהָיָה קָצַר תְּהִלָּה בִּתְפִלָּה הֻכְתַּר בִּנְפִילָה וְנוֹתַר חָלָל טַלִּית שַׁכּוּלָה עוֹטֶפֶת אָדָם וּבִתְכֵלֶת שָׁמַי שִׁטָּה בִּי עָנָן
[1] מתכתב עם הציור 'טלית שכולה' – מתוך תערוכת היחיד 'כן-לא-שחור-לבן – 1990. הוצג בבית האמנים בירושלים. שיר זה מתפרסם בספרי 'שאון של חול מתקתק בשקט' (2014)
מתוך התערוכה 'כן, לא, שחור, לבן' - נורית צדרבוים 1990
************************************************************************************************************888
דיוקן – ואתה תמיד כאן[1] מוּנָח כְּאִלּוּ סְתָם כָּךְ עַל מַדָּף נִרְאֶה כְּאִלּוּ שָׁם לְעוֹלָם נָח אַתָּה כָּאן - נֶעְדָּר כָּל כָּךְ נוֹכָח.
כְּמוֹ תָּמִיד קְצִין תַּצְפִּית יְפֵה בְּלוֹרִית צוֹפֶה שָׁנִים מִמַּעֲלֵה הַמַּשְׁקוֹף מַבָּט כֹּה רַךְ חִיּוּךְ כֹּה טוֹב.
אַתָּה מַשְׁקִיף בָּעֶלְיוֹנִים יוֹשֵׁב בַּמְּרוֹמִים אֲנַחְנוּ יְשׁוּבִים בַּתַּחְתּוֹנִים עֲזוּבִים נִשָּׂאִים עַל גַּל זִכָּרוֹן צָף אֶל מַבָּט מְצֹעָף בְּקֶשֶׁת חִיּוּךְ טְבוּל צְבָעִים. מַבּוּל גַּעְגּוּעִים.
בְּאוֹתוֹ מָקוֹם תָּמִיד, אֵצֶל אִמָּא בַּסָּלוֹן, לְבַד אַתָּה נִמְתָּח נִמְשָׁח מֵעִיד וְגָח מִתּוֹךְ צִיּוּר שֶׁנִּמְסָךְ כְּשֶׁמֶן בַּלּוּל עַל בַּד בְּמִכְחוֹל רַךְ לָעַד.
בְּחֹמֶר יָדִּי הַיּוֹצֵר כְּצֶלֶם צֵל עוֹבֵר נֶחְתַּם דְּיוֹקַן עֶלֶם לְעוֹלָם וְאַתָּה. הִנְּךָ. תָּמִיד. כָּאן. שיר זה נכתב בשנת 2012, ופורסם בידיעון של קיבוץ בארות – יצחק, ביום השנה השלושים ושמונה לנפילתו של צבי יעקבס (בונדי) ז"ל. השיר מתכתב עם ציור הדיוקן של בונדי אותו ציירתי ב – 1985 ומאז הוא מנח על המדף מעל המשקוף בבית אמו שתבדל לחיים ארוכים. בשנת 2013 - לקראת יום הזיכרון, השיר הופיע בחוברת 'געגועים' מטעם אירגון אלמנות ויתומי צה"ל. בשנת 2014 - לקראת יום הכיפורים עתון מעריב בחר בשיר זה ופרסם אותו כחלק מאיזכור 40 שנה למלחמת יום הכפורים. השיר מופיע בספרי 'שאון של חול מתקתק בשקט' _ 2014
הציור המצורף הוא הדיוקן במקום שבו הוא ניצב, ובהשראתו השיר נכתב.
בונדי - נורית צדרבוים 1985
**********************************************************************************
לשיר זה יש סיפור. כאשר פרסמתי לפני כשנתיים לראשונה את חדר הזיכרון הזה, כתב לי חבר מ'הקפה' - שהשיר הזה מאד נגע ללבו והוא מבקש את רשותי לקרוא אותו מעל הבמה בטקס יום הזכרון בקיסריה. כמובן שמיד הסכמתי, שהרי כל העניין הוא הנצחה ובכל רגע נתון שבו אפשר להנציח את יקירנו, הרי זה רגע חשוב. ואכן, הגיע יום הזכרון, בועז שמואלי, איש יקר, לקח את השיר וקרא אותו. ניתן לראות זאת בסרטון המצורף.
