| הלילה דיבר בנו על הדרכים אפוד הכוהנים - ברחוב הלווים - בסמטת הנביאים ריצף את המדרכת באבני החושןבאופן שכל סוליית נעלידעה לדרוך על אבן קדושה שאלנו בעיר הזוהיכן רחוב הסנה הבוערושרוך הנעליים המושלכות ילד עגום עיניים ענה לנו השמיים נפלו אתמול עכשיו ממסמרים את הארונותהחול מעצב סמטאותצורות דמויות ורחובותהזויים בקול יבבות בפינת הסנדלרים הקדומיםהיכן שהסוליות מושלכותערמותישובה כפופה פסל דמותשלא תמות שם תראו על מדרכתמשיל הזמן רוחה של סופהנמשכתבמשל ונשלבסוליה שחוקהושרוך נעלייםנטושים אלו הסימניםאין כאן פנים זו העיר הבוכהשאין בה דרכיםשהולכים בה ומשתרכים היינו זרים נוקשות האבן הלמה בדופן מסמנתבשחור ולבן מדרכת ואין כביש ואין אספלט ואין מפלטואין נמלט משם אישרק הרוח החיש ונשב לא היו שם רחשים חוניםגם לא בתים עוניםהרחובות היו מספרים מסומניםמצוירים בענניםכבשים ושתיקותמשייטות חורטות אווירואינן נספרותורק תלולית חולמחזירה בכל בוהק סנוורי אורמוקפת במעגל אבניםבאין צמחים וגניםזקורה לעבר העבים העיר הזו התנהלה בנוקשותכללים שמעולם לא הכרנוללא עלים ללא פרחים המדרכת הייתה מרוצפת בצעקותשאינן אחידותבעיר החידות הזושהערב ירדאחזנו יד ביד אמרתי לך בוא נלך מכאןלפתע דלקו פנסי הסנהבאורות ניאון מכאן יכולנו לראות את ביירותשם שפחה חרופה לא חזרה להגידמה ראתהשנבע האור וההר נשבר נמה העיר שרה שיר ערשאין על מדרכות כאןרגליים הולכות עיר אחת עריריתודמות מפוסלת ממסמרתארונות סוחרת חליפותגופות לא הספקנו לברוחמהפינות נשמעו הצווחותילדים רכים הפריחו פחדיםהרימו ראשים היו בוכים הנער בשעראמראל תפנו מבט לאחורתמשיכו ללכת אלה רוחות אין צורך להעיראלה אורחות העיר תפנו בסמטת הסנהשאינו עונהמול מיטת סדוםשם עוד עומדים חיילים דום שם תראו את רחוב העקודיםוהסתורים משם יוצאים כל הטועיםוהלכודים |