חביתה
רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים
פוסטים פופולאריים
-
שששקט, פה משחק אלוהים - מסע מצולם לפירנאים, ראשית
28/11/19 | 1178521 צפיות
-
לנסוע לחוצלארץ, לבקר באום אל פחם
20/9/19 | 1173580 צפיות
-
תפרן, המוזיאון על התפר - רשימה מצולמת
17/7/19 | 918235 צפיות
-
ההם מהרמזור - סיפור קצר
30/3/19 | 585524 צפיות
-
כן על החפץ לבדו ועל הפרידה גם*
5/5/19 | 472012 צפיות
-
יוגוסלביה - רקויאם מאוחר, סיפור
16/1/19 | 264593 צפיות
פוסטים אחרונים
- בלוג חדש וקבוצת פייסבוק לפליטי קפה דה מרקר 30/6/20
- פליטי קפה דה מרקר בפייסבוק 27/6/20
- פרידה 9/6/20
- על המנכ"ל ועל העצלות – הדהודי קורונה 5/6/20
- על הפרות של סנט אנג'לו, על הקורונה ועל היצירתיות גם 9/4/20
- רב-קו, לאן 29/2/20
לחשב כמו וירוס או המרתון והלקח
"מה כחי כי איחל ומה קצי כי אאריך נפשי" איוב ו' יא'
כששיירת המלך עוברת, הנתינים משתחווים והחכמים שבהם מסתתרים בבקתותיהם, זה מה שקורה כששיירות החשובים עוברות תוך כדי צפירות מאיימות בחוצותיה של ירושלים וזה בערך מה שקרה במרתון ירושלים ביום שישי ה-16.03.2012
אפילו פפה אללו, שפעם היה אופוזיציונר במועצת העיר, צוטט כאומר, ש"אף שהמרוץ עולה מיליונים, אין מה לעשות, זה הבֵּיבי של ראש העיר" . כך מתנהלת בירת ישראל, אם לא מדינת היהודים כולה.
מה נטפלתי למרתון הירושלמי דווקא, כי אלולא הייתי מאלה שיכלו להסתתר בביתם באותו יום שישי, לא הייתי כותבת את אשר אכתב. אתרע מזלי ובאותו יום שישי נאלצתי, שומו שמים, לנסוע לתל-אביב.
ידעתי שמרבית הרחובות יחסמו, בשאר אי אפשר יהיה לנוע בגלל הפקקים, העבודה והמסחר ישובשו ויושבתו. ואפילו בתי הספר שאליהם מגיעים התלמידים בהסעות, ייסגרו. חוץ מראש העיר ומהרצים, מי משוגע לצאת ביום כזה. מה לעשות, גם אם ארצה, לא אוכל להרוג לראש העיר את הביבי.
מראש טלפנתי למוקד עירית ירושלים, לשאול אם אוכל להגיע מביתי ליציאה הדרומית מירושלים לתל-אביב. שלוש פעמים חזרתי על השאלה, ושלוש פעמים נעניתי בחיוב.
ביום שישי, בשעה שבע בבוקר ניסיתי כמתוכנן לצאת משכונת מגורי הדרומית לגשר ברעם בתלפיות. אתם הצלחתם, גם אני לא. בשני רחובות המוצא מהשכונה הוצבו מחסומים. אין יוצא ואין בא.
"אבל דברתי שלשום עם המוקד והבטיחו לי...." אין מה לעשות, גברת, סכם השוטר, שלא ידע יותר מאשר לומר זאת פעם בלשון זכר ופעם בלשון נקבה.
לפני עמדה וספה ועליה צעיר ספוג כל כולו בגשמי הברכה או הזעף, שירדו עלינו באותו היום, גם הוא התבשר שמכאן לא נצא היום. התאים האפורים ואולי האינטואיציה עשו את שלהם, צעיר אמרתי, רטוב כמו חולדה, ערבי ואף על פי כן מתחצף לשוטר, אחריו, החלטתי.
דקה אחר כך, דהרתי אחריו לעבר שכונת אבו תור הערבית, שמאז האינתיפדה האחרונה, לא דרכו רגלי או גלגלי על אבניה.