***************************************************************************************************************
עזבתי – נעדר נוכח / נורית צדרבוים
כשחגגנו 60 לעצמאות ישראל הוזמנו לקיבוץ בארות יצחק לשבת מפגש. מפגש שאליו הוזמנו בני המשק בני השישים. הוזמנתי גם אני כנציגתו של בן הקיבוץ צבי (בונדי) יעקבס ז"ל הי"ד, שהיה בעלי ואשר נפל במלחמת יום הכפורים. כל אחד מבני המשק נתבקש לכתוב משהו על עצמו. כנציגתו של בונדי שנמצא תמיד בחיינו על תקן של הנעדר הנוכח כתבתי דברים בשמו. השיר פורסם בעתון הקבוץ. אֶת הדברים האלה הקראתי שוב בעצרת זכרון שנערכה לכבודו בבית הספר התיכון בקיבוץ יבנה בשנת 2010.
עזבתי עָזַבְתִּי אֶת הַקִּבּוּץ, הָאֲדָמָה ,הָעוֹלָם. הָלַכְתִּי לִשְׁכַּב עִם אֲבוֹתֵינוּ מַבִּיט מִשָּׁם. בְּצוֹק יְמֵי דִּין וְחֶשְׁכַת מִלְחָמָה יָצָאתִי לַקְּרָב נַצֻּר דָּרוּךְ לַהֲגַנָּה שִׁלַמְתִי בְּדָּמִים צּוֹעֲקִים מֵעָפָר מֵאָז אֲנִי עַל הַמִּשְׁמָר עַל כָּל הַנּוֹתָר יָקָר. כֵּעַז, רוּחַ נִשְׁמַת אַפִּי מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי כָּל הַיָּמִים מַבִּיטָה תּוֹהָה בּוֹהָה וּפָנֶיהָ לֹא מֵלִיטָה רוֹאָה עֲדֵי שָמָי, שׁוֹמַעַת הֵדֵי קוֹלוֹת כָּל יְלָדָי שׂוׂחֶקֶת עִמָכֶם בְּרִגְעֵי שִׂמְחָה, וּבַצַּעַר מוֹחָה בּוֹכָה צָפָה בְּהוֹד מָרוֹם עָפָה כַּרוּחַ וְכַחַלוֹם עוֹמֶדֶת לַנֶּצַח בְּדֹם בְּלִי נוֹחַ, לִהְיוֹת לָכֶם עָנָן מָגֵן וַכֹח. הִשְׁאַרְתִּי בָּנִים בָּנוֹת מַזְכֶּרֶת דּוֹרוֹת עִקְבוֹת שֶׁל חֵן דַּעַת עֹז וְחָכְמָה שְׁזוּרִים מַעֲשֶׂה רוֹקֵם, בְּחוּטי הַלֵּב, מַעֲשֶׂה חוֹשֵׁב. עַתָּה בְּעֵת רָצוֹן תּוֹבַעַת נִשְׁמַתִי אֶתְכֶם מִדַעַת, לְסַפֵּר גַּם שֶׁאֲנִי הוּא הַנֶּעֱדָר הַנּוֹכֵחַ שֶׁלָּכֶם תָּמִיד כָּאן מַשְׁאִיר אֶתְכֶם זוֹכְרִים, מוֹתִיר לָכֶם חוֹתָם.
©כל הזכויות שמורות לנורית צדרבוים
****************************************************************************************************************
"שנים אוחזים ועקדה תצחק' / נורית צדרבוים השנה החלטתי להוסיף לחדר הזיכרון, יצירה שיצרתי בשנת 1990 כחלק מתערוכת היחיד שלי 'כן, לא, שחור, לבן'. בתערוכה הופיעה גם העבודה הזאת שלה קראתי 'שנים אוחזין ועקידה תצחק'. התערוכה הופיעה במספר מקומות בארץ. לאחר מכן היצגתי את העבודה הזאת בנפרד, בתערוכה קבוצתית שנקראה 'נחש צבע'. במסגרת תערוכה זו שבה השתתפתי כאחת מקבוצת האמנים שנקראה 'סדנא 24', ביקשנו לציין שנה למלחמת המפרץ (נחש צפע') בקניון לב המפרץ, במקום שבו פגע טיל במהלך המלחמה. ליד עבודה זו הנחתי גם השיר שכתבתי בהקשר אליה.
