המלצת המחבר: להבנה מיטבית של תפקידו הקטן של מוניר הגנן בעלילה, מומלץ לקרוא קודם את ימים קשים.

סוף סוף סגרתי על דירה. בעל הבית החדש העביר לי במייל את החוזה.

"מאיפה אני אביא שני ערבים?" חשבתי, "מעניין אם אמא עדיין בקשר עם מוניר הגנן".

נזכרתי שחבר שלי בדיוק משפץ את ביתו ובין בליל העובדים הזרים יש גם עובד ערבי אחד. הרמתי אליו טלפון "אח שלי, השיפוצניקים עוד אצלך? אני צריך דחוף שני ערבים". "אתה משפץ?" שאל. "לא, אבל זה קשור לדירה" אמרתי, "אספר לך כשאגיע".

"זה האיש וזה פועלו" הצביע חברי על קבלן השיפוצים ובחור צעיר שעמד לידו אוחז פלס בידו הימנית, מד זוית בשמאלית ובחגורתו תקוע מד סנטימטרים. שנים רציתי לבדוק את יושרו, זוויתו ואורכו של איברי והתלבטתי אם זו ההזדמנות הנאותה, אך משהו אמר לי שלפנות אל האיש במילים "אכפת לך למדוד לי רגע את הזין?" עלול, בחברות מסוימות, להתפס כגסות רוח.

"אהלן" פניתי אליו, "יש מצב שאתה מארגן חבר ואתם חותמים לי כאן על איזה טופס? בעל הבית ביקש שאחתים שני ערבים".

החברה פרצו בחרחורי צחוק עזים ללא אזהרה מוקדמת. שני סינים שנבהלו מההמולה נפלו מהסולם, הפילו את פח הצבע על ראשו של התאילנדי, שבתורו מעד תוך שהוא יורה צרור מאקדח המסמרים היישר לתוך ראשו של הרומני שבדיוק סחב באותה עת קורה כבדה עם הסודני, וזו נפלה ברעש גדול קוברת תחתיה אריתראי ושניים נוספים שמוצאם אינו ברור.

"לא הרומני" צעק הקבלן בהיסטריה "הוא עוד צריך לגמור אצלי את הגינה".

לאחר שנרגעה ההמולה והסתבר שלמעט הרומני שסבל מכאב ראש קל והיה טרוד עדיין בשליפת המסמרים מראשו בעזרת הפטיש המוזר הזה שיש לו בצד אחד מעין V, כולם היו בסדר פחות או יותר, הסביר לי החבר בנחת למה בפעם הבאה שהוא יקרא לי מטומטם אני לא צריך להיעלב. "ערבים בצירה", אמר, "לא בפתח".

"טמטום לפעמים עלול להרוג" אמרתי.

"הרומני חטף פתח" הוסיף חברי הלצה משלו.

"תשאיר מסמר או שניים" אמר הקבלן לרומני, "שיהיה איפה לתלות את הכלים".

המשך ל "אוכל קדימה אוכל".