מי הזיז את הסטיה שלי?
התקלפות, בכיינות ועדינות גסה ונשית.
פוסטים אחרונים
- עד מתי? 28/8/11
- סיפור רציני פשוט 23/8/11
- כמעט ושכחתי 15/8/11
- התקדשות פנימית 28/6/10
- עוקץ או אהבה 21/6/10
- ~היא~ 18/5/10
ארכיון
0
רגע של שיחרור
צפצוף מכשיריי ההנשמה, מכונות בצג רוקד לפי קשיי נשימותיה, בידי מזרק קטן שעוזר לה להעביר עוד 7 דקות של כאב בלתי נסבל, היא בהזיות, ממלמלת בפה קטן ומתוק " ווניל, שוקולד, לא לא תות .." הלב נקרע, רסיסים של הלם על חיים, על דרך מוות אלימה כל כך, גדולה כל כך ליצור קטן וחסר הגנה. שולחת יד מלטפת אל הראש חסר השיער שלה, מבטיחה שקרים של " תכף לא יכאב יותר" .. היא מנסה לפקוח את עינה, המאמץ בתנועה שכזו מורגש, היא אמיצה כל כך, מביטה לתוכי במבט חודר, מבויישת למולה משפילה מבטי נכלמת על בריאותי, על חוסר יכול תי להקל , לקחת את הסבל ממנה, פיצפונת קטנה בת 8 מקפיאה את תנועותיי במבט אחד, בקול שהצליחה לאסוף שלחה לאוויר בצוויי עיקש " תעזרי לי לקוםםםםםםם!!!!!" איך אומר לה, איך אסביר שכלום בגוף שלה לא עובד יותר, איך אומר שיש לה עוד שעה לדעוך, ללכת מהעולם האכזר הזה.. איך אומר לה שהיא לא יכולה, אני לא יכולה????!!!? ראשה בניסיון חסר הגיון התרומם , הרצון שלה לבד הרים אותו, הושתטי ידיי אל כתפיה הקטנות, בעדינות עזרתי להן ליפול שוב אל המיטה המכוערת בצחנת בית החולים, אמרתי לה " די תנוחי " מילים שנואות, השלמה, גועל, איך יכולתי, איך??? היא נשכבה חזרה, נשימה עייפה, השלמה עם המצב והבנה, עצמה עינייה.. שוב מפלצות המכשירים זייפו צללים של רוע, קולי נשמע לי מרחוק.. " אל תפחדי מהאור יפה קטנה שלי, לאלוהים יש כנפיים גדולות, תסתכלי על הצבעים הקסומים... אל תפחדי..." מתגמגמת בקולה, שמעתיה לוחשת " אני לא פוחדת..." |
תגובות (60)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
*
תודה להזמנה הקשה הזו
תודה להיותך כאן
תודה לכל המגיבים, כאן ובמסרים.
מרגישה את החיבוק והאהבה שלכם.
חברה יקרה תודה שהצלחת לכתוב אותו את הפוסט הקשה ביותר שקראתי ואני אין מילים שיגידו או יוכלו להשתתף בצער גדול ועמוק כזה .
מתאמץ שלא לבכות ומזיל דימעה של עצב.
תודה חיזקי חברה יקרה בכאב ובצער אומר לך תודה על יכולת הכתיבה .
שנה טובה ומבורכת חברה יקרה בבריאה
מצמרררר ועצוב
שולחת חיבוק ענק
עצוב מאד...
שולחת לך כוכב...נשיקה
והרבה אומץ להמשיך עם הרגש המדהים שלך קדימה
שתהיה לך שנה מבורכת ומוארת יקירתי
מקווה לראות אותך בקרוב
יעל
עצוב
לא יכול להיות יותר עצוב מזה
נתת לשיר המון משמעות וחשיבות
שיהיה לכולנו רק טוב
כתוב חזק !!!
עצוב
מרגש
מצמרר...
יהי זכרה מבורך
<חיבוק>
}{
לנוכח המילים החותכות נאלמתי כמשותק
העוצמה והכאב גרמו לי לתחושת מחנק.
לא תמיד נוכל להסביר ארועים מכאיבים,
במיוחד כאשר מדובר בילדים תמימים ורכים.
אף על הזמן הרב שחלף, נשמע עדיין בכי ממרר,
נותר להתנחם שהסבל חלף והיא במקום טוב יותר.
שנתבשר בשורות טובות.
קראתי פעמיים
וזה כלכך עצוב
אוףףף
לא יודע איך להגיב!
לא קל כשהולך אדם יקר לעולמו.....
קשה עוד יותר כשמדובר בילד חסר ישע שלא חטא בכלום ואפילו לא הספיק להשתובב!
יש בך כנראה כוח בלתי רכיל להכיל ארוע כזה ולכתוב עליו בכזו עוצמה.
מה נותר לעשות..?!
רק לאחל לך ניצוצות אור בהמשך חייך
ושנה טובה שבה אולי יפוג הכאב וישאר רק הזיכרון!
הלכו לי המילים
קשה לקרוא. אבל כדאי.