האיש שבקיר [1]
לְכָל מִלְחָמָה יֵשׁ שֵׁם וְקָרְבָּן לֹא חַטָּאת לֹא אָשָׁם גַּם לֹא חֲגִיגָה כָּל מִלְחָמָה מַעֲלָה קְטֹרֶת תּוּגָה וְעָשָׁן עַל זְמַן שֶׁעָבַר כְּאוֹרֵחַ לָשֵׂאת מַלְקוֹחַ הוֹתִיר סִימַן זִכָּרוֹן עַל גַּב וְעָלָיו תַּג מְחִיר חָקוּק עַל לוּחַ לֵב הָאִישׁ שֶׁבַּקִּיר נכתב בעקבות התערוכה 'נחש צבע' – שהוצגה שנה לאחר מלחמת המפרץ ב'בלב המפרץ'. השיר הוצג יחד עם היצירה 'שנים אוחזין ועקדה תצחק'. השיר מופיע בספרי 'שאון של חול מתקתק בשקט'
*****************************************************************************************************************
סרטון שבו אני קוראת את השיר 'האיש שבקיר' - במסגרת 'זמן שירה'
© כל הזכויות שמורות לנורית צדרבוים
**************************************************************************************************************
הָיִיתִי שָׁרָה "אַתָּה תּוֹתָח" וְאִם לְמָשָׁל הוּא הָיָה חַי עַכְשָׁו הָיִיתִי מוֹחֵאת לִי כַּף אֶל כַּף וְשָׁרָה בְּקוֹל רָם וּמְצַחֵק "אַתָּה תּוֹתָח".
אֲבָל, בִּמְקוֹם, כָּל שָׁנָה אֲנִי מוֹחָה דִּמְעָה וְיוֹדַעַת שֶׁדַּוְקָא תּוֹתָח אֶת לִבּוֹ פִּלַח. לֹא חֵץ הָאַהֲבָה עָשָׂה לוֹ לֵב שָׁבוּר הַתּוֹתָח, שָׁלַח מִלֹעוֹ אֶל בְּנֵי מֵעָיו כַּדוּר אַחַר כַּדוּר.
אֵיךְ אשִׁיר מַבָּט וּבְקוֹלִי אֶפְצַח אֵיכָה אוּכַל לָשִׁיר, בִּכְלָל, אַתָּה תּוֹתָח? תּוֹתָח רֶצַח הוּא כְּלִי שֶׁל מִלְחָמָה שֶׁעוֹשֶׂה כָּל מְדִינָה לְאִמָּא יְתוֹמָה.
לֹא נַפְסִיק לְזָמֵר שִׁיר עֶרֶשׂ "אַבָּא הָלַךְ..." וְלֹא נַמְשִׁיךְ "יָבִיא לָךְ..." מַתָּנָה כִּי הַיַּלְדָּה עֲדַיִן מַמְתִּינָה.
©כל הזכויות שמורות לנורית צדרבוים
****************************************************************************************************************
חיילת בגוב שער האריות[1]
"עוֹמְדוֹת רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלַיִם" שָׁרוֹת חַיָּלוֹת כְּשֵׁרוֹת בְּקוֹל גָּרוֹן "שְׂהֵאל- מִין- שְׂהֵאל" טִירוֹנִיּוֹת נַחַל בָּנוֹת צוֹעֲדוֹת לְרֶגֶל חוֹמוֹת חַיָּל קְצִין תַּצְפִּית מְצַלֵּם תּוֹפֵס shot וּמַבָּט טֵלֵוִיזְיָה מְשַׁדֶּרֶת וַאֲנִי בְּחָאקִי מַדִּים וְכֻמְתָּה לֹא עוֹצֶרֶת יְרוּשָׁלַיִם הַיּוֹם הַסַּעַר יֵהֹם וַאֲנִי חַיֶּלֶת עוֹבֶרֶת מִנּוֹחַ לְדֹם שֶׁמֶשׁ קוֹפַחַת בָּרוּם בָּעִיר הַמְּשֻׁחְרֶרֶת וְכֹתֶל מִזְרָח עֵרֹם אֵינוֹ גָּדֵר וַחֲלוֹם בְּעִיר שַׁכּוּלָה וּמְחֻבֶּרֶת