בני האדם והיין: היסטוריה של אלפי שנים

הכל התחיל ב-1968. כד ובו נוזל צהוב שנחשף באזור איראן לקח אותנו, 20 שנים אחר כך, אל המסקנה: היין היה איתנו מאז ומתמיד. אותו נוזל צהוב התגלה כיין שיוצר 5,000 שנים לפני הספירה, מה שאומר שהאדם אהב יין עוד לפני שידע הרבה דברים אחרים על העולם שמסביבו. כי כשיש יין, מי צריך לדעת יותר?

אם ההוכחה הזו לא הספיקה, הרי שארכיאולוגים מצאו מאוחר יותר ממצאים שמעידים על הכנת יין בתקופת השושלת השישית של פרעה, או במילים אחרות: 2,250 שנים לפני הספירה. ציורים של הכנת יין ואפילו כלים ששימשו להפקתו נמצאו בקברים שונים והעידו כי מדובר בתעשייה מהוותיקות בהיסטוריה.

לארץ ישראל יש תפקיד מרכזי בהיסטוריה של היין, משום שהיא הייתה מאז ומתמיד אזור מבוקש, בו עברו סחורות רבות בין אפריקה, אירופה ואסיה. ייצור היין בישראל היה מאסיבי מאוד יחסית לאותם ימים ועל פי כל המחקרים, בין בית המקדש הראשון לשני היין היה בשיא הפופולאריות שלו.

מושג כלשהו לביקוש האדיר ליין באותה תקופה אפשר למצוא בהנחיה של השלטון הרומאי, בזמן ששלט בארץ: הקצבה יומית של ליטר יין לכל זכר מבוגר (נשים וילדים לא נכללו בהקצבה זו), בין אם הוא עבד או חייל רומאי. מדובר ללא ספק בכמות נכבדת ובהצהרה כי היין מיועד לכולם, ללא קשר למעמדם.

כוכב יאיר, שבטה העתיקה, ניצנה ועמק זבולון של היום, כמו גם האזור צפונית מערבית לירושלים, נחשבים לאזורים המרכזיים לייצור יין בישראל באותה תקופה. באזורים אלו נמצאו לא מעט ממצאים המעידים על כך שארץ ישראל הייתה כבר אז מעצמת יין מרשימה.

חשוב כמובן להזכיר כי בתנ"ך עצמו המילה יין מוזכרת מעל 400 פעמים. גם הנתון הזה מעיד הרבה על המעמד של היין בעיני עם ישראל בעת העתיקה.

אבל לא תמיד ארץ ישראל הייתה זבת חלב ויין. כשמתקרבים אל סוף האלף הראשונה לספירה, הרעב והמלחמות היו השליטים של הארץ ולכן, היין לא היה הדבר החשוב ביותר. כאשר המוסלמים, שאינם מעודדים צריכת אלכוהול, עלו לשלטון, היין הפך לנוזל המשמש לפולחן בלבד.

תקופת היובש הסתיימה כשהעות'מאנים תפסו את השלטון על האזור. הם התירו לייצר יין ואט אט שוב נראו ברחבי הארץ מקומות לייצור המשקה. מי שסייע לכך מאוד הוא הברון רוטשילד הידוע, שלא תרם רק לטובת יישוב הארץ, אלא גם למען הקמת יקבים שונים.

ומה היום? היום אנחנו יודעים שהיין בריא מאוד לגופנו (במינון כמובן). הוא מסייע במניעת הסתיידות של העורקים, בספיגת ברזל, סידן וזרחן ובגירוי מיצי העיכול, מה שמסייע כמובן מאוד בתהליך העיכול עצמו.

שתו יין – זה לטובתכם!

♣♣♣♣♣♣

הכנת פונץ' קר

המצרכים:

שני בקבוקי יין לבן, חצי יבש (או: רום, קאשסה)

נענע, קורנית, לואיזה

חצי ק"ג סוכר

שני לימונים (חתוכים לשמיניות)

ארבעה תפוזים (כנ"ל)

סיידר תפוחים מוגז

אופן ההכנה:

המיסו את הסוכר בסיר קטן, על אש נמוכה, עד לקבלת קרמל (חשוב לבחוש כל הזמן). הוסיפו את היין הלבן או את תחליפיו, את הלימונים והתפוזים ואת עשבי התיבול (הנענע, הלואיזה והקורנית). בחשו עד שהנוזל רותח וכסו את הסיר לחמש דקות. לאחר קירור הנוזל, תקבלו פונץ' קר טעים להפליא.

