המלצת המחבר: להנאה צרופה והבנת ההתייחסויות מומלץ לקרוא קודם בסדר הבא את: ימים קשים, לילות קשים, כריות נוי. כפי שנוכחתם בוודאי בקטע "כריות נוי", חיפוש הכריות החל בקול תרועה רמה, אך הסתיים, בשלב זה, בכמעט לקבל מכות ובתהליכים גוברים והולכים של התקקסנלות. חג הפסח הבלתי נגמר נתן לי את האפשרות להמשיך בחיפושיי הנמרצים, תוך כדי תיקון תדמיתי המדרדרת, וניסיון לחזור לחיקו החם של המין הגברי (באופן מטאפורי כמובן).
שמתי פעמיי ליפו. כבר שנים אני שומע שדברים יפים קורים במתחם שוק הפשפשים, וכאחד, שדברים יפים אמנם מעט זרים לו, אך פשפשים דווקא לא (ראו ערך הספה הישנה) החלטתי לצאת מהשכונה ולשים פעמיי דרומה.
נכנסתי לחנות אופיינית, מלאה עד אפס מקום במגוון כלי זכוכית, עץ וחרסינה המשמשים בחלקם למטרות נוי ובחלקם למטרות שימושיות. מי הוא מה - לא אדע. בזהותי פוטנציאל לנזקים פניתי אל המוכרת: "האם אתם נוהגים כאן לפי אסכולת 'שברת - שילמת' או שמא לפי אסכולת 'לא נורא, לא קרה כלום'?". "שברת - שילמת" ענתה המוכרת בקשיחות מיידית, "כך שאם אתה מאסכולת 'פיל בחנות חרסינה', אני מציעה שתסוב על עקבייך ותלך לדרכך". סיבה על עקביי נראתה כפעולה שבהחלט עלולה להתחיל ב 'פיל בחנות חרסינה' ולהסתיים ב 'שברת - שילמת', כך שבניגוד לעצתה, דווקא סבתי בזהירות על קצות אצבעותי וטופפתי לי בקלילות לעבר היציאה, תוך שאני מפיל ומנתץ לרסיסים בובת חרסינה קטנה. "לא נורא, לא קרה כלום" אמרה המוכרת.
הייתי צריך להרגע, בעזרת מזון כמובן, ובכדי לאזן את טראומת הקישים הזכורה לרע, החלטתי שאין כמו מסעדה ערבית אותנטית hard core בכדי להרגע ולשקם את מעמדי בו זמנית.
"גומרים בחומוס, משתינים בחומוס, יורקים בחומוס", סקרתי במהירות את המסעדות האותנטיות ברחוב יפת. באופן כללי, ביום רגיל אין לי בעיה עם התבלינים האלה, שיש הטוענים שהם הם הנותנים לחומוס הערבי את איכויותיו המיוחדות, אולם מכיוון שקיבתי היתה עדיין בעיצומו של תהליך שיקום מנזקי הסדר, וכפי שנוכחתם לדעת בקטע "לילות קשים" אף נערכה שם מלחמה עדתית קשה, החלטתי שזה לחלוטין לא לעניין לזרוק גם את הסכסוך הישראלי פלסטינאי לקלחת. לפתע צד את עיני שלט מהוה, כתוב בכתב יד: "מטבח אל יהוד". "ממממ, פראפרזה מעניינת", חשבתי לעצמי, "אם כי לא נטולת סיכונים".
בשעה ארבע בבוקר שוחררתי מהמיון. לסקירת מסעדות רחוב יפת נוספה הקטוגוריה המסורבלת משהו "אוספים את שאריות החומוס מפחי המסעדות בהן גומרים בחומוס, משתינים בחומוס, יורקים בחומוס, מוסיפים עוד רכיב סודי ומגישים ליהודים".
"ערה?", ניסיתי את מזלי אצל האחות. "חוקן?" ענתה.
חזרתי לשכונה. "צלחת מיני קישים בבקשה, וסלט ירוק בבשומת רוזמרין" אמרתי למלצרית בבית הקפה השכונתי. "ברוך שלא עשני גבר", חשבתי לעצמי, "זה לא קל".
המשך ל "ספורט אתגרי או אתגר הספורט". |