בִּשְׁעָרַיִךְ דְּרוּכוֹת רַגְלֵינוּ וְעֻזִּי קָצָר בִּזְרוֹעוֹת מְתוּחוֹת וַאֲנִי נַעֲרָה בִּדְמוּתִי חֲצוּבָה חַיֶּלֶת עֲצוּבָה בְּשַׁעַר גֹּב הָאֲרָיוֹת מְשַׁחֶרֶת כִּלְבִיאָה לְפִתְחֵי קֶרֶת הַנֶּצַח גּוֹבָה חוֹבָהּ בְּעִיר מְבַשֶּׂרֶת דּוֹרֶכֶת עֹז בְּדֹם לֶאֱחֹז בְּיָדִי הָאַחַת בַּקָּנֶה וּפְרָחִים בְּיָדִי הָאַחֶרֶת עַל קֶבֶר אֶחָד קָטָן בְּהַר מְנוּחָה שֶׁאִישׁ לֹא יָדַע שֶׁהָיָה שָׁם מוּכָן עוֹמְדוֹת רַגְלַי בְּעִיר שָׁלֵם בְּלֵב חָרֵב עַל הַר שֶׁבּוֹ אוֹר אַבְנֵי מַצֵּבוֹת זְרוּעוֹת בְּלֵב אָבוֹת עַל בָּנִים לְהָשִׁיב הָרוּחַ אֶל גֶּשֶׁם מִזָּהָב אֶל עִיר שֶׁאֵין בְּשָׁמֶיהָ עָב וּשְׁבִילֶיהָ דְּבַשׁ וְחָלָב
[1] מתכתב עם צילום שלי שבו אני נראית צועדת במצעד צה"ל האחרון, והראשון בירושלים בשנה שלאחר מלחמת ששת הימים. באותם ימים בגן צבי יעקבס ( בונדי) היה בתהליך החלמה מפציעה שנפצע במלחמת ההתשה, עדיין בקבע. במצעד יום העצמאות הוא היה בתפקיד 'קצין תצפית' והוא זה שצלם את התמונה שבה אני צועדת ( מסומן בחץ אדום).
**************************************************************************************************************
בשנת תשע"ד ציינו 40 שנה לנפילתו, בטקס מקרב לבבות ומרגש שהתקיים בקבוץ בארות יצחק. במסגרת הטקס הקרנו סרטון שאותו יצרנו 10 שנים קודם לכן באזכרת 30 שנה. להלן הסרטון
 **************************************************************************************************************
ועכשיו קצת פרטים אישיים: אנשים שעקבו אחר הפרסומים השונים שהעליתי במשך השנים, תהו לדעת מה קרה אתי בשנים אלה. תחילה נמנעתי מלפרסם משום שחשבתי שזה חדר זיכרון שכל מטרתו להציג את תהליך הזיכרון לבונדי דרך העיסוק שלי באמנות. אך עם הזמן התברר שחשיפה זו חשיפה ויש לה צדדים נוספים, לעתים אף מחייבים.
אנחנו כל משפחתנו ממשיכים את תהליך ההנצחה במידה הנכונה והראויה. יחד עם זאת בנינו משפחה חיונית ומתפקדת שלמדה לחיות עם הזיכרון, ועם הכאב ולדעת מקום גם לשמחה. אני נשואה מזה 39 שנה לעו"ד עזריאל צדרבוים, ונולדו לנו שני ילדים נוספים.
********************************************************************************************************************* השנה היא 2016 - ואני ממשיכה ומעלה תכנים וחומרים - היום , ערב יום הזיכרון 10.5.2016
כתב העת 'שבילים' שמופק על ידי בית הסופר מודיעין והסביבה - חורף תשע"ו, ינואר 2016 עוסק בנושא 'זיכרון'. בכתב העת הזה הופיעו חמשה משיריי.