הוא יורד מהגבעה ואני אחריו, הוא מתפתל, אני מתפתלת, הוא עוצר רגע שואל משהו בערבית, אני עוצרת גם כן, בודקת אם הסלולרי בסדר, פתאום שכחתי איך מזעיקים ממנו עזרה.
אולי אוותר, אפנה על עקבותי, אבל מי יודע אותם, בקושי אפשר לראות את הדרך, הוא ממשיך, אני אחריו, דבר אחד בטוח - הוא מיומן במחסומים ובדרכים עקלקלות. אנחנו עולים עכשיו, פונים שמאלה, חוזרים כלעומת שבאנו, מנסים ימינה, אין מוצא, חוזרים ופונים שמאלה ושוב מתפתלים ומתפתלים, הפעם קצת אחרת, השביל נהיה כביש רחב יותר, תודה לאל, אני אומרת, בלי לדעת לאן הוא מוביל אותי. אבו תור מזמן מאחורינו, אני בטוחה שאנחנו בכפר ערבי אחר, לא מוכר, הגשם בשלו הולך ומתחזק, אני בקושי רואה לפני את רוכב הווספה. הוא מאט, מציץ לבדוק אם אני מאחוריו, ירצח אותי או יוציא אותי מכאן. אולי יזעיק חברים, יעשו לי אמבוש, הלך עלי, אני נבהלת ובה בעת מתביישת וכועסת על עצמי, אני חושדת בו כי הוא ערבי.
כשאנחנו מגיעים סוף סוף לגשר ברעם, אני אסירת תודה לבחור שלפני, שהוציא אותי מירושלים, אבל בעיקר ששחרר אותי מחשדנותי.
"בכל התקופה הייתי מנסה לחשוב כמו וירוס. פתאום הבנתי משהו די פשוט אבל עמוק - בשביל וירוס לא חשובה האטמוספירה, ההרים, הגבעות, האגמים והעצים. בשביל וירוס המארח הוא כל העולם, והעולם הזה מורכב מאיים (פרטים) שמחוברים דרך רשתות חברתיות, ז"א שכדי לראות וירוסים אני בסך הכל צריך לראות אנשים, ואת זה אנחנו פחות או יותר יודעים לעשות" - קטע מדבריו של גל אלמוגי, ממציא צעיר, שמתכנן לפתח מפה שמראה בזמן אמיתי אילו וירוסים מסתובבים ואיפה. ("בתוך חמש שנים: חייהם של מליוני ישראלים ישתנו לטובה" גיא גרמלנד. 13.3.2012, THE MARKER( לחשוב כמו וירוס, לחשוב כמו וירוס... נתקע לי בראש כמו ג'וק, כמו וירוס, למה הוא התכוון, המדען הצעיר, איך אפשר לחשוב כמו וירוס .. בסך הכל, הוא אומר, אה קלייאנישקאייט, אמא שלי היתה אומרת, צריך לראות אנשים...
אז איך בדיוק רואים אנשים, באמת רואים אותם, אני מתכוונת, איך אתה יוצא מהמגרות שאליהם הכנסת אותם, איך אתה פורץ את גבולותיך את מגבלותיך, את ההסתגויות, את הדעות הקדומות, את החשדות שלך ושל סביבתך, או כפי שמנסח זאת עמנואל לוינס, פילוסוף האתיקה הגדול, איך מכילים את האחר ויחד עם זה שומרים על אחרותו. כי בורא נפשות רבות, אלוהים.
אני מתפללת.
