המלצת המחבר: להנאה צרופה והבנת ההתייחסויות מומלץ לקרוא קודם בסדר הבא את: ימים קשים, לילות קשים. במסגרת תהליך ההתקקסנלות שעובר עלי בזמן האחרון, אני מוצא עצמי טרוד בימים אלה בחיפוש מייגע אחר כריות נוי (לגברים שבינינו, אלו הכריות השובבות שמפזרים על הספות בסלון, והמחמירים (בייחוד נשים) אף על המיטה!).
האירוע המצער הזה מתרחש עקב רכישת סט ספות חדש לסלון (קוקסינליות מה בפני עצמה).
מי שכבר נחשף לקטע "ימים קשים", ושרד כדי לספר, יודע שהסיכוי לשבת על הספות הישנות שלי מבלי להכנס להריון או לתפוס איזו מחלת עולם שלישי, שקול לסיכויים לשרוד בריאותית אורגיה נטולת הגנה עם קבוצת lady boys עליזה בפוקט.
נכנסתי לחנות אקראית בקינג ג'ורג'. המוכר הציג בפני כרית לבנה רקומה בעיטורי זהב. "ההתאסלמות עליכם, כן?" שאלתי. "כוס אמק ארס" המשיך המוכר את הקו הערבי ונראה כעומד לפצוח באינתיפאדה שלישית כנגד הכובש הזר שפלש לחנותו, בעזרת שני בניו מזרי האימה שהניחו את כוסיות הערק ונראו נכונים לנוע בהשמע הפקודה. "א סלאם עליכום" אמרתי ונסוגותי לאיטי חזרה אל הרחוב. התיישבתי להרגע בבית קפה סמוך והזמנתי מנה של ארבעה מיני (mini) קישים (לגברים שבינינו, אלו הן מעטפות בצק שובבות ממולאות בכל טוב, והמחמירים (בייחוד נשים) אף יודעים מה ההבדל בינם לבין פשטידה!).
לכל הרוחות, בקצב הזה נראה לי שהדבר העיקרי שאעשה עם כריות הנוי זה אנשוך אותן.
חזרתי הביתה ושמתי קצת air supply במערכת. "ברוך שלא עשני אשה", חשבתי לעצמי, "זה לא קל".
המשך ל "בחזרה לחיק הגבריות". |