את השיר 'עלם לעולם - ואני שואלת אותך' - כתבתי במהלך מלחמת 'צוק איתן' , כאשר נכדי, צבי - אביעד, בנו של ברק נלחם, כחיל גולני בדרום בעזה. את השיר הזה קראתי על קברו של בונדי, ביום האזכרה שלנו, קראתי אותו גם בטקס זיכרון שהתקיים בבית אבא חושי בנווה שאנן
עלם לעולם – ואני שואלת אותך
וַאֲנִי שׁוֹאֶלֶת אוֹתְךָ אָבִי יְלָדַי עֶלֶם לְעוֹלָם יוֹשֵׁב בִּמְרוֹמִים מֵאָז הַכִּפּוּרִים מַבִּיט בָּנוּ מִבֵּין עָנָן הַאִם אַתָּה שׁוֹמֵר עַכְשָׁו עַל נֶכְדֵךָ נוֹשֵׂא שִׁמְךָ הַאִם הוּא מְסֻמָּן בְּהֵיכָלֶךָ שָׁמוּר וְנָצוּר הַאִם אַתָּה תַּפְקִידְךָ עוֹשֶׂה שָׂם מִמַּעַל כְּמוֹ שֶׁעָשִׂינוּ כָּאן עַל אַדְמַת "אַף שָׁעַל" הַאִם אַתָּה שׁוֹמֵר עָלָיו מִכָּל מִשְׁמָר הַאִם עַכְשָׁו זֶה אֶפְשָׁר?
וַאֲנִי שׁוֹאֶלֶת אוֹתְךָ אָבִי יְלָדַי עֶלֶם לְעוֹלָם יוֹשֵׁב בִּמְרוֹמִים מֵאָז הַכִּפּוּרִים מַבִּיט בָּנוּ מִבֵּין עָנָן שׁוֹלֵחַ קֶרֶן אוֹר גַּם כְּשֶׁעָבִים נָסִים בִּשְׁמֵי השָׁחֹר הַאִם אַתָּה שׁוֹמֵר עַכְשָׁו עַל נֶכְדֵךָ נוֹשֵׂא שִׁמְךָ בַּגַּאֲוָה בְגָאוֹן בְּכוֹתֶרֶת חַיָּל גִּבּוֹר הַאִם הוּא מְסֻמָּן בְּהֵיכָלֶךָ שָׁמוּר וְנָצוּר הַאִם אַתָּה תַּפְקִידְךָ עוֹשֶׂה שָׂם מִמַּעַל כְּמוֹ שֶׁעָשִׂינוּ כָּאן עַל אַדְמַת "אַף שָׁעַל" הַאִם אַתָּה שׁוֹמֵר עָלָיו מִכָּל מִשְׁמָר הַאִם עַכְשָׁו זֶה אֶפְשָׁר?
עַכְשָׁו אַתָּה קָרוֹב לְשׁוּלְחָנוֹ שֶׁל אֱלֹהִים שָׁם בִּשְׁמִי מָרוֹם דַּבֵּר עִמוֹ יְשִׁירוֹת רַחֵם וְהִשָּׁבַע בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה הַטּוֹבָה אֱמֹר לוֹ בְּמִלִּים בְּרוּרוֹת בְּשָׂפָה מוּבֶנֶת לוֹ וּלְךָ שֶׁהַנֶּכֶד שֶׁלְּךָ צָרִיךְ לִהְיוֹת כָּאן עַל אַדְמַת אֶרֶץ אָנָּא נָצֵל בְּבַקָּשָׁה בִּמְלֹא הַמֶּרֶץ קְשָׁרִים שֶׁיָּצַרְתָּ בַּמְּרוֹמִים אַרְבָּעה עָשׂוֹרִים
לאחר שקראתי את שירי זה, מעל קברו של בונדי, כשנה אחרי אותה מלחמה ( צוק איתן) ניגש אלי , אלי ברמן, בן כתתו של בונדי, אשר מקפיד לעלות בכל שנה לקברו וביקש את השיר. כמובן שנתתי לו. לימים, היה מפגש כתתי של בני הקבוץ, אלה שנקראו 'ההדסים'. הוזמנתי, על תקן 'בונדי' - להיות נוכחת המסמנת את העדרו. לצערי לא יכולתי להגיע, משום שבאותו זמן בדיוק עבדתי במכללה בה האני מרצה. במהלך הערב, קיבלתי ווטסאפ מברקאי, גם הוא בן כתה, אשר דיווח לי שברגעים אלה ממש, אלי ברמן קורא את שירי זה. וזה כמובן נעשה ביוזמתו ועל דעתו, הפתעה עבורי. ומרגשת.
היום גם העליתי את הסרטון, בו אני קוראת את השיר ומקדישה אותו לנכדי, לפייסבוק.
