כותרות TheMarker >
    ';

    אוף... תמיד / יש לי מה להגיד

    תגובות בטן. אולי אז אצליח לשתוק יותר ולהתרגז פחות

    0

    עם ישראל חי, ובכייף.

    13 תגובות   יום שישי , 27/4/12, 11:24

    אני "קצת בשוק". אתמול עשיתי מעשה שלא עשיתי כבר שנים רבות מאד – יצאתי "למנגל" חברתי באחת מהחורשות שסביב עירנו הגדולה, ולתדהמתי הגדולה פשוט...נהניתי. ממש.

     

    איני חובבת בשר על האש, לא ברבקיו ולא "בריי, ריחות בשר הנשרף בהדרגה ושווינריי או "פרייס"– חזירות באכילה – ממש לא כוס התה שלי. (קפה, ליתר דיוק). מוסיקה קולנית וקלפים, התחככות צמודה מדי וכול הנלווה לכך – לא זו דרכי. אבל בעירנו המעטירה זכיתי לא פעם להצטופף לא מעט באירועים שונים שהיה בהם טעם, והבקשה להצטרף כאן לאירוע שנתי של חברים באה באופן כול כך לבבי, שלא יכולתי לסרב.

     

    מה גם, שהקבוצה המזמינה קשורה או היתה קשורה באחד ממקומות העבודה שלי. מקום שאהבתי לעבוד בו, ולמרות כול מיני תעתועים הייתי גאה בכך ולא זה המקום.

     

    המזמינים הצטיינו באי- ההומוגניות, כלומר, מתוך חצי תריסר היו שני "בעלי צוארון לבן" וארבעה "כחולים", ביניהם מי ש"העפילו " בהמשך  ומי שלא, וכך גם הנשים – רעיות או חברות.

     

    את הכיבוד הכינו ברובו בעצמם, אם בבית ואם במקום, שכן דאגו לבוא מוקדם ו"לתפוס צל" באמצעות משוכות-דגלים וכיוצא באלה.

     

    באנו והצגתי את עצמי. תחקיר קצר, והתחברות מהירה. כמובן שכחלק מהריטואל המקובל במקומותינו השתדלו לפטם אותי, ענין שקשה עלי (אצלי כושר המחשבה והאכילה צצים במיטבם אחר הצהרים ולא לפני...)

     

    גם סביבנו התקבצו במקומות מוצלים משפחות ואגודות חברים. היה מי שהביא ערסל וכדור, מוסיקה התנגנה לא בשקט אבל גם לא בפול ווליום מוגזם, ואהבתי במיוחד את העובדה, שה"חברה'" החדשים שלי הזמינו זקנה ערירית אך מלאת חיים שנקלעה למקום, לטעום מן המטעמים וגם להשתתף בטורניר הסופר-דמקה והשש-בש. היא נענתה בשמחה ואני געיתי בצחוק יחד עם יודעי ח"ן אל מול וריאציות הדמקה שהומצאו בו במקום.

     

    מדי פעם הצצתי סביבי והלב רחב. ראטות ותלתלים, קרחים ותינוקות, בלונדינים וג'ינגי'ם, תלבושות מכול המינים אם מותגיות כפי שאיני אוהבת ואם שמטעס כמו שצריך, ילדים שהתנהגו כמו ילדים ולעיתים התנגשו בנו ברכב פלסטיק מיותר, אבל איש לא כעס יותר מדי וההמולה היתה חיובית ללא עוררין.

     

    והנהלת הגן? מדי פעם פונו הפחים ורוב האנשים בסביבה אספו את השאריות לשקיות שהוכנו במעוד מועד. רק דבר אחד קטן הציק לי – הפיפיאדה היתה רחוקה מדי והזדחלות אל בינות השיחים הביכה אותי (זוכרים את המערכון של ציפי שביט בענין? הוא אשר יגורתי...

    בתום הרבה פיצוחים, בדיחות, וחיבוקים קלים (כן גם צ'פחות בגילי זה לא ענין מומלץ), פרשנו מהחבורה. אנשים שנפגשים כך מזה כמעט ארבעים שנה, שהדבק ביניהם מחבר למרות שלכול אחד "קריירה" שונה, ושלפי הספורים ששמעתי נזעקו איש לעזרת רעהו בעת צרה, בלי חשבון ובלי לשאול שאלות.  אין כמו החברות הזאת. וכייף היה לראות את הסביבה, שחגגה בשמחה ואם הפריזה זה לא עבר את גבול הצפיפות והיה יפה לאין ערוך בשונוּת ובצבעוניות .

