כותרות TheMarker >
    ';

    אהוד אמיר

    לא גזעי. לא מחוסן. לא מסורס.
    זקוק לסילוק קרציות, לפירעוש ולתילוע.
    עצבני. נוטה לנשוך.
    מרייר תכופות.

    למה אני לא עומד בצפירה

    61 תגובות   יום שישי , 27/4/12, 22:21

     

     

     

    לפני הצפירה הסבירה הגננת לילדים שצריך לעמוד, לא לזוז ולא לדבר. אחר הצהריים הדגימה לי בתי איך עמדה דום בשקט, בראש מושפל, כמו הגננת. נזכרתי באותם ילדים יהודים שאמרו להם לשתוק במחבוא, באותם תינוקות שבכו, בבונקר בגטו או במסתור, והוריהם חנקו אותם למוות כדי שלא יחשפו את דבר קיומו של המסתור ויביאו למותם של כל יושביו. הם היו חייבים לשתוק כדי לשרוד. יהודי טוב הוא יהודי שותק. גם בגטו ורשה 1943, גם בישראל 2013.

     

    הצפירה היא פלישה אלימה של "לויתן" ממשלתי, "בהמות" עריץ, "גרגנטוא" מאכֵּל, אל המרחב האינטימי ביותר שלנו, מכוח הסכמה חברתית שאף אחד לא מעז להתנגד לה. מי שעומד דום, מבטא הסכמה שבשתיקה לאלימות הזו.

     

    אבל אהוד, איך אתה מצפה ליצור אתוס לאומי, גיבוש חברתי, אם לא על ידי טקסים? לטקסים יש ערך חברתי מכונן.

     

    ההיסטוריון אוטו דב קולקה אמר: "אני גם לא משתתף בטקסים. [...] מה שהרתיע אותי הוא האי־יכולת להתמודד ורבאלית עם האירוע, שמובילה לקלישאות. זה דבר כמעט בלתי נמנע. הוא פרי של רצון טוב של אנשים אבל הדיסוננס הנורא הזה בין האירוע ובין הטקס עצמו הרתיע אותי. לא יכולתי לקחת בזה חלק."

     

    האם בגלל שקולקה הוא ניצול שואה מותר לו לומר את המובן מאליו? שהטקסים הם קלישאות?

     

    טקסים נועדו לחזק בקרבנו מה שאנחנו כבר יודעים ממילא. הם לא נועדו ללמד אותנו שום דבר חדש. הם לא נועדו לגרות את יצר המשחק שלנו, הסקרנות, החדווה או האהבה. הם נועדו לתכנת אותנו. ואנחנו מוכנים לוותר על עצמיותנו, לפעול מכוח חוש העדר, רק כדי לא להרגיש חריגים. רק כדי שנזכה לתחושת הקהילתיות הפרימיטיבית שמאצילים הטקסים. אנחנו עומדים דום כמו אוטומטים מסוממים שעושים למתים "לייק" בפייסבוק.

     

    אנחנו מוחים בזעם על החינוך הטוטליטרי והפשיסטי שמגזרים מסוימים בחברה הישראלית מעניקים לילדיהם, אבל מה עם ההיבטים הטוטליטריים בחינוך שאנחנו מעניקים לילדינו? אנחנו כופים על תינוק בן שלוש לשמוע צפירה מחרישת אוזניים, לעמוד בדום מתוח ולהשפיל ראש; ואנחנו כופים על הגננת האוהבת והנהדרת שלו, שבלי ספק רצתה לחבק אותו ולהרגיע אותו, לעמוד בלי לזוז ולהוריד את הראש במשך שתי דקות ארוכות של צפירה מסויטת ומחרישת אזניים, כדי שנזכור ולא נשכח איך לפחד.

     

    הוציאו את הילדים שלנו מהעסק הזה. הפסיקו לשטוף להם את הראש מגיל הגן ולהפחיד אותם עד מוות. כל הנצחת השואה ומלחמות ישראל לא שווה סיוט לילי אחד של הבת שלי. כשבתי תגיע לגיל ההתבגרות היא תלמד די והותר על השואה וכל המלחמות שחשוב להכיר. ידחפו לה את זה בבית הספר, בתנועות הנוער, בבית הכנסת, בנסיעות לפולין, במוסדות ההנצחה, בטלויזיה ובאינטרנט, כמו צינור שדוחפים לאווז במפטמה. אל דאגה, היא תגדל להיות מוכת עבר, מוכת טראומה, מוכת אסונות שאינם שלה, אסונות שהמדינה משדכת לה באלימות ובכפייה כדי להפוך אותה לעבד נרצע של היסטוריה מדממת. כאילו לפני שתהיה לבתי זכות לחיות, לפרוח, לשגשג, לחקור, לרקוד, למצות את החיים במלואם – היא צריכה למצות כל שביב של מוות שהתקיים אי-פעם.

     

    לידידה טובה שלי יש אחיין בן עשר. הוא גר בסקוטלנד. כשביקר בארץ היא דיברה איתו על הצפירה. הוא לא הבין מה זה. לא היה לו פאקינג מושג מה זה.

     

    הנה ילד נורמלי, חשבתי לעצמי. אלה אנחנו שלא נורמלים. ואנחנו הופכים את הילדים שלנו לקורבנות מפוחדים במו ידינו, בשם הדת האזרחית הישראלית. לא צריך להוסיף על הטראומות שאותן נוחל ממילא כל מי שגדל כאן.

    חשבו על עתיד ילדינו. בטלו את הצפירה.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (61)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/4/13 14:14:

      על הצביעות שבטקסים, הוכחה מאלפת http://www.haaretz.co.il/news/local/1.1997150

        17/4/13 10:16:

      הטענה שלי פשוטה מאד: אפשר לחנך לידע, לתרבות ולתחושת הזדהות גם בלי לאכוף נוהגים. אפשר לחשוף את הילד לתרבות (זו או אחרת) בלי לכפות עליו להשתייך אליה על ידי נוהגים שכרורה בהם התנהגות פיזית. הוא כבר ייכפה אל התרבות הזו מאליו, באופן טבעי, מכיוון שזה מה שהוא מכיר בבית, בבית הספר, בסביבתו הקרובה. אבל להכריח את הילד לנוהגים כאלה ואחרים, בלי להכיר לו מגוון תרבויות כך שתהיה לו האופציה לבחור ביניהן כשיגדל, זה סוג של דת. אנחנו טוענים בלהט שיש אנשים ששוטפים לילדיהם את המוח עם המצאות אליליות ואחרות, אבל אנחנו עושים בדיוק אותו הדבר. הלאום זו המצאה. אני לא אומר שזו המצאה מיותרת, אבל עובדתית, זה דבר שלא קיים מחוץ לדמיון האנושי, שכדי ליצור לה רושם של מוחשיות התקין כלים, טקסים, סמלים, מטבעות, ספרי לימוד, מסעות (בארץ ובפולין) וכו' וכו'. יותר חשוב לחנך את הילד להבחין ביחסיות של התופעות יצירות האנוש האלה מאשר לחנך אותו להאמין בהן.