הנה כמה צלומים אקראיים מאבו תור, לא ביום גשם:
כתבה וצלמה באבא יאגה
(C) כל הזכויות שמורות לבאבא יאגה
|
תגובות אחרונות
-
לואיס קרול
בתגובה על אילו סגן הרמטכ"ל לא היה מתפתל
-
יסינראל
בתגובה על בלוג חדש וקבוצת פייסבוק לפליטי קפה דה מרקר
-
אהובהקליין
בתגובה על פליטי קפה דה מרקר בפייסבוק
-
יסינראל
בתגובה על פרידה
-
liat62
בתגובה על על המנכ"ל ועל העצלות – הדהודי קורונה
-
רונית אברהם
בתגובה על על הפרות של סנט אנג'לו, על הקורונה ועל היצירתיות גם
תגובות (52)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לא המור, סכון - זו הבעיה שלנו
תודה על ההתיחסות ושבוע טוב
תודה על הזר
תודה רבה על ההתיחסות. ולענין באבא יאגה, זו אכן מכשפה סלאבית ידועה שמטילה חיתתה על ילדים סלאבים בלונדניים.. גם עלי לא פסחה והפחידה אותי כהוגן. אז זו נקמתי בה! וחץ מזה פרסמתי גם ספר שכותרתו :"באבא יאגה" שם המשמעות קצת אחרת,
והעיקר... "לשמור על הזכויות".
.
תודה, דליה, שמחה לראותך אצלי
בענין הרישא, קרי לוינס, נכון מאד. והיעוד שלנו הוא להכיל את הישו האחרת ולא לבלוע אותה. להכיל אותה על אחרותה. תודה לך וברוכה למקומי
יכול להיות שהמיקרובים עדיפים, מי יודע, בטח לא אני. אבל הוירוסים מתלבשים על כולם בלי חשדות ודעות קדומות, ואנחנו לא. ובענין ראש העיר, בהתחלה דווקא חשבתי שיהיה בשרה לעיר. מהר מאד הכזיב
תודה , החמאת לי
תודה רבה, ברוכה הבאה למקומותי
כן אני חוטאת בזה
תודה, שמחה שבסופו של דבר הבנת את דרכיי העקלקלות.אני אוהבת להתפתל. ולענין המרתון, אפשר להשתמש במרחב העירוני גם בלי לשבש בו את החיים כל יום שני וחמישי, למשל, לאוץ על המדרכות או בטיילות סביב לעיר. ראש העיר שלנו השווה אותנו לניו יורק וברלין שגם שם יש מרתונים, רק שכח להגיד ששם יש רכבת תחתית והערים אינן נסגרות.
לקח לי זמן להבין מה את רוצה לומר, למרות שנהנתי מן הקריאה.
אני מודה שהרגשות והפחדים שהציפו אותך בנסעך באבו תור ושכנותיה הכעיסו אותי, ברמה העקרונית, אבל גם מאד מאד הבנתי אותם. התרגזתי כי שמת בפני מראה על היחס שלנו כחברה לשונה, לאחר, לאופן בו האחרות מונעת מאתנו לראות את האדם הגר בקליפת האחר.
ובאשר למרתון אני חייבת לציין דבר אחד. גם אני, כתל אביבית, מתרגזת כשסוגרים לי את העיר בגלל כל מיני אירועים למרות שאני מבינה שזה מחיר שיש לשלם כשגרים בעיר גדולה. גם אני מתסגרת בבית בימים כגון אילו ואם אני צריכה לצאת אני מרגישה ש"דפקו" אותי. ובכל זאת, במרתון השתתפה קבוצה מאד גדולה של נערים ונערות עם צרכים מיוחדים שרצו, כל אחד ואחת, לצד מלווה מעמותת אתגרים. חלקם רצו 4 קילומטרים, חלקם 6 וחלקם עשרה. הם חזרו הבייתה נרגשים, ורק בגלל שילובם של אנשים יקרים אילו בפעילויות המתקיימות במרחב העירוני, אני מוכנה לסלוח לכל עירייה שלוקחת ממני את הרחובות לכמה שעות, על הבלגן, הלכלוך והטרטור
כתיבה מענגת וחכמה המובילה אל יעד שאינו ברור מראש, ממש כפי שהתנהלה נסיעתך (העקלקלה) כדי לצאת את העיר - כל הדרכים בסופו של דבר מובילות לרומא/תל אביב.
