ידוע הדבר, שמזג האויר בעונות המעבר, נוטה למצבי רוח.

בסתיו, מתקשה הקיץ לוותר על חזקתו, ומתבל את ימי הסגריר בהבלחות של חמסין, ובאביב, כמו בימים אלו, מתגנבת לה לעיתים רוח קרירה כפולניה מתריסה: "שוב יצאת בלי סוודר?".

בזמנים כאלה, מהרהר אני תכופות בבוקרו של יום, האם לעטות עלי סוודר או שמא להסתפק בחולצת טריקו. ואולם התלבטות סרק היא. מדוע שלא אעטה עלי חולצת טריקו ועליה סוודר - ברצותי אפשטהו וברצותי אלבשהו.

כעת רץ אנוכי בדרך בגין כעכבר רטוב ומבוהל תחת מטר עז. "מדוע לא לקחתי מטריה?" תמהני, "ברצותי אפתחה וברצותי אסגרה".

לפתע התעשתתי "וואלאק, מה זה הקטע הזה, הביאליק אנוכי?".

"נו שוין", ניחמתי את עצמי, "ברצותכם תקראוהו, ברצותכם תקרעוהו".

המשך ל "אצל הדודה".