      צטט: בזרימה 2013-04-15 16:38:13

      אני לא צינית ולא זוכרת שאמרתי שלהיות ישראלי זה לזכור את המוות. אבל לכבד ולזכור את היהודים שנרצחו רק בשל יהדותם זו חובה. זו חובה אנושית, כי כשאתה זוכר את הרוע ואיך הוא נראה ואיך הוא מתחיל, באותם מעשים קטנים, באותן שתיקות חברתיות לנוכח המתרחש אתה מאפשר לדור הזה והבא להתרחק ממנו. כי כשאתה זוכר את מה שעשו ללאום שלך אתה מחזק את שורשייך איתו. עכשיו תבוא ותגיד, לאומיות זה לא הצד החזק שלי, לא משהו שאני גאה בו, תני לצרפתים להתגאות בהיותם צרפתים, תני לאמריקאים להתחבר לאמריקאיות שלהם על ידי סיפורי התנגדות לבריטים, סרטי ארמגדון, וסיפורי היציאה מעבדות, אני לא אוהב לאומיות ומעדיף שלא להיות ישראלי לאומי. אני אדם. ועל כך אני עונה בתגובה הראשונה, אין ישראליות מחוץ לישראל. ילד של צרפתי ידע שהוא צרפתי, ילד של ארמני ידע מה זו שואה ארמנית ושהוא ארמני, ישראלים חושבים שהישראליות היא שיחה בעברית ולא יודעים מה עושים עם ילד שלא דובר עברית, ולמה בעצם הוא שייך. כן, אהוד, חובה לזכור וליידע את בנינו מהי השואה, גם אם לא היינו יהודים ולא היינו ישראלים, השואה אינה מוות, לזכור את השואה אינו דווקא לזכור מוות. לזכור את השואה הינו המקום בו ישראלי זוכר ומכבד את רצח אבותיו כאסון היסטורי לאומי בסדר גודל שלא היה מעולם בעולם, כדי שיידע שזו חלק מתרבות חייו (לשנינו ברור שלשואה היתה השפעה ניכרת על אזרחי ישראל מהדור של הורינו ועלינו כדור ראשון ושני) ושיידע להיות גאה ולעמוד בפתחה של אנטישמיות כשזו מרימה ראשה, כל דור מחדש.

      צטט: אהוד אמיר. 2013-04-14 09:24:00

      והדרך לזכור שאנחנו ישראלים היא על ידי זכרון המוות. מעולה. לא החיים, המוות. אני רושם לי. שלא אשכח. מוות. תודה, רשמתי. אבל יש לי זיכרון קצר. איזה מזל שיש עוד מעט יום זיכרון. וגם בשנה הבאה.

      צטט: בזרימה 2013-04-11 17:47:56

      דרך אגב, אני גם לא בטוחה שצריך להעמיד בדום מתוח ילדים בני שלוש. אבל אי אפשר להוציא את זה מסדר היום. מה ששוכחים בתוך ישראל, כישראלי יהודי, הוא שברגע שיצאת מתחום המדינה האנטישמיות קיימת ועומדת וגדלה. כשישראלי יוצא כשאינו מכבד את המדינה שלו, הוא הופך לאדם ללא שורשים; כשאינו מכבד את מנהגיו, ברור שאין מי שיכבד אותו; כשאינו מכבד את מהותו כיהודי וזה קורה לא מעט בין יוצאי ישראל בניכר, הרי שזה ניכר בהתנהגותו ובהתייחסות אליו. הכי נוראה מכולם היא האנטישמיות וחוסר ההבנה של הישראלי האינטלקטואל עד כמה היא שרירה ולפיכך, כמה חשוב להנהיג את הטקס שיגרום לישראלי לזכור את קיומה אז והיום.

       

       

       

        15/4/13 19:43:

      כל מילה בסלע
      לא יודעת למה הפסקתי לקרוא אותך סתם עצלנות
      כדי לא להעליב אף אחד אני לא אגיד מה אמרתי לילדים שלי  לגבי הצפירה.

      אחרי שמנהלת בית הספר היסודי בו למדה בכורתי העמידה אותם בכיתה ב מול קיר הנופלים של בית הספר ואמרה ":מי יתן ותלכו בדרכם" שאלתי אותה אם לא מוטב לומר להם בשפה שהם מבינים "הלוואי שתמותו".

      מאז כל יום זכרון השארתי אותה בבית ואם מזג האוויר איפשר הלכנו לים ועמדנו שם עם כל הגולשים. אני גרה ליד הצופר העירוני ואין לך מושג באיזו עוצמה הממשלה פולשת לסלון שלי. אצלינו לא קוראים לזה חינוך פשיסטי. זה לא אומר שזה לא פשיסטי. כו להוציא ילדים מזה ושהמבוגרים יחליטו בעצמם מה הם עושיםש

        15/4/13 16:38:
      אני לא צינית ולא זוכרת שאמרתי שלהיות ישראלי זה לזכור את המוות. אבל לכבד ולזכור את היהודים שנרצחו רק בשל יהדותם זו חובה. זו חובה אנושית, כי כשאתה זוכר את הרוע ואיך הוא נראה ואיך הוא מתחיל, באותם מעשים קטנים, באותן שתיקות חברתיות לנוכח המתרחש אתה מאפשר לדור הזה והבא להתרחק ממנו. כי כשאתה זוכר את מה שעשו ללאום שלך אתה מחזק את שורשייך איתו. עכשיו תבוא ותגיד, לאומיות זה לא הצד החזק שלי, לא משהו שאני גאה בו, תני לצרפתים להתגאות בהיותם צרפתים, תני לאמריקאים להתחבר לאמריקאיות שלהם על ידי סיפורי התנגדות לבריטים, סרטי ארמגדון, וסיפורי היציאה מעבדות, אני לא אוהב לאומיות ומעדיף שלא להיות ישראלי לאומי. אני אדם. ועל כך אני עונה בתגובה הראשונה, אין ישראליות מחוץ לישראל. ילד של צרפתי ידע שהוא צרפתי, ילד של ארמני ידע מה זו שואה ארמנית ושהוא ארמני, ישראלים חושבים שהישראליות היא שיחה בעברית ולא יודעים מה עושים עם ילד שלא דובר עברית, ולמה בעצם הוא שייך. כן, אהוד, חובה לזכור וליידע את בנינו מהי השואה, גם אם לא היינו יהודים ולא היינו ישראלים, השואה אינה מוות, לזכור את השואה אינו דווקא לזכור מוות. לזכור את השואה הינו המקום בו ישראלי זוכר ומכבד את רצח אבותיו כאסון היסטורי לאומי בסדר גודל שלא היה מעולם בעולם, כדי שיידע שזו חלק מתרבות חייו (לשנינו ברור שלשואה היתה השפעה ניכרת על אזרחי ישראל מהדור של הורינו ועלינו כדור ראשון ושני) ושיידע להיות גאה ולעמוד בפתחה של אנטישמיות כשזו מרימה ראשה, כל דור מחדש.

      צטט: אהוד אמיר. 2013-04-14 09:24:00

      והדרך לזכור שאנחנו ישראלים היא על ידי זכרון המוות. מעולה. לא החיים, המוות. אני רושם לי. שלא אשכח. מוות. תודה, רשמתי. אבל יש לי זיכרון קצר. איזה מזל שיש עוד מעט יום זיכרון. וגם בשנה הבאה.

      צטט: בזרימה 2013-04-11 17:47:56

      דרך אגב, אני גם לא בטוחה שצריך להעמיד בדום מתוח ילדים בני שלוש. אבל אי אפשר להוציא את זה מסדר היום. מה ששוכחים בתוך ישראל, כישראלי יהודי, הוא שברגע שיצאת מתחום המדינה האנטישמיות קיימת ועומדת וגדלה. כשישראלי יוצא כשאינו מכבד את המדינה שלו, הוא הופך לאדם ללא שורשים; כשאינו מכבד את מנהגיו, ברור שאין מי שיכבד אותו; כשאינו מכבד את מהותו כיהודי וזה קורה לא מעט בין יוצאי ישראל בניכר, הרי שזה ניכר בהתנהגותו ובהתייחסות אליו. הכי נוראה מכולם היא האנטישמיות וחוסר ההבנה של הישראלי האינטלקטואל עד כמה היא שרירה ולפיכך, כמה חשוב להנהיג את הטקס שיגרום לישראלי לזכור את קיומה אז והיום.