     

    ללא ספק, יום עצמאות מגוון ומספק. כייף לראות. כייף להיות חלק מ, כן, עם ישראל, שחי, חוגג, ואולי מגזים אבל די בטעם.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (13)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      תודה לכול המגיבים. פנינה, אני מסכימה אתך בענין החסר הבסיסי שבודאי ירים שוב את המחאה גם הקיץ...
        29/4/12 13:11:
      יכולה להזדהות עם טעמך בעניין צורת הבילוי וגם עם ההרגשה המפתיעה שבכל זאת, פעם ב... זה אפילו כייפי! ♣
        29/4/12 01:07:
      איזה כייף. חג שמח באיחור מה.
        28/4/12 23:02:
      נחמד לרדת אל העם מדי פעם !! העיקר שנהנת...
        28/4/12 19:49:

      אני בוחרת להאמין שמה שעשה לך את זה הייתה תחושת היחד ללא מחיצות,ולא כל כך ריח הבשר...

      אין לי מושג איך התפתח חג העצמאות לחג של מנגלים. בילדותי לקחו אותי למצעד ברחוב בן יהודה, לגן העצמאות -לצפות במטס חיל האוויר, הלכתי עם דגל ביד בגאווה,ברחובות מלאים ילדים כמוני עם דגלים,ולא הרחנו שום ריח חרוך....

      אני אקח מהפוסט שלך את החזרה לרבגוניות של עם ישראל, כאשר בגן אחד מצטופפים ללא מחיצות - כל סוגי הישראלים,ואני בהחלט חושבת שזה מרחיב לב!

      *

      אלומה

      אנא ממך,שילחי לי לינק על פוסטים חדשים,כי התמיכה לא יודעת להסביר למה שנתיים אני לא מקבלת יותר עדכונים של חברים למייל שלי.

        28/4/12 12:42:

      אני שמחה שנהנית למרות שלא ציפית לכך.
      עם ישראל יודע לבנות ולהחריב באותה נשימה. טוב שהיית בחלק החיובי שלו,
      ג'ודי.

        28/4/12 12:28:
      *
        27/4/12 23:58:
      אני מפרגן לך על כך שנהנית מהמנגל. אני עצמי נמנע כבר שנים מלהשתתף באירועים כאלה. (אבל זה רק אני)
        27/4/12 22:57:
      מכבית שמחה שנהנית זה נחמד - המון משפחה - או חברים הביחד הזה שבת טובה
        27/4/12 22:26:
      שמחה שהיה לך יום של כיף(:(:
        27/4/12 14:59:
      שמחה שנהנית. אני אישית לא בעד המנהג למנגל דווקא ביום העצמאות יחד עם כל עם ישראל. אני ממש לא סובלת צפיפות ודוחק. ומדהים לראות איך אנשים יושבים אפילו ליד הכביש כדי לקיים את מנהג המנגל של יום העצמאות. אני בחרתי לחגוג את חג עצמאות בסרט והיה כיף לגלות שהאולם כמעט ריק...
        27/4/12 12:45:
      הכול טוב ויפה, אבל אפשר לחגוג גם בלי המנגל, ואני תקווה שיבוא יום ועם ישראל יגמל מהמנהג המגונה הזה.
        27/4/12 12:12:

      אולי הכותרת מטעה כי עם ישראל בגדול לא חי בכיף!!! אך בחגים כמצוות היהודים מתאמצים יותר. רוב המסיבות כולם משתתפים והנטל לא נופל על אחד. גם אני שנים לא ביליתי במנגל והפעם הלכתי ונהניתי עדיין אני זוכרת שכל אירוע כרוך במאמץ כלכלי ועם ישראל עדיין נאבק כדי ליהנות ומה שכן אני זוכרת את חגיגות עצמאות בילדותי היו הרבה יותר מהנות ללא בשר אבל האווירה הייתה ספונטנית וסביב השמחה בעיקר , היום אני פחות שמחה למה שקרה במדינה ובוודאי שערה מאוד לירידה הכלכלית שרובם חווים..