ביום הפורים האחרון, באנו למסור משלוח מנות לידיד, לאחר שלא התראינו זמן ממושך. את הדלת פתח לנו יהודי שבתחילה לא הכרנו את פניו ורק לשמע צהלתו בקולו שלא השתנה, שמנו לב שהמדובר באמת באותו אדם, או למען הדיוק בחציו הכחוש, בבחינת בבואה של הדמות המקורית שחיפשנו. כטוב ליבנו ביין, פתחנו בהלצות על חשבון שינוי המראה הזה (בין השאר גם מסוגיה ערוכה בב"ק סה ע"א, גנב בהמה שמינה והכחישה משלם ד´ וה´ כעין שגנב מטעם "מה לי קטלה כולה מה לי קטלה פלגה", וברש"י שם, הלכך מההיא שעתא דאכחשה אתחלה לה טביחה...). בתוך הדברים הבנו, שאת הפלא חולל ספריי מיוחד, שקבוצת חברים שהיו זקוקים לכך ובתוכם עוד כמה ממכרינו, השתמשו בו ועשו חיל במאמציהם להוריד במשקל.

ימים מספר לאחר מכן, בהיותנו צלולים ומאוזנים כהלכה, פגשנו עוד חבר אחד, שנראה עליו כאילו שהה בתענית זמן ממושך. שאלנו אותו מה גם אתה מהספריי? ונענינו בחיוב, אכן כן. לשאלתנו איך זה עובד, השיב לנו החבר, שהמדובר בספריי שצריך לזלף ממנו כל יום מעט מתחת ללשון במשך כארבעים יום, שבסופם רואים נפלאות...

המשכנו והקשינו בפליאה מרובה: וכל אותו הזמן באמת אפשר לאכול הכל? מה פתאום — ענה החבר כשפניו מתכרכמות — אסור לאכול יותר מ-500 קלוריות ליום!... לשמע הדברים הבנו על אתר, מדוע צריכים לשם הצלחת עניין כה פשוט קבוצת תמיכה.

סיפור זה העלה בזיכרוננו הלצה, בדבר גוי קשיש שנשאל על ידי חברו שנתקנא בו, איך יתכן ששערותיו של אחד כמוך בן למעלה משמונים, שחורות כמו פחם? תראה — ענה אותו זקן-צעיר — אני קם כל יום מוקדם, אוכל טוב ובריא; ישן טוב; מחלץ את עצמותי בתרגילים שונים וצובע את השערות...

כעין זה שמענו גם על אחד העשירים הגדולים בזמנו (כמדומה המיליונר רוקפלר), שכשנשאל פעם איך הגיע לכזו עשירות, השיב, שנים רבות חסכתי פרוטה לפרוטה, עד שהורי מתו ונפלה לידי ירושה עצומה...

יום קודם לאותה פגישה מפתיעה עם הידיד הכחוש, כלומר בערב יום הפורים, שב ראה"מ נתניהו מפגישתו עם נשיא ארה"ב אובמה, בה, לאחר חששות רבים והיסטוריה לא מעודדת באשר ליחסו של הנשיא האמריקאני, נשמעו ממנו סוף סוף דברי תמיכה נחרצים במדינת ישראל, בקשר לסכנה האיראנית. עם נחיתתו בשדה התעופה, מסר נתניהו הצהרה, בה העלה על נס את מצב מדינת ישראל, שבניגוד ליהודים בשושן שהיו זקוקים לחסדי הגויים, יש לה כיום צבא ומעמד כלכלי איתן וכו´. כמו כן, הוא הוסיף, "יש לנו גם ידידים נאמנים מעבר לים...".

בתחילה כששמענו את ההצהרה האבסורדית הזו, הצטערנו מעט. שכן, אותו יום שכאמור היה תענית אסתר, חל השנה ביום ג´ ורק בשבוע הבא נוכל להתייחס לעיוות זה כראוי, ומי יודע אם עד אז לא יבואו עניינים אקטואליים יותר. לבסוף החלטנו לשמור את הדברים לאחרי הפסח לקראת "ירח האיתנים" הציוני, בו יבואו לבטח עוד הצהרות מפוצצות, שאינן פחותות בשיבושן. אמנם עתה לאחר שגם נהנינו ממשל לא רע בימי הפורים, הבה נעסוק בנמשל הכל כך חופף:

מדינת ישראל העצמאית, שימשה מאז ומתמיד כתרופת הפלא האולטימטיבית של הציונות, לכל החוליים שכביכול מצאה בגוף היהודי. "ניקח גורלנו בידינו"; "רק יהיו לנו מדינה שלנו, צבא שלנו והכל יסתדר"; "לא יהיו יותר פוגרומים, השמדות והצקות ליהודים"; "תיגמר האנטישמיות".

אכן בזמנו, לאחר השואה הנוראה, הדברים נראו ממש כבשורה נפלאה בפשטותה, ממש כמו אותו ספריי להרזיה: רק כמה טיפות כל יום תחת הלשון והתוצאות מדהימות.

ברם דברים אלה אומרים הם עד היום — גם מיד לאחר יום הזיכרון לחללי המלחמות בישראל הי"ד...; גם לאחר כל מה שעבר העם היהודי בארץ ישראל מאז הקמת המדינה; גם כאשר למרות יכולותיה הצבאיות, שישים וארבע שנים מאז הקמתה, עדיין אין למדינת ישראל זכות או יכולת לפעול להגנתה, ללא רשותם של "ידידים מעבר לים"; גם במצב בו, תמונה אחת אקראית ממצלמתו של חוליגן דני "רודף שלום", גוברת על שתדלנותם הגלותית של כל הגופים הממשלתיים במדינת ישראל החזקה, המגויסים להפר מזימה אנטישמית מסורתית.

והנה ביום זה בו חוגגים הם את עצמאותם, מבכרים הללו לציין את הישגיה של המדינה, כאשר האחד מעלה על נס את הפלורליזם ועקירת הדת, השני חוגג את "שלטון החוק" בדרך להחרבת התיישבויות, השלישי שמח דווקא על הקמתן ועל השיבה ל"ארץ אבותינו" והרביעי על השתייכותנו למועדון הכלכלי היוקרתי של ה-oecd. וכולם כאחד הינם בגדר "מעמד בינוני", המפזז ומכרכר סביב המנגלים, בחגיגה עצומה, שאינה אלא ביטוי עונתי לקבוצת תמיכה, שכוונתה להסיח את הדעת, מתנאי השימוש ומחירה העצום, של אותה תרופת פלא — "ספריי עצמאות"...