       

       

        15/4/13 09:07:
      לא רק שהוא לא הבין על מה ולמה הצפירה, הוא גם פספס לגמרי בדיחה של אימא שלי, שברגע של כאב ראש ממשחקו הצוהל הזכירה "במקרה של אזעקת אמת". אתה מוזמן להתארח אצלינו מידי פעם, אהוד. בועז אמר לי שהילדים שלנו- שטרם נולדו- הם אחת הסיבות להגירה לסקוטלנד. הוא רוצה אותם אינפנטיליים, תמימים, נו - נורמאליים.
        14/4/13 09:24:

      והדרך לזכור שאנחנו ישראלים היא על ידי זכרון המוות. מעולה. לא החיים, המוות. אני רושם לי. שלא אשכח. מוות. תודה, רשמתי. אבל יש לי זיכרון קצר. איזה מזל שיש עוד מעט יום זיכרון. וגם בשנה הבאה.

      צטט: בזרימה 2013-04-11 17:47:56

      דרך אגב, אני גם לא בטוחה שצריך להעמיד בדום מתוח ילדים בני שלוש. אבל אי אפשר להוציא את זה מסדר היום. מה ששוכחים בתוך ישראל, כישראלי יהודי, הוא שברגע שיצאת מתחום המדינה האנטישמיות קיימת ועומדת וגדלה. כשישראלי יוצא כשאינו מכבד את המדינה שלו, הוא הופך לאדם ללא שורשים; כשאינו מכבד את מנהגיו, ברור שאין מי שיכבד אותו; כשאינו מכבד את מהותו כיהודי וזה קורה לא מעט בין יוצאי ישראל בניכר, הרי שזה ניכר בהתנהגותו ובהתייחסות אליו. הכי נוראה מכולם היא האנטישמיות וחוסר ההבנה של הישראלי האינטלקטואל עד כמה היא שרירה ולפיכך, כמה חשוב להנהיג את הטקס שיגרום לישראלי לזכור את קיומה אז והיום.

       

        11/4/13 17:47:
      דרך אגב, אני גם לא בטוחה שצריך להעמיד בדום מתוח ילדים בני שלוש. אבל אי אפשר להוציא את זה מסדר היום. מה ששוכחים בתוך ישראל, כישראלי יהודי, הוא שברגע שיצאת מתחום המדינה האנטישמיות קיימת ועומדת וגדלה. כשישראלי יוצא כשאינו מכבד את המדינה שלו, הוא הופך לאדם ללא שורשים; כשאינו מכבד את מנהגיו, ברור שאין מי שיכבד אותו; כשאינו מכבד את מהותו כיהודי וזה קורה לא מעט בין יוצאי ישראל בניכר, הרי שזה ניכר בהתנהגותו ובהתייחסות אליו. הכי נוראה מכולם היא האנטישמיות וחוסר ההבנה של הישראלי האינטלקטואל עד כמה היא שרירה ולפיכך, כמה חשוב להנהיג את הטקס שיגרום לישראלי לזכור את קיומה אז והיום.
        11/4/13 17:28:

      אוי סקוטנלד אהובתי.

      היופי האפור שלך גונב את נפשי והופך את ילדייך למשאת נפשי.

      אילו רק לא היית גם את שותקת כשבאירופה זרקו צוענים, יהודים והומואים לבורות עמוקים ולאש.

      אז אולי לא היו משמידים פולנים ורוסים וצרפתים ושאר אנשים .


      אילו היית קצת יותר מעניינת את גרמניה, אז אולי היית מקבלת בליץ משלך.


      אילו האמריקאים לא היו נלחמים ומביאים לסופה של המלחמה.

       אז אולי גם את היית מרכינה ראש ושמה סמל למלחמה הזו.

      אבל היהודים כיהודים היו העם היחידי שביקשו להשמידם כמטרה ולא כחלק מתהליך לחימה ולכן זה לא הפריע לאף סקוטי.

      ואותם יהודים הגיעו לכך שיש להם דירה ובית וחוף ים ושם ישראלי ואז נדמה לנו שאם לא נרכין ראש זה לא יהיה כזה נורא. כי אנחנו ישראלים ולא ממש בנים לאותם יהודים שנשרפו שם באירופה או נרצחו במדינות ערב. אנחנו זה כבר משהו אחר לגמרי ולא צריכים להצמד לנהגים שהונהגו לפני 60 שנה ע"י מנהיגנו הזקנים.

      ודרך אגב, אותה צפירה משמשת את תחנת מכבי האש בחו"ל כסימן לאיסוף מתנדבים ואף אחד לא מתעלף ממנה. מה שהופך אותה לדרמטית ונוראית הוא הסמל שמאחוריה ולא הצליל. אבל את זה אתה לא יודע, כי רק אתה יודע מה היא מסמלת כשאתה שומע אותה ולא איזה ילד בסקוטלנד.

        19/6/12 04:42:
      אוי כמה שאתה טועה!!!
        12/5/12 10:21:
      ועוד דבר שחשוב לומר - לפני עשר שנים לארק שלא היינו מספרים כאן שאנחנו לא עומדים בצפירה, הדיון הזה אפילו לא היה מתקיים. משהו טוב בכל זאת קורה.
        12/5/12 09:06:

      צטט: מרב 1956 2012-05-11 12:58:10

      בבית, איני עומדת.

      בחוץ , בכדי לא להיות יוצאת דופן, אני עומדת.

      אי העמידה בחברה/קהילה, מתריסה.

       

      ואני חושבת שהגיעה השעה להתריס. כי כך אי אפשר יותר. יש הרבה דרכים להתריס, וצריך לחשוב איך נכון לעשות זאת, אבל ודאי לגמרי שהגיעה השעה לומר די ובקול גדול.

        11/5/12 12:59:

      צטט: יערת דבש 2012-04-28 09:26:44

      גם אני לא עומדת בצפירה. כבר כמה שנים. זה היה לי קשה מאוד, למעשה המחווה הישראלית היחידה ששמרתי עליה כשעל היבטים רבים אחרים של הזדהות קהילתית כבר ויתרתי. עד שהנחתי לה. את הפוסט הזה של צפריר בשן מומלץ מאוד לקרוא. תודה . קראתי ואהבתי. (הפוסט של צפריר בשן).

       

        11/5/12 12:58:

      בבית, איני עומדת.

      בחוץ , בכדי לא להיות יוצאת דופן, אני עומדת.

      אי העמידה בחברה/קהילה, מתריסה.

        6/5/12 15:07:
      תעשה מה שמתאים לך אבל למה לקרוא לכל השאר עדר? לא כולם עוסקים בהנצחה ביום יום שלהם. אולי דווקא לאנשים אחרים היחד הזה לדקה, ליום חשוב.
        30/4/12 07:10:

      צטט: אהוד אמיר. 2012-04-29 21:56:12

       

      אני לא מתנגד למנהגים משום מקורם, אלא משום בהמיותם.

      אתה מתכוון לעמידה במשך דקה? (המלצה נסה פעם לנהוג בכבישי הארץ ואולי תקבל פרופורציה על בהמיות).

       

      מה יותר קשה וראוי: לעמוד שתי דקות לזכר הלוחמים והקרבנות - או להשקיע ימים ולילות בהנצחתם? (כן, זה אני בקישור ההוא.)

       

      כל הכבוד לפועלך אבל לא הבנתי כל כך את ההגיון. האם כוונתך הוא שכל אזרחי המדינה יעבדו בהנצחה (ואז באמת לא יהיה צורך בשום נוהג?) ואולי אתה מתכוון שמי שממילא פועל בתחום מסויים פטור מהמנהג (כמובן שזה לא מה שנטען בפוסט), כמו רבנים שפטורים משמירת שבת, עובדי רשות המיסים פטורים מתשלום מס... והערה לסיום - מכיוון שאתה פועל בתחום ההנצחה נראה לי שלא יקשה עליך למלא את אותה דקת דומיה במשמעות (כפי שהצעתי בתגובתי הקודמת) ולא להפכה לפעולה אוטומטית (ואפרופו התגובה הקודמת פעולה מעין זו מוכיחה הרבה יותר עצמאות מאשר "נס המרד" לא לפעול כמו כולם).

       

        30/4/12 00:36:

      העמידה בצפירה אינה "במקום" כפי שציינת - מדובר בסה"כ ב 60 / 120 שניות .