*****************************************************************************************************************
השיר 'ניפגש באותו יום' - נכתב מתוך שיח עם חברה אשר בעלה נפל באותו יום, וקברו סמוך לקברו של בונדי. גם שיר זה מופיע בכתב העת 'שבילים'.
ניפגש באותו יום נִפָּגֵשׁ אַחֲרֵי הַמִּלְחָמָה בְּשֵׁשׁ וְנָקַבְנוּ תַּאֲרִיךְ מֻכָּר לָנוּ הֵיטֵב כָּל כָּךְ טוֹב תַּאֲרִיךְ 'מַכְּתּוּבּ' אֵלֶּה נִפְגָּשִׁים בִּשְׁמֵי מָרוֹם מְרַחֲפִים בְּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב אֵלֶּה שָׁכֻּלוֹת בְּצֹמֶת הַמַּכְאוֹב נְשׁוֹת הָאֲדָמָה שָׁם נִפָּגֵשׁ עַל מַצֵּבֶת אֶבֶן דּוֹמְמָה מַבָּט נְלַטֵּשׁ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם תָּמִיד כמו נֵר נָעִיד לִזְכֹּר כִּי כָּל שָׁנָה יֵשׁ אַחֲרֵי הַמִּלְחָמָה שֵׁשׁ
******************************************************************************************************************
השיר 'סוף ההתחלות' - בוצע, הופעת בכורה בנמל תל-אביב ( 9.5.16) , ערב יום הזיכרון. בבית היוצר. שירי זה מופיע בספרי 'שאון של חול מתקתק בשקט'. ההגחה שלו כשיר מולחן, בערב יום הזיכרון, מסתבר אינה מקרית. מילות השיר מספרות הכל. הלחין : עדן רבין, מבצע: רע לבנת
****************************************************************************************************************
השיר 'עונת מלחמה' - אשר הופיע בכתב העת 'מוטיב' - מבטא את הרגשתי ( וכנראה לא רק שלי) המבעבעת תמיד, במה שנוגע למלחמה. גם הוא נכתב במהלך 'צוק איתן'.
*************************************************************************************************************** היום - 11.5.2016 - יום הזיכרון ממש. כולם עכשיו חוזרים מבתי העלמין למיניהם המפוזרים ברחבי ארץ. כולם בדרכים. אני נשארתי בבית. ביום הזה, אני דווקא לא עולה לקברו, ולא מצטופפת לדעת בין כל עם ישראל, כי אני יודעת מספיק טוב איך לזכור ולהזכיר ( אני כן מקפידה להגיע, ביום השנה לנפילתו). אבל מצבת האבן שמסמנת את היותו, לא נשארת מיותמת. צפוף שם מאד היום. אמו שתבדל לחיים ארוכים, אחותו, בעלה וילדיה, ילדיו של אחיו ( ובכל משפחה יש כמובן אחד שקוראים לו צבי), וכמובן כמובן שני ילדיי, ברק וחלי, וכל משפחתם. רוצה לומר, ילדיו, אחייניו, ונכדיו. כן, לאיש הצעיר הזה, שאותו אני מכנה 'עלם לעולם' יש נכדים שעוד מעט כמעט נושקים לגילו. הם כולם היום שם סביב קברו, ואני כאן, נוצרת את זכרו בשקט ביני לביני, וממשיכה לעדכן את חדר הזיכרון שלו. ואני שואלת, למי אם כן הוא מתפנה להקשיב עכשיו ממש? להם שם שסובבים את קברו וקוראים פרקי תהילים, או אלי כאן כשאני שוזרת מילותיי וכותבת את תפילת השירים שלי כאן. למי הוא מקשיב? והתשובה לא משנה, זו שאלה שאינה מבקשת תשובה. אבל יש עוד דרכים להיות גם כאן וגם שם. ואם באמת, רוחו של החלל משוטטת, ואולי גם מבקרת לעתים בחדר הזה, שנועד לו ובעבורו, זה המקום לספר משהו, שאין שום דרך ואין שום מקום אחר לספר אותו. הילדים של ברק וחלי, גם הם, חלקם כבר חיילים. הם כמובן התייצבו ליד קברו. זה מה שעושים חיילים ביום שכזה, ועל אחת כמה וכמה כשהם צאצאים של החלל. ובעוד הם שם, הצטלמו ושלחו לי תמונה שלהם - אז הייתי שם או לא הייתי שם?
|
