0
ארוחת ערב במקום קסום בעמק. הבזקי הברקים, רעש הרעמים והגשם הניתך אינם מפריעים לשיחתם. כל כך הרבה שנים עברו מאז...Life Time ! המסעדה מתחילה להתרוקן וגם הם מבינים שהגיעה שעתם לעזוב. נוסעים בתוך הגשם ובהגיעם לפתח ביתה היא ספק שואלת ספק אומרת: "תעלה לקפה לפני הנסיעה הביתה?!" עולים, נכנסים... הוא נשאר עומד בפתח חדר האורחים...מבט מסביב...מתרשם...חושב... "תוריד את המעיל, תרגיש בנוח"...חיוך מופיע על פניה הנאות. למרות עשרות השנים שחלפו מאז ראה אותה לאחרונה, פניה נשארו כשהיו. אותו יופי עצור שאינו מאופשר להביע את עצמו במלואו. "מה תשתה?" "שוקו חם" "חלב רגיל או חלב קוקוס?" שניהם צוחקים. חושב..."היא עדיין זוכרת..."...בדיחה פרטית מהמאה הקודמת "חלב רגיל בבקשה ובלי סוכר" הוא עונה. השעון מראה שתיים אחר חצות נפרדים לשלום בנשיקה. הגשם מכה בחוזקה במכונית. בגלל השעה המאוחרת הכביש ריק ממכוניות, מוזיקת ג'אז מתנגנת בתחנה החביבה עליו והשילוב הזה גורם לו לשקוע במחשבות. פתאום צצות במוחו שורות משיר מדהים: "הולך נגד הרוח הדיסק מוכנס חיש מהר והוא מצטרף לשיר בגרון מלא. SMS אחרון לפני שינה... |