      היא בנוסף .

       

      לא רוצה לעמוד ולכבד את זכר הנופלים - זכותך .

      גם הרבה חרדים לא עומדים לפי אמונתם . זכותם .

       

      שמאלני קיצוני ימני קיצוני SAME SAME 

       

       

       

       

        29/4/12 22:42:
      אני מסכים איתך לכל מילה שכתבת ובכל זאת אני עומד ואנני מרגיש בהמה או שייך לעדר. העמידה זה הזמן שאני מקציב לעצמי במודע בשם הכלל לזכור את המתים.
        29/4/12 21:56:

       

       

      צטט: עצבן 2012-04-29 20:59:57

      אוקי מודה בהדיוטות. כיצד טקס שנולד בבריטניה ב-1919 לזכר קרבנות מלחמת העולם הראשונה (ולאחר התקבל בעוד ארצות) הפך להיות לסמל לדבר כל כך מתועב? (אני מניח שההתנגדות היא לא המקור הנכרי של המנהג שאם לא כך היה עלינו לבטל את חג האורים בחנוכה, חג התחפושות בפורים, וזו תחילת הרשימה).

       

      אני לא מתנגד למנהגים משום מקורם, אלא משום בהמיותם.


      חוץ מזה שלהתנגדות למנהג (או טקס) רק משום היותו מנהג יש משהו מהילדותיות (הרצון להבדל מההמון שעושה את אותה הפעולה). אינני יודע עם הקביעה שלך שרוב הנוהגים על פי טקס כלשהו (נניח עמידה בצפירה) עושים זאת באופן אוטומטי ואין מאחורי פעולתם שום תוכן - נובעת ממחקר מעמיק (או אולי רק מהשלכה עצמית?), אבל לדעתי בין שתי האפשרויות להשתתף בטקס מתוך אוטומציה לעומת לא להשתתף כלל עומדת גם אפשרות שלישית - להשתתף בטקס ולצקת במנהג את הערכים והתכנים שלך. 

       

      מה יותר קשה וראוי: לעמוד שתי דקות לזכר הלוחמים והקרבנות - או להשקיע ימים ולילות בהנצחתם? (כן, זה אני בקישור ההוא.)

       

       

        29/4/12 21:48:

      צטט: ארזעמירן 2012-04-29 11:27:25

      נו ב'מת, תכף תרצה לבטל גם את טקס-ההתלבשות-בבוקר...

       

      אני הולך ערום. זה מתוך כבוד למסורת של אבותינו. קופים, נו.

        29/4/12 21:34:

      צטט: ריטה ק. 2012-04-29 15:47:29

      צטט: אהוד אמיר. 2012-04-29 14:50:06

      צטט: ריטה ק. 2012-04-29 13:59:41

      אהוד, התגובה האחרונה שלך מתממת.
      הרי כתבת:
      "בית הכנסת הפך ממקום שמפיק משמעות למקום שמכניס את כולם לאותה תבנית - חוסר חשיבה, אמונה במקום חקירה, קיבעון וקיפאון במקום התפתחות."
      על סמך איזה ידע או הבנה קבעת את הקביעה הזו?
      על סמך אי הבנתך בדת? או על סמך דעתך כי אנשים, אשר מבקרים בבתי כנסת מסכנים אותך ואת אורח חייך?
      לאנשים האלה אין זנב וקרניים (לפחות בבוקר, כשהתלבשתי והסתקרתי לא מצאתי כאלה, על אף כי זנב יכול להיות נחמד בעונת יתושים הבאה אלינו לטובה). בכל ביקור שלי בבית כנסת אני לומדת משהו חדש, משהו שגורם לי לחשוב, להתלבט, להרהר, לבחון מחדש. וזה נכון לא רק לגבי, אלא גם לגבי אנשים אחרים מסביבי (גם נטולי קרניים וזנבות).
      תאכל'ס, עצוב לי לקרוא דברים מהסוג הזה שכתבת. מה גם, שאורחות חיינו כנראה לא כל כך שונים, כפי שנדמה לך.

       

      על סמך קריאה בסידור התפילה, בטקסטים של תפילה, בספר הג'נוסייד הסדרתי המכונה "ספר יהושע", בספר החנופה המביך לאללה - למרות רמתו הספרותית הגבוהה - "תהלים", וגם מעט בתלמוד; על סמך צפיה באנשים שיוצאים מבתי כנסת ושורפים עגלות אשפה, מיידים אבנים על מכוניות ובהן תינוקות, פוגעים בשוטרים וקוראים להם "נאצים"; על סמך כל מקרי ההדרה והפגיעה במעמד האישה, החירש, השוטה והקטן (והקטין) על ידי החברה החרדית ובמקרים מסוימים גם הדתית; על סמך השו"תים ההבלותיים שאנו שומעים עליהם השכם וערב; על סמך הבסיס ההלכתי שמקנה מעמד עליון ליהודי ומעמד של בהמה לגוי; על סמך הימנעותם של רבים מתרומת איברים, בהשפעה דתית, והרי בכך הם גורמים למוות של רבים וטובים. איפה למדו הדתיים את כל זה? במכון ויצמן? בסינמטק? טוב, דברים שרואים ממדינת ירושלים לא רואים משם.

      ---

      יש הבדל בין חרדים (שגם להם לדעתי יש זכות קיום, על אף כי מדומני שאתה סבור אחרת), לבין אורטודוקסים מודרניים. אתה במשפטיך אודות באי בתי כנסת לא עושה שום הבדלה. וכן, אפשר להיות אדם דתי/מאמין/מחולל כשפים/ועוד כל מיני דברים שאתה בז להם, וללמוד/ללמד במכון ויצמן, בטכניון ובניסן נתיב. אה, וגם להיות חתום על אד"י. תבוא פעם לאחד בתי הכנסת של "יקר". אולי תצליח לראות דבר מה אחר ומפתיע, מבעד למסך דק של שנאת הדת (היהודית) וכל מה שכרוך בה.

       

      אם כבר אנחנו מנסים להכניס זה את זה למסגרות ולהגדרות, להלן מילון מונחים קצר:

      שנאה: רגש אמורפי ועז, קצר מועד, שאני חש כלפי מי שעשה מאמצים חריגים על מנת להיות ראוי לו - למשל, מי שחתך אותי בכביש או מי שהזיז לי את העגלה בתור לקופה בסופר כשהלכתי להביא רק עוד משהו אחד.

      בוז: רגש עמום שמתגבר תכופות, כמו מיצי קיבה, כשאני חש בנוכחותה של דת כלשהי בסביבה. תנוח דעתך: אני לא בז לדת היהודית באופן מיוחד. אני בז לכל דת באשר היא.

      הדת היהודית: הקרובה הזקנה, המביכה והסנילית של התרבות היהודית.

      פליאה מהולה בחוסר הבנה: מה שאני חש כשאני רואה רופאים חובשי כיפה (כמו זה שהציל את חיי ב-2004).

      ויש עוד, אבל אני מסתכן בשיעמום סובבי, אז -

      תודה שהייתם עמנו.

       

        29/4/12 20:59:

      אוקי מודה בהדיוטות. כיצד טקס שנולד בבריטניה ב-1919 לזכר קרבנות מלחמת העולם הראשונה (ולאחר התקבל בעוד ארצות) הפך להיות לסמל לדבר כל כך מתועב? (אני מניח שההתנגדות היא לא המקור הנכרי של המנהג שאם לא כך היה עלינו לבטל את חג האורים בחנוכה, חג התחפושות בפורים, וזו תחילת הרשימה).


      חוץ מזה שלהתנגדות למנהג (או טקס) רק משום היותו מנהג יש משהו מהילדותיות (הרצון להבדל מההמון שעושה את אותה הפעולה). אינני יודע עם הקביעה שלך שרוב הנוהגים על פי טקס כלשהו (נניח עמידה בצפירה) עושים זאת באופן אוטומטי ואין מאחורי פעולתם שום תוכן - נובעת ממחקר מעמיק (או אולי רק מהשלכה עצמית?), אבל לדעתי בין שתי האפשרויות להשתתף בטקס מתוך אוטומציה לעומת לא להשתתף כלל עומדת גם אפשרות שלישית - להשתתף בטקס ולצקת במנהג את הערכים והתכנים שלך. 

