"לעת הזאת, הפתרון היחידי לעם היהודי, הוא בית יהודי בארץ ישראל". זו הגדרת הציונות. לפחות לדידי. והייתי רוצה להוסיף "בית יהודי דמוקרטי", אבל אולי כל המוסיף גורע. ולא בכדי. כי בבסיס הציונות קיים קונפליקט. בבסיס הציונות קיים הקונפליקט בין מדינה יהודית ומדינה דמוקרטית. מסע הרהורים ציוני, בעקבות יום השואה, יום הזכרון ויום העצמאות.
למען הסר ספק, קונפליקט כזה הוא לא בהכרח דבר רע. נהפוך הוא: כל זמן שהאיזון בין שני המרכיבים של הקונפליקט נשמר, אז הקונפליקט הזה הוא בעצם הדבק של הציונות. כל זמן שהדבק הזה קיים, יהודים יעלו לישראל. המתח הבלתי פוסק בין המדינה היהודית למדינה הדמוקרטית והלחצים שכל צד מפעיל כדי לשמור על האיזון הזה, הוא והם סוד ההצלחה של הציונות בעבר. והוא והם סוד המשבר של הציונות בהווה.
אז למה אין כמעט עליה? למה עליה היא מילה גסה בקרב פזורה יהודית גדולה כל כך, כמו יהדות ארצות-הברית, שמספר היהודים בה שווה או עולה על מספר היהודים החיים בישראל? למה התמיכה במדינת ישראל ירדה כל כך בקרב הדור הצעיר ודור הביניים של פזורה זו? הסיבה היא מפני שהאיזון בין מדינה יהודית למדינה דמוקרטית הופר.
בתסריט שבו המדינה הדמוקרטית מנצחת את המדינה היהודית, ובמצב שבו ישראל אוחזת בשטחי הגדה המערבית ללא שום פתרון מדיני, שניים עד שלושה מיליון פלסטינים יקבלו אזרחות ישראלית. במצב כזה, תוך שנים ספורות, בהתחשב בסטטיסטיקת ילודה וגידול טבעי של שתי האוכלוסיות, המדינה היהודית תאבד לנצח.
בתסריט שבו המדינה היהודית מנצחת את המדינה הדמוקרטית, ובמצב שבו ישראל אוחזת בשטחי הגדה המערבית ללא שום פתרון מדיני, שניים עד שלושה מיליון פלסטינים יהיו נטולי כל זכויות. ולפיכך, במקרה הטוב המציאות תהיה של אפרטהייד, ובמקרה הרע, אם קבוצת עלית קיצונית תשתלט על אושיות השלטון, ישראל תגלוש לפאשיזם.
באיזה תסריט ישראל חיה היום? איפה ישראל והציונות נמצאים? את זה אני משאיר לכל אחד ואחד מאיתנו לעשות את חשבון הנפש ולהביט במראה. אבל דבר אחד ברור: בשלב זה של מדינת ישראל והציונות, המדינה היהודית גוברת על המדינה הדמוקרטית. ובמלים אחרות - האיזון הופר. עד כמה הוא הופר, והאם זה ניצחון של צד אחד על צד אחר, עוד מוקדם לדעת. אבל הצורך להחזיר את האיזון קיים, ברור ונחוץ.
אז איך אפשר להחזיר את האיזון? מה צריך לעשות כדי שמדינה יהודית ומדינה דמוקרטית יוכלו שוב להתקיים בכפיפה אחת? לא יודע. אבל אולי נוכל לפתוח את הדיון בעיון בספר "אלטניולנד" של בנימין זאב הרצל.
|