1967.חודש מאי. מיתון קשה בארץ. רוחות מלחמה. הרודן המצרי,מנהיג כריזמתי ובטוח בעצמו,מזרים את צבאו הגדול לסיני.מלגלג על צה"ל. בקול קהיר מבטיחים לזרוק אותנו לים.לעומתו, המנהיג הישראלי הוא יהודי קשיש. יהודי גלותי. יהודי מגמגם. טקס יום העצמאות מעולם לא היה כל כך עגמומי. מדינה שלמה בדכאון. המלחמה,כצפוי,פורצת בסוף. דובר צה"ל אומר שמתנהלים קרבות קשים. אבל בתום יום הקרבות הראשון,בלילה ,במועדון החברים בקיבוץ, שומעים את מפקד חיל האוויר מספר, בשידור לאומה,שהשמיד מאות מטוסים מצריים. המוראל עכשיו בשמים. המלחמה למעשה הוכרעה. התחיל עידן חדש במזרח התיכון.