        29/4/12 15:47:

      צטט: אהוד אמיר. 2012-04-29 14:50:06

      צטט: ריטה ק. 2012-04-29 13:59:41

      אהוד, התגובה האחרונה שלך מתממת.
      הרי כתבת:
      "בית הכנסת הפך ממקום שמפיק משמעות למקום שמכניס את כולם לאותה תבנית - חוסר חשיבה, אמונה במקום חקירה, קיבעון וקיפאון במקום התפתחות."
      על סמך איזה ידע או הבנה קבעת את הקביעה הזו?
      על סמך אי הבנתך בדת? או על סמך דעתך כי אנשים, אשר מבקרים בבתי כנסת מסכנים אותך ואת אורח חייך?
      לאנשים האלה אין זנב וקרניים (לפחות בבוקר, כשהתלבשתי והסתקרתי לא מצאתי כאלה, על אף כי זנב יכול להיות נחמד בעונת יתושים הבאה אלינו לטובה). בכל ביקור שלי בבית כנסת אני לומדת משהו חדש, משהו שגורם לי לחשוב, להתלבט, להרהר, לבחון מחדש. וזה נכון לא רק לגבי, אלא גם לגבי אנשים אחרים מסביבי (גם נטולי קרניים וזנבות).
      תאכל'ס, עצוב לי לקרוא דברים מהסוג הזה שכתבת. מה גם, שאורחות חיינו כנראה לא כל כך שונים, כפי שנדמה לך.

       

      על סמך קריאה בסידור התפילה, בטקסטים של תפילה, בספר הג'נוסייד הסדרתי המכונה "ספר יהושע", בספר החנופה המביך לאללה - למרות רמתו הספרותית הגבוהה - "תהלים", וגם מעט בתלמוד; על סמך צפיה באנשים שיוצאים מבתי כנסת ושורפים עגלות אשפה, מיידים אבנים על מכוניות ובהן תינוקות, פוגעים בשוטרים וקוראים להם "נאצים"; על סמך כל מקרי ההדרה והפגיעה במעמד האישה, החירש, השוטה והקטן (והקטין) על ידי החברה החרדית ובמקרים מסוימים גם הדתית; על סמך השו"תים ההבלותיים שאנו שומעים עליהם השכם וערב; על סמך הבסיס ההלכתי שמקנה מעמד עליון ליהודי ומעמד של בהמה לגוי; על סמך הימנעותם של רבים מתרומת איברים, בהשפעה דתית, והרי בכך הם גורמים למוות של רבים וטובים. איפה למדו הדתיים את כל זה? במכון ויצמן? בסינמטק? טוב, דברים שרואים ממדינת ירושלים לא רואים משם.

      ---

      יש הבדל בין חרדים (שגם להם לדעתי יש זכות קיום, על אף כי מדומני שאתה סבור אחרת), לבין אורטודוקסים מודרניים. אתה במשפטיך אודות באי בתי כנסת לא עושה שום הבדלה. וכן, אפשר להיות אדם דתי/מאמין/מחולל כשפים/ועוד כל מיני דברים שאתה בז להם, וללמוד/ללמד במכון ויצמן, בטכניון ובניסן נתיב. אה, וגם להיות חתום על אד"י. תבוא פעם לאחד בתי הכנסת של "יקר". אולי תצליח לראות דבר מה אחר ומפתיע, מבעד למסך דק של שנאת הדת (היהודית) וכל מה שכרוך בה.

        29/4/12 15:31:
      "מספיק לחגוג את המוות. הגיע כבר העת לפולחן החיים." שורה מתוך פוסט נוקב/דוקר/נושך...יו ניים איט.. שיערת דבש הפנתה/מאת צפריר בשן; פוסט משלים לכתיבה שלך.
        29/4/12 14:56:
      שלא כמוך, אני לא מזכיר לעצמי את רוב המשפחה שלי שנכחדה שם כל שדקה או כל שעה או כל שבועיים. אז נוח לי שהצפירה ויום הזכרון מזכירים לי. גם כשאני בעצמי ב- ד' אמותיי, ללא עין זרה שוזפת, אני נעמד ועומד בדקותיים האלו ומעביר את המשפחה הקרובה לנגד עיניי בדמיוני, וחושב על ההשלכות עלי. בלי עדריות ובלי קהילה. אם כי, אני חייב לציין, לצערי אולי, הבן-אדם הוא חיה חברתית.
        29/4/12 14:50:

      צטט: ריטה ק. 2012-04-29 13:59:41

      אהוד, התגובה האחרונה שלך מתממת.
      הרי כתבת:
      "בית הכנסת הפך ממקום שמפיק משמעות למקום שמכניס את כולם לאותה תבנית - חוסר חשיבה, אמונה במקום חקירה, קיבעון וקיפאון במקום התפתחות."
      על סמך איזה ידע או הבנה קבעת את הקביעה הזו?
      על סמך אי הבנתך בדת? או על סמך דעתך כי אנשים, אשר מבקרים בבתי כנסת מסכנים אותך ואת אורח חייך?
      לאנשים האלה אין זנב וקרניים (לפחות בבוקר, כשהתלבשתי והסתקרתי לא מצאתי כאלה, על אף כי זנב יכול להיות נחמד בעונת יתושים הבאה אלינו לטובה). בכל ביקור שלי בבית כנסת אני לומדת משהו חדש, משהו שגורם לי לחשוב, להתלבט, להרהר, לבחון מחדש. וזה נכון לא רק לגבי, אלא גם לגבי אנשים אחרים מסביבי (גם נטולי קרניים וזנבות).
      תאכל'ס, עצוב לי לקרוא דברים מהסוג הזה שכתבת. מה גם, שאורחות חיינו כנראה לא כל כך שונים, כפי שנדמה לך.

       

      על סמך קריאה בסידור התפילה, בטקסטים של תפילה, בספר הג'נוסייד הסדרתי המכונה "ספר יהושע", בספר החנופה המביך לאללה - למרות רמתו הספרותית הגבוהה - "תהלים", וגם מעט בתלמוד; על סמך צפיה באנשים שיוצאים מבתי כנסת ושורפים עגלות אשפה, מיידים אבנים על מכוניות ובהן תינוקות, פוגעים בשוטרים וקוראים להם "נאצים"; על סמך כל מקרי ההדרה והפגיעה במעמד האישה, החירש, השוטה והקטן (והקטין) על ידי החברה החרדית ובמקרים מסוימים גם הדתית; על סמך השו"תים ההבלותיים שאנו שומעים עליהם השכם וערב; על סמך הבסיס ההלכתי שמקנה מעמד עליון ליהודי ומעמד של בהמה לגוי; על סמך הימנעותם של רבים מתרומת איברים, בהשפעה דתית, והרי בכך הם גורמים למוות של רבים וטובים. איפה למדו הדתיים את כל זה? במכון ויצמן? בסינמטק? טוב, דברים שרואים ממדינת ירושלים לא רואים משם.

        29/4/12 13:59:

      אהוד, התגובה האחרונה שלך מתממת.
      הרי כתבת:
      "בית הכנסת הפך ממקום שמפיק משמעות למקום שמכניס את כולם לאותה תבנית - חוסר חשיבה, אמונה במקום חקירה, קיבעון וקיפאון במקום התפתחות."
      על סמך איזה ידע או הבנה קבעת את הקביעה הזו?
      על סמך אי הבנתך בדת? או על סמך דעתך כי אנשים, אשר מבקרים בבתי כנסת מסכנים אותך ואת אורח חייך?
      לאנשים האלה אין זנב וקרניים (לפחות בבוקר, כשהתלבשתי והסתקרתי לא מצאתי כאלה, על אף כי זנב יכול להיות נחמד בעונת יתושים הבאה אלינו לטובה). בכל ביקור שלי בבית כנסת אני לומדת משהו חדש, משהו שגורם לי לחשוב, להתלבט, להרהר, לבחון מחדש. וזה נכון לא רק לגבי, אלא גם לגבי אנשים אחרים מסביבי (גם נטולי קרניים וזנבות).
      תאכל'ס, עצוב לי לקרוא דברים מהסוג הזה שכתבת. מה גם, שאורחות חיינו כנראה לא כל כך שונים, כפי שנדמה לך.

