סלח לי,אדוני,קשה לי בלעדיה .יש לי רק אותה.בימים האחרונים היא לא יצרה קשר.זה מאד יעזור לי אם אוכל לדבר איתה.הגבר הכפוף יצא מאחורי שולחנו ובדרכו לדלת החל לבכות -בכי חרישי.הוא סגר את הדלת שלא ישמעו.

על לוח לבד,לצידו ,תלוי סיפור בתמונות של ימי חיי הילדה .תמונות שקצותיהן כבר התקפלו והצהיבו.בכולן שולט צחוק מבטיח.

היי מותק שלי.נורא התגעגעתי אלייך.את כועסת שאני רודף אחרייך ?זה מזיק לך בעבודה? אם השיחה עולה לך כסף אני אחזיר לך.אמרו לי שעשית אתמול הישג גדול.אני לא אפריע לך .את יודעת כמה ימים לא דיברנו?מתי את  באה  לבקר?הבכי דעך לאנחת רווחה. 

בעבודה לא רוצים אותו.מעדיפים צעירים רהוטים ותוססים. הוא כל כך איטי בתגובותיו.עוקפים את האמת המרה בלחשושים .תראו איך הוא נראה.נורא.זו בדיחה..יום העבודה שלו התרוקן ממשימות. הוא מתקשר בטלפון אל מי שהתקשר תמיד ומעמיד פנים כי מעמדו בעינו עומד. אלה  שיחות סרק – שאלות ארוכות ו"כן ולא" חסרי סבלנות במענה. אחרי שהקו נותק ,השפופרת עדיין בידו, והוא מלטף אותה בשתיקה ,משתהה  בשביל להחזיר  את מחשבותיו שיצאו משליטה.

  לאחת הנשים המבוגרות הוא אומר- את האישה הכי יפה שפגשתי.שריד ללהג המסדרונות שהיה פעם-מפלרטט ועליז.היא מצטחקקת.לא נמאס לך להגיד לי את זה?בחדר האוכל הוא יושב לבדו בשורה האחרונה ,ליד יד הקיר.העיתון פרוש לפניו והוא  נוטל במזלג מעט אורז ומעבירו בתנועה איטית וארוכה אל פיו.גרגירים לבנים נושרים על הכותרות הוא מטאטא אותם בכף ידו לתחתית העמוד .הוא לא מרים את הראש לסקור מי באוכלים.

הוא עולה לחדרו בצעד איטי,מבטו תמה,נסיון אחרון לשוחח בטלפון.אין מענה.הוא בוהה בניירות המונחים לפניו בערבוביה.תוקפם פג מזמן.מבטו דוהה,מתערפל והוא נרדם,ראשו כפוף,מעוות ,כמעט נוגע בחזהו.עד הערב ישן כך בחדרו והדלת פתוחה.

מה הוא עושה אחר כך בביתו?הוא לא קורא ספרים .לא מארח ולא משוחח.הוא מטייל ,בלילה,עם הכלבה.היא רצה והוא מקרטע אחריה ,מגשש באפילה.

בבקר הוא נכנס לחדר ושואל ,יצא לך לראות תיק אדום או טלפון או דפים ? .הוא כל הזמן מחפש דברים וממלמל ,איפה שמתי את זה?הוא ניסה לקשור שיחות עם אנשים בעבודה אך בהיותו לא חסר רגישות הוא ידע כי נמנעים להיתקל בו.סלח לי אבל אני לא אקח מזמנך יותר מרגע  ,כך הוא היה מתחיל,מגמגם משהו,מתחיל לשאול ,שמעתי שקנית מכונית חדשה.תמיד הוא מחמיא  לצעירים על ביצוע יפה. ואלה  מולו  ,לא נעצרים,ממשיכים בתנועה,וזנב המחמאה רץ אחריהם במסדרון אבל הדלת כבר נטרקה  והמילים חוזרת לשולח כמו מכתב בלי מען.במחווה אחרונה ,החליפו את הטלפון הנייד  שלו ,הישן ,המזוקן –לחדיש.הוא לא הצליח לתפעל אותו והחזירו אחרי ימים ספורים.כיוון שהתרגל למקום עבודתו ומעולם לא חיפש שדות עניין אחרים לקושש בהם טעם,לא מצא לאן ללכת.אבל עבודתו איבדה  ענין בו והוא איבד ענין בביתו  והשאלה ששאל את עצמו למה לקום בכלל מהכסא?

בגיל מאוחר אימץ ילדה שמילאה את ביתו בדאגה ועניין .בשנים הראשונות הביא אותה להתגאות בה,אך בינתיים בגרה ופרחה.היא נורא עסוקה .כל מה שהשקיע בה לא נושא יותר תשואה.

נותר לו אדם אחד בעולם-שנוא נפשו.שכנו לחדר.הוא שומע אותו בטלפון חד ובהיר-

רותי,אני לא יכול בלי חגי.אין טעם לחיי.אני רוצה להרוג את עצמי על הקבר שלו.רותי,את יכולה להכין טחינה, עם השניצל והצ'יפס ואני אקנה חרדל דיג'ון,בסדר רותי?את בטוחה ,כי הטחינה בחנות היא תעשייתית מדי.הוא מגביה את עוצמת הרדיו שלו בחדר כדי להרגיז את שכנו וזה פותח את החלון לרוח קרה,הוא יודע עד כמה חרד שכנו לבריאותו.הם לא משוחחים כבר שנים .קנאה דו צדדית מכלה את נפשם .שנאתם מלאת רגש.