בוכה עם דמעות
באמצע העבודה
כל כך עצוב וכואב
שלא תדעי עוד צער
שנה מתוקה לך ולבני ביתך
קרעת אותי.
מחבקת חיבוק ענק
עלמה
עצוב נורא.
קבלי חיבוק
לחיזוק.
צימררת אותי על הבוקר...
לא יודעת מי הילדה ובעצם מה זה חשוב..
כל כך עצוב...
שהשנה תיפתח עלינו הטובה
ושנדע רק בשורות טובות כולנו
שנה נפלאה כמה שרק אפשר
רגע קשה
שיעבור כמה
שיותר מהר
יום נפלא
של אהבה
עצוב עצוב....ריגשת אותי....
קשה להסתיר את הרגשות. במיוחד שמדובר בילדה בת 8 בלבד שלא הספיקה לראות כלום בחייה.
אזלו כוכביי אשוב . מרגש. העברת בי צמרמורת
לא ניתן לדרג פעמיים את אותו תכן.
כך אומר לי הקפה.
אבל להגיב שוב מותר.
גם היום, אני אוהבת אותך.
וזהו לך.
}{
היי סילית
קראתי ונאלמתי דם
רונית
אלוהים
כמה נורא
לנו כבני אנוש קשה להתמודד עם הכאב והאובדן
בפרט של זאטוטים
הם חסרי ישע ........קשה לקריאה ......
על אחת כמה וכמה כחוויה
כואב. מטלטל...
יהי זיכרה ברוך!
אשה יקרה ויפה מבפנים כמו שבחוץ
השארת אותי מצומררת וחסרת מילים
לבקשתך...
הקשיבי וקראי כעת, יקרה.
עשית בטוב.
עשית ב-נכון, עשית ב-סדר.
שבועה בהבטחה אני לך כי כך. כי רק כך.
לרגעים, כשהאלוה בא, מגיע ונוגע לעטוף
כל אשר צריך הוא דבר האוהב כי מותר. כי כבר מותר, כי כבר מותר ללכת.
רק כך.
אין פחד, היא אמרה לך, כל כך בדיוק וכל כך מדוייק
את הלחישה הזו שאת שומעת שוב ועוד ועדיין
בהתאיינות איומה בכאב מיוסר,
ראי בין האותיות,
איזו גדולת נפש הייתה בך לתת ולהעניק לה חמלה אחרונה-
להרפות בה את מתח החיים המבקשים אותה על סף הבלתי אפשרי
ולומר אליה בנוכחות מלאה - - - די. מותר ש-די.
וכשהגוף הזה, מעטפתינו, קרס ולא נותר בו דם ונשימה
ידעת לדמום ולדמוע,
רק אחר כך בדממה האינוּת, התוגה ניקבה בך את הייסור האינסופי -
אותו את ממלאה בסימני שאלה וסימני קריאה דוקרים את היותך אינזמן...
ולא היא.
יקרה,
ולא היא.
אולי זה מרגיש בך, כי אמרת את מילותייך ממקום לא נכון,
אבל הגוף שלך, הלב שלך, הרוח שלך ידעה, וכולם וכוליותם בקעו מתוכך, גם נגד רצונך
כדי לומר את הנכון,
את הטוב
את ה-אין בלתי.
כי זה כך.
צריך לדעת בנו, להביא את המותר
וצירך להיות יכול בנו, לפרוש אותו אל אהובינו - -
ה-לָמה , כל כך הרבה נותר ללא תשובה,
והלא אין באמת סיבה ו-תוצאה, ישירים ורגילים
כמות שאין זיכרון, כל הזיכרונות מהלכים בנו, פועמים ובועטים
לו הייתי יכולה, הייתי כותבת לכל מימדייך את האותיות שכאן,
למען יוקל בך...
לו תהיינה כאן-
מרכינות לב עם כאבייך
מביטות לתוככי אישוני עינייך
ושם, כשהקצוות נוגעות בסף הבלתי אפשרי
עוד ועדיין אלחש אלייך -
בגדולת נפש אמרת לה שם כי די.
והיא, נעטפה חסרת פחד למעוף אחר...
...
ואת מילותיי שכאן,
מנהי כתבתים
בקדושה
בנרעד
דעי שכך.
כי כך.
...
ולכל שיצטרח בך -
אני כאן, יקרה.
אני כאן ואיתך.
עצוב,מרגש,חודר עמוק עמוק לנשמה
מכתיבתך ניכר שבעלת לב חם את
איתך
טוב תסלחי לי .. נושמת קצת ..
למרות שהכאב הוא כאב ..
(וזה כי אני לא מסוגלת לומר יותר מדי ....)
אוי. כמה כאב..
שלה. שלך..
אלי.
רגע (לעולמים) של מבוכה...
לא הכרנו כשישבנו כולנו לארוחת הצהריים
אמרתי ש'מאיה' בהודית זו 'אשלייה
כמה של בתה בת החמש
שמאוחר יותר באותו יום סיפרו לי שהיא לוקימית
עצוב
הכתיבה שלך זה שיאים
אכן דיסוננס חמור.מפחיד.
אוווףףףף... עצוב.
היה קשה לקריאה
להפנמה
קבלי חיבוק