        29/4/12 13:25:
      לייק על התגובה האחרונה שלך, אהוד.
        29/4/12 13:21:

      אני לא מבין בכשפים; אני לא מבין בקוסמולוגיה של ימי הביניים, הטוענת שהשמש סבה סביב כדור הארץ; אני לא מבין בתורת ארבע הליחות של "רופאי" ימי הביניים; אני לא מבין בקרניולוגיה (ה"מדע" של מדידת מנת המשכל על פי נפח הגולגולת); אני לא מבין ב"מדע" הגזע; אני לא מבין בתפיסת העולם שקבעה במשך מאות שנים את נחיתות השחורים בדרום המושבות הבריטיות וארצות הברית. אני לא יכול ולא רוצה להסביר את התורות האלה ולפרט את מרכיביהן, כי אני מוצא אותן מתועבות, הרסניות ורצחניות, ואת הקידמה האנושית אני מגדיר בין השאר בכך שהן הסתלקו מהעולם.

       

      באותה מידה שאיני מבין בחוליים אלו, אני לא מבין בדת ואני מקווה שהקירבה הגדולה ביותר שאי-פעם אתקרב לנושא הזה תהיה בחקר הסיבות הפסיכולוגיות והסוציו-ביולוגיות לקיומה של הדת: למה כל כך הרבה אנשים משתעבדים לזה? מה היתרון האבולוציוני של הקשקוש הזה? יש כמה תשובות טובות, אפילו באינטרנט, אבל אין מה לפרט לפני שהסכמנו שזו בכלל בעיה. כל תחום הדעת הזה, הדת, אינו רלוונטי לחיי. הסיבה היחידה שאני חייב להתייחס אליו היא - שהוא מסכן אותי ואת אורח חיי.

       

        29/4/12 12:22:

      צטט: שמעון מאיר 2012-04-29 11:46:47

      צטט: ריטה ק. 2012-04-29 10:48:05

      "בית הכנסת הפך ממקום שמפיק משמעות למקום שמכניס את כולם לאותה תבנית - חוסר חשיבה, אמונה במקום חקירה, קיבעון וקיפאון במקום התפתחות." זה פשוט לא נכון. וגם די מעליב. אבל נו שוין. העיקר שאתה יודע את ההיסטוריה של העם היהודי.

      תודה.

      גם זה:

      "כמה מההולכים לבית הכנסת מבזבזים את חייהם בחזרה תוכית על טקסטים מעופשים מיוֹשֶן במקום להזיע על טקסטים פילוסופיים, מדעיים, היסטוריים, חברתיים? בית הכנסת הפך ממקום שמפיק משמעות למקום שמכניס את כולם לאותה תבנית - חוסר חשיבה, אמונה במקום חקירה, קיבעון וקיפאון במקום התפתחות."

      לא נשמע מי יודע מה מדעי פילוסופי.

      ומה גורם לאנשים בדור הזה (והם חדשים בעולם) לזלזל בנדבכים על גבי נדבכים של ידע וטקסטים?

      חיים  באר הסופר אומר שהתלמוד זו היצירה הכי גדולה שנכתבה מאז ומעולם.

      אבל לזכותו שלא אמיר יאמר שהוא מגביל ל: "כמה מההולכים..." עם סימן שאלה.

       

        29/4/12 11:46:

      צטט: ריטה ק. 2012-04-29 10:48:05

      "בית הכנסת הפך ממקום שמפיק משמעות למקום שמכניס את כולם לאותה תבנית - חוסר חשיבה, אמונה במקום חקירה, קיבעון וקיפאון במקום התפתחות." זה פשוט לא נכון. וגם די מעליב. אבל נו שוין. העיקר שאתה יודע את ההיסטוריה של העם היהודי.

      תודה.

      גם זה:

      "כמה מההולכים לבית הכנסת מבזבזים את חייהם בחזרה תוכית על טקסטים מעופשים מיוֹשֶן במקום להזיע על טקסטים פילוסופיים, מדעיים, היסטוריים, חברתיים? בית הכנסת הפך ממקום שמפיק משמעות למקום שמכניס את כולם לאותה תבנית - חוסר חשיבה, אמונה במקום חקירה, קיבעון וקיפאון במקום התפתחות."

      לא נשמע מי יודע מה מדעי פילוסופי.

      ומה גורם לאנשים בדור הזה (והם חדשים בעולם) לזלזל בנדבכים על גבי נדבכים של ידע וטקסטים?

      חיים  באר הסופר אומר שהתלמוד זו היצירה הכי גדולה שנכתבה מאז ומעולם.

      אבל לזכותו שלא אמיר יאמר שהוא מגביל ל: "כמה מההולכים..." עם סימן שאלה.

        29/4/12 11:27:
      נו ב'מת, תכף תרצה לבטל גם את טקס-ההתלבשות-בבוקר...
        29/4/12 10:48:
      "בית הכנסת הפך ממקום שמפיק משמעות למקום שמכניס את כולם לאותה תבנית - חוסר חשיבה, אמונה במקום חקירה, קיבעון וקיפאון במקום התפתחות." זה פשוט לא נכון. וגם די מעליב. אבל נו שוין. העיקר שאתה יודע את ההיסטוריה של העם היהודי.
        29/4/12 01:56:

      צטט: אהוד אמיר. 2012-04-28 21:42:36

      צטט: ranbo3 2012-04-28 02:05:48

      אתה ודה וינצ', אפילו את יום הזכרון אתם מסוגלים לבעס.

       

      מצטער, זה בלתי נשלט. כמו הטיק של אריק שרון.

       

      מעניין אם הוא עדיין מטקטק מתוך שינה...

      ולמר שרון יש כמה מניות בענייני יום זכרון. איך קראו למלחמה ההיא... לבנון? 30 שנה, לך תזכור.

        28/4/12 23:10:

      אהוד אמיר, אני אוהבת אותך. כן תרבה.

      ולכל המצקצקים (אם תקום בישראל מפלגת צקצוק בע"מ, היא תקבל יותר קולות מביבי): תחשבו כמה נוראה המציאות/השיטה/המדינה שבה השמעת דעה כמו שהעלה כאן אהוד מחייבת אומץ רב כל כך והשקעה במערכת אזעקה ביתית מתוחכמת.

       

        28/4/12 22:52:
      גם אני לא עמדתי (נראה לי ממש מגוחך לעמוד בבית) וגם אני בוחלת בתפקיד המניפולטיבי של טקסים מסוג זה. אם כבר יש יום זיכרון אז למה לא למתים מתאונות באמבטיה או לקורבנות רשלנות רפואית או איידס?
        28/4/12 21:42:

      צטט: ranbo3 2012-04-28 02:05:48

      אתה ודה וינצ', אפילו את יום הזכרון אתם מסוגלים לבעס.

       

      מצטער, זה בלתי נשלט. כמו הטיק של אריק שרון.

        28/4/12 21:39:

      צטט: שלויימה 2012-04-28 03:55:27

      אני עומד בצפירה - בעיקר משום שבתור ילדים אסרו עלינו בישיבה לעמוד .גם כאשר ידענו שהחיילים מתו במלחמה לשמור על ישראל - אבל אי העמידה מתריסה כשלעצמה והפגיעה במי שזה חשוב לו קשה יותר. אם אני אלך לבית כנסת מחר- אלבש כיפה כי זה חשוב ליושבי בית הכנסת.

