עם יהודי אחד הם הישראלים המקיימים בזיעת אפם, בשירותם בצבא, בערבות הדדית, בתרבות שיצרו במשך 64 שנים את מדינת ישראל. העם היהודי השני הם היהודים החרדים שעבורם ההיסטוריה היהודית עצרה את מהלכה לפני כמאתיים שנים, כאשר החלו להתנגד לתנועת ההשכלה שהמשכה היום הם היהודים הישראלים של מדינת ישראל. אין דבר משותף אחד בין שני העמים היהודים. העם היהודי החרדי חי בנפרד באופן

מ ו ח ל ט בישראל. יהודי חרדי לא ישתה כוס מים בביתו של יהודי ישראלי. יהודי ישראלי סובל מגחמותיהם המוזרות והאיסופיות של היהודים החרדים, שאין להם קמצוץ רתיעה מלחיות על חשבון זיעתם וסיכון חייהם של היהודים הישראלים. היהודים הישראלים קרובים יותר לכל עם מערבי מאשר ליהודים החרדים. התקשורת היחידה בין שני העמים היהודים בישראל דומה יותר לתקשורת בין הסוס לרוכבו: היהודי הישראלי הוא הסוס. ובין שני העמים היהודים בישראל קיימת כת יהודית, חובשי הכיפות הסרוגות שיש להםנ שלשה מושבים בכנסת. הם אמנם משרתים בצבא בשירות קרבי מן המעולים, אך רבנים מהעם היהודי החרדי השתלטו כמעט לגמרי על מוחותיהם של הרוב מביניהם. תוך דור, אולי פחות, הם יעברו לגמרי אל העם היהודי החרדי המנותק מן העם היהודי הישראלי.

העם היהודי החרדי רוקד ברחובות, כאשר העם היהודי הישראלי מתאבל פעם בשנה על החיילים שנפלו על הגנת המדינה. הגדיל לעשות ברנש יהודי חרדי חסר בושה ששם משפחתו פורוש, ולבושתי היה פעם חבר כנסת, שחגג חגיגת בר-מצווה לנכדו בערב יום הזיכרון לחללי מלחמות ישראל.

הדרך היחידה של היהודים הישראלים להיפרד מהיהודים החרדים היא לבטל את אזרחותם במדינת ישראל על ידי חוק בכנסת; לא לגבות מהם מיסים, לא לשלם להם תשלומי העברה ולגבות מהם תשלום מלא על כל שירות ממשלתי כאילו היו תיירים של מדינה זרה. וכמובן, להפריד את הדת מן המדינה. שום מדינה נורמאלית אינה יכולה לסבול בגבולותיה עם אחר שחי על חשבונה, כמו היהודים החרדים, שהפכו ברבות השנים לאויביה.