כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Serenity now, insanity later

    קישון וסיינפלד מתהפכים בקברם.
    הומור שיפיל אתכם מהרצפה לכיסא.
    לא לעדיני נפש, נרתעי גסויות ועבדי תקינות פוליטית!

    0

    לילות קשים

    1 תגובות   יום רביעי, 25/4/12, 10:57

    המלצת המחבר: להבנה מיטבית של הרצף העלילתי המורכב, מומלץ לקרוא קודם את ימים קשים.

    "?Awake? What are you dressing" העיר אותי SMS שטעה בדרך בשלוש לפנות בוקר.


    בטני המתה. הגפילטע והחריימה מליל אמש הוכיחו שעדיין רב המרחק עד לקיבוץ הגלויות הסופי והשד העדתי איים להתפרץ בבטני כאילו מעולם לא הוכנס ונפקק בבקבוק. כל זה לווה בתחושה שהקניידלך מינה עצמו לשומר המעבר בין הקיבה למעי, והדרך, לכשיגיע הזמן, לא תהיה סוגה בשושנים ובטח ובטח לא סוגה עילית (בניגוד לקטע הזה, כמובן).


    בחנתי את האפשרויות שניצבו בפני. לחזור לישון נראה מעשה חסר אחריות לאור הקטטה שהלכה והתבשלה בבטני, אך גם פעילות יתר לא נראתה רעיון מוצלח במיוחד בשעת בוקר מוקדמת זו ובהתחשב בנסיבות שלעיל.

    "ערה?" ניסיתי את מזלי עם נערת הג'יי דייט החביבה מהקטע הקודם. אין תגובה.
    החלטתי לשלח את לחמי. "ערה?" שלחתי SMS קבוצתי לכל אנשי הקשר שלי. התגובה היחידה מבין שלל התגובות הזועמות שקיבלתי מבני משפחה, חברים, קולגות לעבודה, סוחרי סמים, נערות ליווי ובעלי מקצוע שונים, שניתן היה לפרש באופן אופטימי כהזדמנות היתה תגובתה של השיננית שלי "צריך משהו דחוף בפה?". תשובתי, שתחסך כאן מחמת סבלו של הנייר, סידרה לי פגישה נוספת עם שוטר א ושוטר ב מן הפרק שעבר.


    "חברים, תחליטו" אמרתי "אוננות לא טוב. חיזור אלגנטי לא טוב. שו?"
    "שוליים" ענה שוטר א בעוד חברו עוצר את הניידת בחריקת בלמים בשוליים. לאחר דקות ספורות התבררה אי ההבנה, קיבלתי דו"ח על הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והמשכנו בדרכנו שמחים וטובי לב.


    בשלב זה עשיתי חשבון נפש. יצא מספר שלילי. "משהו חייב להשתנות ומהר", חשבתי לעצמי. השינוי הגיע מהר משחשבתי. הוא התבטא בהמיה קלה בבטני ובתחושת אסון מתקרבת של תנועה חד סטרית מן המעי ולחוץ. השוטרים, שהחלו לחוש משהו fishy באויר שאלו אם אני מעדיף שיפוצצו אותי כאן ועכשיו במכות או שעדיף שנעשה זאת באופן מסודר בתחנה, לאחר מילוי הטפסים. לאחר משא ומתן קצר, סוכם שלאור הסבל שחויתי ממילא הלילה תסתפק משטרת ישראל באלימות משטרתית סטנדרטית off the record בתנאי שנעשה זאת בחולות ראשון לציון, שם, עם קצת מזל, יתכן ויתקלו בגופה, מה שיאדיר את מעמדם אצל המפקד. "כל עוד הגופה לא תהיה אני" התלוצצתי, ונעניתי בהליך של שיפוט מהיר בפצצה לפנים.

    Off the record, כן? אמר שוטר א. 


    בסביבות ארבע בבוקר נפרדתי מן הצמד בכאב מתחת לביתי (וגם כשני סנטימטרים מתחת למפתח הלב, קצת מעל עין ימין ופחות או יותר בכל החלק הימני של גופי מן המסד ועד הטפחות).


    "?Awake? What are you dressing" הקפיץ אותי SMS טועה נוסף בעודי מדדה במעלה חדר המדרגות.

    Asleep, עניתי בדמעות, Asleep.


    המשך ל "כריות נוי".


    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/5/13 21:58:
      גיל אל דמע... :) ממשיכה לכריות...