       

      א. אתה בן אדם יותר טוב ממני.

      ב. דברים שרואים משם (מאה שערים, טורונטו) לא רואים מכאן.

        28/4/12 20:58:
      גילוי נאות: גם אני לא עומדת. פיסית ואידיאולוגית. את שאר הדברים אשלח לך בפרטי.
        28/4/12 20:03:

      צטט: סוג של ירושלמית 2012-04-28 00:57:25

      מה רע בתחושת קהילתיות מגוננת? אני לא חושבת שהיא תחליף לחיים מלאי משמעות. חיבור לקהילה, כמו גם לחברים ולמשפחה, הוא גורם מעניק משמעות בחיים. לא על האינטלקט לבדו יחיה האדם. כל אחד מתחבר לפי יכלתו ונטייתו.

       

      מאז שיש לי חיבור לאינטרנט המהיר אני לא צריך חיבור לקהילה.

        28/4/12 20:02:
      חבר'ה, אם אני רואה התקהלות עומדים, גם אני עומד. לעולם לא אעשה להכעיס. אממה - בכל צפירה שהיתה בשנים האחרונות הצלחתי למצוא מקלט מדיני. הסגר מרצון. יו ניים איט.
        28/4/12 19:59:

      צטט: lexis 2012-04-28 12:42:12

      יש תסיפור המעולה הזה של אתגר קרת על הצפירה, כשהילד עומד לחטוף מכות רצח משני בריונים חזקים-על-חלשים שבדיוק מתאמנים לגיבושון של הסיירת, עאלק מלח הארץ, ובדיוק כשהם מפילים אותו מהאופניים ובאים עליו מתחילה הצפירה, והם נשארים נטועים על עומדם, זרוע מונפת מאיימת, כאילו זרו עליהם אבקת הקפאה או משו, והוא מייד מתחיל לברוח, רץ בין כל העומדים כמו רואה ואינו נראה, וניצל

       

      אשכרה ניצול (יום ה)שואה.

        28/4/12 19:58:

      צטט: Da Vinci 2012-04-28 09:42:35

      עוכר ישראל!

      לא עמדת בציפיותי!

       

      זה כי לא עמדו לי כוחותי.

        28/4/12 19:57:

      צטט: גלית א' 2012-04-28 10:50:52

      "במקום ללמד על הארץ דרך הרגליים, דרך ההיסטוריה, דרך האנשים שחיים בה והדמויות ההיסטוריות שלה - אנשים מסמנים וי על העמידה הסתמית במשך הצפירה"
      אני בכלל לא מבינה את הטיעון הזה. ואם כן היו מלמדים את כל זה אז זה היה בסדר לעמוד בצפירה וללכת לטקסים? יש אנשים שגם עומדים בצפירה וגם בקיאים בתולדות העם והמדינה דרך הרגליים והראש ומה שתרצה.

       

      אני חובבת קטנה מאוד של טקסים ודגלים וסמלים וזו אחת הסיבות שאפילו כתובה וטבעת נישואים אין לי. אם הצפירה תופסת אותי בדלת אמות אני לא טורחת אבל אם אני ברשות הרבים אני עומדת. אני עומדת מתוך התחשבות באנשים שהיום הזה כן משמעותי להם. יש רבים כאלה ואל לנו לשפוט אותם. אני עומדת מתוך כבוד ותודה על המחיר שהם שילמו. אני חושבת שיש משהו אגוצנטרי וילדותי בטענות של "אתם לא תגידו לי איך לזכור".

       

       

      לא תודה, כבר תרמתי במשרד. וגם בבית. אפרופו דפדוף - דפדפו לעמוד 3.

       

        28/4/12 19:55:

      צטט: רונן מאיר 2012-04-28 11:56:45

      נו, שוין.
      אגב, גם בתיאטרון בסיומה של הצגה טובה, אתה לא חייב להצטרף לריטואל הקולני הזה של מחיאות כפיים וקריאות הידד המוניות. אתה יכול להישאר לשבת לפרגן בלב. 

      משהו שאמר אלברט איינשטיין על קריאה:
      "מגיל מסוים קריאה מסיטה את התודעה מן המרדף היצירתי. מי שקורא יותר מדי ומפעיל את המוח פחות מדי נופל להרגלים של עצלנות מחשבתית". 

       

      "הצרה היא שאנשים קוראים יותר מדי. שידפדפו."

      יוסי בנאי זצ"ל

        28/4/12 18:20:
      אמיץ אמיץ אמיץ
        28/4/12 13:23:
      אם לא יהיו טקסים לעם הפרוע- הוא יהיה פרוע (ולא יקרא ספרים בהתבודדות).
        28/4/12 12:42:
      יש תסיפור המעולה הזה של אתגר קרת על הצפירה, כשהילד עומד לחטוף מכות רצח משני בריונים חזקים-על-חלשים שבדיוק מתאמנים לגיבושון של הסיירת, עאלק מלח הארץ, ובדיוק כשהם מפילים אותו מהאופניים ובאים עליו מתחילה הצפירה, והם נשארים נטועים על עומדם, זרוע מונפת מאיימת, כאילו זרו עליהם אבקת הקפאה או משו, והוא מייד מתחיל לברוח, רץ בין כל העומדים כמו רואה ואינו נראה, וניצל
        28/4/12 12:10:

      צטט: יבגניה בוזגלו 2012-04-28 10:57:03

      צטט: גלית א' 2012-04-28 10:50:52


      עם מה שאמרת על חתונה ברבנות אני מסכימה לגמרי, ומרחיבה את זה גם לטקס הנורא מכל, "ברית מילה".

      בהחלט. לא רציתי לערבב שמחה בשמחה ::))

        28/4/12 11:56:

      נו, שוין.
      אגב, גם בתיאטרון בסיומה של הצגה טובה, אתה לא חייב להצטרף לריטואל הקולני הזה של מחיאות כפיים וקריאות הידד המוניות. אתה יכול להישאר לשבת לפרגן בלב. 

      משהו שאמר אלברט איינשטיין על קריאה:
      "מגיל מסוים קריאה מסיטה את התודעה מן המרדף היצירתי. מי שקורא יותר מדי ומפעיל את המוח פחות מדי נופל להרגלים של עצלנות מחשבתית". 

        28/4/12 11:35:
      "לייק למתים בפייסבוק" - אהבתי. אני אישית חצוי בנושא הריטואלים הנ"ל, או יותר נכון לומר אמביוולנטי. במילים אחרות, אני חושב ודן עם עצמי בנושא, שזה בדיוק הנקודה שלך. תחשוב על זה: יכול להיות שאצל אנשים רבים - גם אלו שעומדים בצפירה בכדי לא להעליב/להסתכסך עם אחרים, או יושבים בשקט - הצפירה משמשת לעורר מחשבות *על* הצפירה, ומכאן על ההיסטוריה, ההווה, וכו'. בכל מקרה, נראה שהצפירה עושה משהו.
        28/4/12 10:57:

      צטט: גלית א' 2012-04-28 10:50:52

      "במקום ללמד על הארץ דרך הרגליים, דרך ההיסטוריה, דרך האנשים שחיים בה והדמויות ההיסטוריות שלה - אנשים מסמנים וי על העמידה הסתמית במשך הצפירה"
      אני בכלל לא מבינה את הטיעון הזה. ואם כן היו מלמדים את כל זה אז זה היה בסדר לעמוד בצפירה וללכת לטקסים? יש אנשים שגם עומדים בצפירה וגם בקיאים בתולדות העם והמדינה דרך הרגליים והראש ומה שתרצה.