הצעת הגשה:

הקפיאו כוס יין ולאחר הוצאתה, הרטיבו את שפתה ביין לבן. עטרו את הכוס במחית של אוכמניות אדומות. מזגו את הפונץ' הקר לכוס, עד לחצי. השלימו עם הסיידר. הניחו שלוש פרוסות דקות של לימון על ספת הכוס לצד סליל של קליפת אשכולית אדומה.

תיהנו!

♣♣♣♣♣♣

איך מבדילים בין סוגי בירות?

בירות מגיעות בשלל סוגים וטעמים, כל אחד והסוג המועדף עליו. אבל מעטים יודעים איך מקבלת הבירה את טעמה, צלילותה ואפילו צבעה. הגיע הזמן שנגלה לכם, לא? אז למעשה, את סוגי הבירה אפשר לחלק לשניים: כאלו שמיוצרות בעזרת תסיסת שמרים עילית, וכאלו שמיוצרות בעזרת תסיסת שמרים תחתית. ועכשיו ההסבר...

תסיסה עילית

זוהי תסיסה מהירה, אשר מדגישה בדרך כלל את הטעם הפירותי של הבירה (תפוח, בננה וכדומה). במשך מאות שנים השיטה הזו הייתה הנפוצה ביותר ולכן, בירות מקוריות מהאי הבריטי מיוצרות תמיד בתסיסה עילית. בירות כאלו מוגדרות כבירות ALE, אך ישנם סוגים מסוימים שנקראים גם STOUT.

מלבד אלו, ישנן בירות בתסיסה עילית שהבסיס שלהן הוא לתת חיטה ולתת שעורה. הן חמוצות ועכורות יותר, ונקראות WEIZENBIER או WEISSBIER. ישנן בירות מסוג זה, בירות HEFEWEIZEN, שמוגשות כאשר השמרים נמצאים בנוזל והן עכורות עוד יותר.

תסיסה תחתית

כיום, דווקא התסיסה התחתית היא הנפוצה ביותר. זו שיטה בה החלו להשתמש בעיקר בצ'כיה (בירה פילנזר מכירים? היא אחת הראשונות שיוצרו בשיטה הזו) ובגרמניה. בירות כאלו הן בהירות, צלולות ובעלות טעם קליל יותר. הן מיוצרות בטמפרטורה נמוכה יחסית, מה שמביא לתסיסה איטית אך גם לבישול ארוך, מה שדורש אגירה ממושכת. לכן, בירות אלו נקראות בירות לאגר, ובגרמנית: LAGERUNG.

וגם: תפקידו של הברומסטר

הברומסטר הוא מייצר הבירה, או המבשל שלה, אם תרצו. הוא זה שמחליט על מינון המרכיבים השונים בבירה ובעיקר על סוג וכמות הלתת ועל זהות הכשות. הלתת יכולה להיות בהירה, כהה, מתוקה או מרירה. הכשות (צמח בעל זנים רבים) יעניק גם הוא טעם מיוחד לבירה, ויתרום לריח ולרמת המרירות שלה.

כאמור, סוג השמרים בפני עצמו תורם לא מעט לטעם וכך גם ריכוז הסוכר בתחילת התהליך. רמת הסוכר בנוזל, אגב, תקבע רבות גם לגבי ריכוז האלכוהול במשקה בסיום הבישול.

כל בירה בעולם עשויה מארבעה חומרי גלם: שמרים, מים, לתת וכשות. למרות זאת, הברומאסטר יכול מאותם ארבעה חומרים להפיק שלל סוגים של בירות, בעזרת המינון אותו הזכרתי כעת, שיטת התסיסה, ההבשלה, הבישול והמיצוי של הלתת והכשות.