וכך עד שלא הגעתי לפסקה האחרונה לא ידעתי מה את רוצה. או מה החוט המקשר. ותהיתי לי בדרך - האם על ירושלים ואולי דווקא על העיר שכנגד? היא תל אביב אשר על נהר כבר הירקון, ואולי על ר' עיריית ירושלים ושיגעון המרתון ביקשת לקטר? או כדי לספר על אבו תור? ואולי על וירוסים "באמת"? או על בני אדם באשר הם, ואולי בכלל על בני אדם כוירוסים? (יש אגב גם גישה כזו, במד"ב, שם כמוהו הם מכלים ומשמידים את הטבע, ואינם חיים עמו בהרמוניה) ועלינו היהודים? ויחסינו ל"אחרים" הערבים. בעיקר שכניך במקומות מהם היהודים שלכם מתרחקים, משל היו שקופים? לא בני אדם? או משל היו באיים, או כלובים, תאים מפוצלים ומופרדים זה מזה, ו"אנו" הישראלים יכולים לנוע בחופשיות ביניהם ולהתעלם...
ואז הגיעה הפסקה האחרונה.
ולמרות זאת בא לי לעסוק בשולֵי הפוסט.
כמו למשל - שהמרתון בירושלים, כמו גם מצעד הגאווה בה, אמורים להיות סמלים לנורמליות וקוסמופוליטיות, אלא שזו כבר מזמן אינה עיר נורמלית.
וכך בעוד שבתל אביב המרתון והמצעד מתקבלים בנורמליות (גם תל אביב נחסמת לתנועה ואיש לא לוקח ללב ולא צועק עד לב השמיים) בירושלים הם כנזם זהב באף חזיר (והרי למה שמסמלת חיה זו, לא מה שהיא באמת, הפכה להיות ירושלים).
כי היחס בה ל"אחר", מכל סוג, פחות סובלני. הרבה פחות, מאשר בתל אביב.
בהכללה, כמובן.
תודה. זה משל, וירוס מתחבר לכל אדם. אנחנו לא,במובן זה יש לחשוב כוירוס. קראתי את המצגת שלךוהתיחסתי אליה.. תודה ושבת שלום
תודה על המלים החמות וההצטרפות לתפילה. עוד כמה מתפללים ונהיה מנין.
סוף שבוע טוב.
מודל הוירוסים על פי הבנתי. לא ירדתי עד סוף דעתך בעניין הוירוסים. האם הרעיו שלך דומה לשלי? פוסט נהדר, צחקתי. הסוף נהדר ובעל משמעות. תודה רבה. המצגת המלאה נמצאת כאן. האם הפוסט שלך מהווה סימן שהעולם מתעשט? נקווה...
ראשית. טוב לראות את
זיו פנייך:))
שנית,
ישנה התעוררת גלובלית
לעניין המחשבות
לא כל המחשבות שאנחנו חושבים
הם שלנו...
חשבו אותם עבורינו...
כעת אנו עשויים
להיות המחשבות שלנו
וזה הרבה הרבה יותר טוב
נעים, חיוני, ועוד ועוד....
בלוג מקסים
תמונות מרהיבות
אהבתי:))
שבת שלום ומבורך
מתפללת איתך:)
נכון, זה לא שייך אחד לאחד אבל זה סוג של משל
כמו שאמרת, הוירוס הוא אזרח העולם, מרגיש טוב עם כולם, מנסה לכול על כולם וכך עלינו לכול ולהכיל.
סוף שבוע טוב
קסם לי קסמה, הלנה היפה. תודה
תודה, מה שנקרא, גלוי פנים. בענין הוירוסים, לא להתעסק אתם, אבל חשבו כמוהם, זו מחשבה חד'שה
יופי שגילית את פנייך. לי לקח יותר זמן....
לגבי וירוסים, יקירה,
דבר אחד למדתי, לא מתעסקת איתם:)))
תודה, תודה בקרוב אצלך בענין התמונה אני מתכוונת
מכירה רק את המרתונים של עיר הבירה תל-אביב. לא מזיזה את עצמי מהבית [הרבה פחות אמיצה ממך] גם בעניין התמונה. מסתבר. תתחדשי. היא מקסימה. כיף לראות אותך מאחורי המילים והצילומים,