       

      אני חובבת קטנה מאוד של טקסים ודגלים וסמלים וזו אחת הסיבות שאפילו כתובה וטבעת נישואים אין לי. אם הצפירה תופסת אותי בדלת אמות אני לא טורחת אבל אם אני ברשות הרבים אני עומדת. אני עומדת מתוך התחשבות באנשים שהיום הזה כן משמעותי להם. יש רבים כאלה ואל לנו לשפוט אותם. אני עומדת מתוך כבוד ותודה על המחיר שהם שילמו. אני חושבת שיש משהו אגוצנטרי וילדותי בטענות של "אתם לא תגידו לי איך לזכור".

       

      "טקסים יוצרים מכונות, רובוטים, אנשים מתוכנתים. טקסים נותנים לאדם תחושת קהילתיות מגוננת, שמהווה תחליף עלוב לחיים בעלי משמעות. כמו הריטואלים הדתיים"

      אנשים עושים מלא טקסים ואתה יוצא ספציפית נגד טקסי הזיכרון והטקסים הדתיים. אני למשל חושבת שכל זוג חילוני שמתחתן ברבנות (וממילא מתגרש שם) מזיק לחברה הישראלית הרבה יותר מאלה שמוכנים לסתום את האף ולעמוד בצפירה.

      את עומדת מתוך כבוד ותודה על המחיר שהם שילמו, או כדי לא להעליב את הנעלבים?

      גם אני, אם אתרע מזלי להיות בין אנשים בצפירה, עומדת. אבל זה לא מתוך "כבוד ותודה", אלא סתם כדי לא לעורר מהומות.

      עם מה שאמרת על חתונה ברבנות אני מסכימה לגמרי, ומרחיבה את זה גם לטקס הנורא מכל, "ברית מילה".

        28/4/12 10:50:

      "במקום ללמד על הארץ דרך הרגליים, דרך ההיסטוריה, דרך האנשים שחיים בה והדמויות ההיסטוריות שלה - אנשים מסמנים וי על העמידה הסתמית במשך הצפירה"
      אני בכלל לא מבינה את הטיעון הזה. ואם כן היו מלמדים את כל זה אז זה היה בסדר לעמוד בצפירה וללכת לטקסים? יש אנשים שגם עומדים בצפירה וגם בקיאים בתולדות העם והמדינה דרך הרגליים והראש ומה שתרצה.

       

      אני חובבת קטנה מאוד של טקסים ודגלים וסמלים וזו אחת הסיבות שאפילו כתובה וטבעת נישואים אין לי. אם הצפירה תופסת אותי בדלת אמות אני לא טורחת אבל אם אני ברשות הרבים אני עומדת. אני עומדת מתוך התחשבות באנשים שהיום הזה כן משמעותי להם. יש רבים כאלה ואל לנו לשפוט אותם. אני עומדת מתוך כבוד ותודה על המחיר שהם שילמו. אני חושבת שיש משהו אגוצנטרי וילדותי בטענות של "אתם לא תגידו לי איך לזכור".

       

      "טקסים יוצרים מכונות, רובוטים, אנשים מתוכנתים. טקסים נותנים לאדם תחושת קהילתיות מגוננת, שמהווה תחליף עלוב לחיים בעלי משמעות. כמו הריטואלים הדתיים"

      אנשים עושים מלא טקסים ואתה יוצא ספציפית נגד טקסי הזיכרון והטקסים הדתיים. אני למשל חושבת שכל זוג חילוני שמתחתן ברבנות (וממילא מתגרש שם) מזיק לחברה הישראלית הרבה יותר מאלה שמוכנים לסתום את האף ולעמוד בצפירה.

        28/4/12 10:23:

      פוסט מעולה, תודה!

      גם אני לא עומדת בצפירה כבר כמה שנים. מאז שאני זוכרת את עצמי האקט הזה נראה לי מזוייף, צבוע ולא מכבד, אבל לקח לי יותר מ-30 שנה להיגמל מההתנייה.

        28/4/12 09:42:

      עוכר ישראל!

      לא עמדת בציפיותי!

        28/4/12 09:26:

      גם אני לא עומדת בצפירה. כבר כמה שנים. זה היה לי קשה מאוד, למעשה המחווה הישראלית היחידה ששמרתי עליה כשעל היבטים רבים אחרים של הזדהות קהילתית כבר ויתרתי. עד שהנחתי לה. את הפוסט הזה של צפריר בשן מומלץ מאוד לקרוא.

        28/4/12 05:25:

      הצפירה היא לא באמת פקודה אמיתית למוח להתחיל לחשוב על "ההולכים".   מאידך יש בהחלט היגיון בדבריך לגבי העדריות.  האתוס הישראלי הזה,  שטופח סביב הנופלים הוא בעיקר להאדיר את קורבנותם ובישראל הוא "אקט חינוכי" מהגיל הרך  לטפח את סיפורי הגבורה כלפי "הגיבורים" אך לא פחות מכך זה גם נובע מרגש האשם לבני המשפחה על שזוכרים שהם משלמים קורבן  ולכאורה לא לשווא. אישית בזמן הצפירה אני תופסת מחסה בבית. לא רוצה לחשוב שאני פוגעת באחרים. ויש כאלה שכך מרגישים. אהוד, תיזהר אתה יודע מה קורה לכבשה הנשארת מבודדת מחוץ לעדר,  ראה הוזהרת:))

        28/4/12 05:22:

      צטט: מלכוד22 2012-04-28 01:40:53

      אתה טועה כאן. בינך ובין עצמך תעשה מה שאתה רוצה אבל יש בהחלט ערך שמדינה או קהילה זוכרת את קורבנותיה (יום השואה, יום הזכרון) חבל שאהוד לא טרח גם הפעם,  לספר על עבודתו ותרומתו רבת השנים למען ניצולי שואה. אני עבדתי "בקטנה" שלוש שנים בלוחמי הגיטאות ואני יכולה לספר לך שבמשך שנים הלילות שלי היו מלאי סיוטים מהסרטים שצפיתי בהם בעבודתי והחומרים שקראתי וידעתי ואני יודעת שכך היו חייהם של כל אלה סביבי,  למרות שזו עבודה אך המפגש עם הרוע והרשעות שחווים על בסיס יומי לא באמת נזקקים לשום תזכורת דרך הצפירה.
      חבל שניצולי שואה לא יכולים להשמיע כל יום צפירה במשכן הכנסת,  כי אותם המדינה מזניחה באופן מרושע ואטום.
        28/4/12 03:55:
      אני עומד בצפירה - בעיקר משום שבתור ילדים אסרו עלינו בישיבה לעמוד .גם כאשר ידענו שהחיילים מתו במלחמה לשמור על ישראל - אבל אי העמידה מתריסה כשלעצמה והפגיעה במי שזה חשוב לו קשה יותר. אם אני אלך לבית כנסת מחר- אלבש כיפה כי זה חשוב ליושבי בית הכנסת.
        28/4/12 02:05:
      אתה ודה וינצ', אפילו את יום הזכרון אתם מסוגלים לבעס.
        28/4/12 01:40:
      אתה טועה כאן. בינך ובין עצמך תעשה מה שאתה רוצה אבל יש בהחלט ערך שמדינה או קהילה זוכרת את קורבנותיה (יום השואה, יום הזכרון) או הצלחותיה (יום העצמאות). יש בזה משהו יפה שקהילה שלמה (מדינה9 עוצרת לדקה או לשעה או ליום את עצמה ונזכרת ונותנת כבוד. וכן, זה ריטואל חוזר ואין בזה פסול כל עוד זה לדקה או שעה או יום. בשאר הימים אפשר להגות בפילוסופיה ולקרוא ולהחכים, זה לא סותר זה את זה, זה רק משלים. לא צריך בכל מחיר להיות יוצאי דופן, זה גול עצמי.
      מה רע בתחושת קהילתיות מגוננת? אני לא חושבת שהיא תחליף לחיים מלאי משמעות. חיבור לקהילה, כמו גם לחברים ולמשפחה, הוא גורם מעניק משמעות בחיים. לא על האינטלקט לבדו יחיה האדם. כל אחד מתחבר לפי יכלתו ונטייתו.

      ארכיון

      פרופיל

      אהוד אמיר.
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין