השבוע הקרוב הוא אחד העוצמתיים בלוח השנה העברי, יש המשווים אותו למקבילה החילונית לחודש תשרי. החוויה המטלטלת שבין שכול לשמחה, בין בית קברות לכיכר העיר, בין דגלון ונר נשמה לדגל וספריי קצף, היא אחת החוויות המגדירות אותנו כחברה וכמדינה. אבל בישראל, כמו בישראל, תמיד יש כאלו שמנסים להרוס את החוויה.

בשבוע האחרון חוללו 4 אנדרטאות לחללי צה״ל ופעולות טרור. בתחילה פורסם כי אנדרטת הבקעה ואנדרטה לזכר סלעית שטרית הי"ד חוללו בבקעת הירדן. ביום שני חולל אתר הזיכרון של גבעת התחמושת ובהמשך היום גם פורסם כי אנדרטת "משלט 219" חוללה באזור יער בן-שמן. מה אפשר להגיד על אדם כה שפל שהוא הולך ומחלל אתרי הנצחה? שהוא ״בן תורה״? או שהוא ״פעיל זכויות אדם״? שהוא ״נאור״? שהוא ״לוחם למען החופש״? כמה שפל ומגעיל צריך להיות כדי ללכת ולנתץ מצבת זיכרון לאנשים שבזכותם אותו אדם מסתובב חופשי? עכשיו, אני מטיל את האשמה על אחד משני מגזרים- או שאלו חרדים אנטי-ציוניים או שאלו שמאלנים אנטי-ציוניים. קשה לי להחליט איזה מגזר יותר הזוי ורדוף שדים, איזה מהם יותר מגוחך ונלעג, ולאיזה מהם הייתי מת להחטיף יותר חזק. תדמיינו שאלו חרדים, כמה הייתם מתעצבנים, כמה הייתם מקללים את אלו שלא עושים צבא, לא תורמים וכל הבלה-בלה הרגיל- ועכשיו תשליכו זאת על האופציה השנייה- שאלו שמאלנים. השמאל בישראל הולך ונוטה למחוזות שאפילו נטיית נוער הגבעות ימינה לא מגיעה לקיצוניות שלו. נדמה לכם שנער שרואה ברב סמכות עליונה הוא הזוי? מה דעתכם על בחור/ה צעיר/ה שלא מכיר בדבר כזה ״סמכות עליונה״? שחושב שאנרכיה היא המתכון לאושר אולטימטיבי? שמרסס קללות על אתרי הנצחה כדי להיות גיבור? על אחת האנדרטאות ריססו משהו בסגנון ״ציונים, על מי אתם גיבורים, על הערבים?״, ומה אתם בדיוק, אבירי-השנאה? אתם גיבורים על מתים שלא יכולים להגיב! הייתי שמח לראות אתכם מפגינים באזור הר הרצל ביום הזיכרון בשעת הטקס. אז הייתם מקבלים טיפול שרק ה״ציונים״ יודעים לתת. גם אם אתם חרדים אתם מוזמנים לשם, לתת גם לנו הזדמנות לחוות רק לרגע שנאה שכזאת, שנאה שכבר מזמן העבירה אתכם על דעתכם. המשטרה עוד לא החליטה עם זה חרדים או שמאלנים, אבל זה באמת כל כך משנה? שתי המחנות שוחים בים-ההזיות של האנטי-ציונות ובעצם לא אופתע אם זה יהיה חרדי שחזר בשאלה והפך לאנרכיסט.

אתר גבעת התחמושת לאחר ההשחתה. התמונה נלקחה מאתר "בחדרי חרדים"

אנדרטת הבקעה לאחר ההשחתה. התמונה נלקחה מאתר Ynet, צילום: חגי יהודה

וכמובן, איך אפשר ללא אהובת-ליבי ומשוש חיי- התקשורת הישראלית. בתוכנת Word יש אופציה של ספירת מילים במסמך, word count. הייתי מת להפעיל אופציה כזאת ולהשוות בין כמות המלל שנשפכה על כל מיני ״חשד לתג מחיר״ ושאר פנטזיות תקשורתיות לעומת מס׳ הכתבות שפורסמו בנושא האנדרטאות המנותצות. שלא נדבר על השוואה בכמות הדיונים בין קודש הקודשים, סא״ל אייזנר וחברו הדני, לבין הורים שכולים שאינם יודעים נפשם יומיים לפני יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה. מצד שני, יש סיכוי טוב שאת הדני ניתן לראיין על שני הנושאים... 

אז מה אפשר לעשות לאור כאלו פעולות? מהי התגובה הראויה לדעתי? להגביר את רגש הציונות! להרים את הדגל, לא רק השבוע אלא כל שבוע! תשאירו את הדגל על האוטו עוד כמה ימים, אל תקפלו את שרשראות הדגלים כבר בסופ״ש. תנו לנו להתגאות עוד כמה ימים, עוד שבוע, עוד חודש. זוהי התשובה הראויה לאנטי-ציוניים, להראות להם שלא משנה כמה ינסו, לא משנה כמה יהרסו- אנחנו ציוניים, גאים להיות ציוניים ונמשיך להיות ציוניים. בעידן בו המונח ״ציונות״ זקוק לעבודות תשתית ושיפוץ- נעשה זאת אנו, בגאווה, בראש מורם ודגל ביד.

אם ניתן להשתמש באופן חד פעמי בציטוט מפי ראש הממשלה- ״הם הורסים, אנחנו בונים״. יומולדת שמח לבת ה-64 הכי סקסית שאני מכיר!