כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Serenity now, insanity later

    קישון וסיינפלד מתהפכים בקברם.
    הומור שיפיל אתכם מהרצפה לכיסא.
    לא לעדיני נפש, נרתעי גסויות ועבדי תקינות פוליטית!

    0

    יעל

    12 תגובות   יום שבת, 28/4/12, 23:23

    באופן מפתיע, ובקלות לא אופיינית, הצלחתי להעלות את יעל, בתום פגישתנו הראשונה, לדירת החדר הדחוסה שלי במרכז ת"א.

    הדבר היה לפני מספר שנים, בטרם עשיתי את הוני והשתדרגתי לדירת שני חדרים דחוסה במרכז ת"א. גודלה, אגב, היה אותו גודל בדיוק, רק שהוסיפו קיר באמצע ואלפיים שקל לדמי השכירות.

     

    "תעשה לי סיור בדירה?" שאלה יעל בחיוך חתולי, בעודי מסובב את המפתח.

    "יש לך נעלי הליכה ומימיה?" שאלתי.

    נכנסנו לחדר.

    "סובבי ראשך תשעים מעלות לימין. כעת הניעי אותו בתנועה איטית לכיוון שמאל, עד שיפנה תשעים מעלות מלאות לשמאל. יופי, הסתיים הסיור. שבי נא, נוחי, הסדירי נשימתך" אמרתי, "אם את רוצה להתרענן, האוטובוס לחדר האמבטיה יוצא בעוד כעשר דקות".

     

    עשה רושם שעליבות חיי לא השפיעה כהוא זה על הנערה, שהתיישבה בעליצות על הספה-מיטה, תוך שהיא מעיפה נעליה מרגליה באויר בתנועת בעיטה. עקב קוטנו של החדר, עפה נעל אחת בכינון ישיר דרך החלון והשנייה סתם שברה אגרטל עם פרחים נבולים שעמד בפינת החדר.

    "לא נורא" אמרתי, "ממילא הייתי צריך להחליף את הפרחים".

     

    עושה רושם שיעל לא התרגשה משום דבר. היא באה ממוקדת מטרה (לעשות איתי אהבה מתוקה כל הלילה) ולא תיתן לזוטות כגון אובדן או השחתת רכוש להפריע לה.

     

    אחת הבעיות מהן אני סובל במצבים כאלה, היא שפשוט איני מסוגל לעשות את הצעד הפיזי הראשון. החלטתי לנהל תחילה שיחה קלה לשחרור האוירה.

    "העולם מתחלק לשני סוגים של אנשים: כאלה המאמינים שהעולם מתחלק לשני סוגים של אנשים וכאלה שאינם מאמינים שהעולם מתחלק לשני סוגים של אנשים. אולם אם אלו שאינם מאמינים שהעולם מתחלק לשני סוגים של אנשים, מודעים לכך שיש אנשים שמאמינים שהעולם מתחלק לשני סוגים של אנשים מכאן שהם חייבים להאמין בעצמם שהעולם מתחלק לשני סוגים של אנשים: כאלה המאמינים שהעולם מתחלק לשני סוגים של אנשים וכאלה שאינם מאמינים שהעולם מתחלק לשני סוגים של אנשים. מצד שני, ברגע שאלו שאינם מאמינים שהעולם מתחלק לשני סוגים של אנשים משנים דעתם ומאמינים שהעולם מתחלק לשני סוגים של אנשים, העולם כבר אינו מתחלק לשני סוגים של אנשים, מפני שכולם מאמינים שהעולם מתחלק לשני סוגים של אנשים, ואז הם טועים." אמרתי את אשר על ליבי.

     

    "יש לך איזה חצי דקה עד שאני מרגישה מינימום זין מתחכך לי בין השדיים או שאני עוזבת את הסוויטה הזאת בטיל ואולי גם שוברת עוד איזו חתיכת רכוש בדרך" אמרה יעל כשהיא נועצת בי מבט חמור.

    "איך היא יודעת שמדובר במינימום זין" תהיתי לעצמי, מנסה להיזכר אם ציינתי את הפרט הזה באתר ההכרויות.

    "האוטבוס לדלת מגיע פעם בחצי שעה" התלוצצתי, מותח את החבל בצורה מסוכנת, "קפה?"

    בשלב הזה כבר הייתי כמעט משוכנע שהבחורה בעניין, אבל חיכיתי לסימן ודאי.

     

    "נס חלש על בסיס חלב, שתיים סוכר בבקשה" אמרה באנחה, משלימה כנראה עם העובדה שלהשכיב אותי תהיה משימה לא קלה.

    הכנתי את הקפה במטבחון הקטן אך הפונקציונאלי, ופינקתי גם במספר טאפאסים בצלוחיות הגשה אלגנטיות: גבינה לבנה חצי אחוז, שאריות טונה מקופסה מהן ניקיתי את הקצוות המחומצנים וקבנוס.

    "מצטער, נגמרו הקרקרים" אמרתי.

    "אתה ככה מלהפסיד את הזיון הכי טוב שהיה לך, קרוב לודאי, בשנים האחרונות" אמרה יעל תוך שהיא מחווה צורת "קצת" בין אגודלה ואצבעה המורה.

     

    התיישבתי על הקצה השני של המיטה, נזהר לא למתוח את החבל יותר מדי. "מה עובד אבא?" שאלתי.

    משהו, שעדיין לא הצלחתי לשים עליו את האצבע בוודאות, אמר לי שאם אני משחק את הקלפים שלי נכון יש כאן פיפטי פיפטי לזיון.

     

    יעל התכופפה לעבר צלוחית הקבנוס, שדיה השובבים נטולי החזייה מתנדנדים קלות בתוך גופייתה. היא לקחה חתיכת קבנוס, גרפה בעזרתה מעט גבינה לבנה והכניסה אותה באיטיות לפיה.

    "בוא, שב לידי" אמרה בחיוך וטפחה בכף ידה על המיטה לידה.

    "מה עשיתי?" שאלתי.

    "בוא הנה" צרחה, כמעט מאבדת את העשתונות "אתה לא רואה שאני בוערת כאן מתשוקה אליך?"

    "רק זהירות עם הקפה, מתוקה" אמרתי בראותי את השולחן מתנדנד כתוצאה מהתפרצות הזעם הבלתי צפויה הזו.

     

    טחנתי לה את הצורה כל הלילה. היא גמרה לפחות חמש פעמים, צרחה OMG לפחות עשר ואפילו צעקה מתוך שכרון חושים "אני אוהבת אותך" פעם או פעמיים.

     

    בבוקר טחנתי אותה שוב.

    "נורא נהניתי" אמרה בחיוך מתוק תוך שהיא מלטפת בעדינות את פני "אני אראה אותך שוב?"

    "בטח" אמרתי, דוחק הצידה את הלבטים המתבקשים אם היא מעוניינת או לא.

    "אז איפה ממוקמת תחנת האוטובוס לדלת?" התלוצצה.

    "עזבי, אני אזמין לך מונית" אמרתי.

     

    המשך ל "עייף ומסריח".

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/12/13 10:16:
      ותוותר על המיני קבנוס שבא לאחר מכן?
        13/12/13 17:44:

      כשהיא לקחה את הקבנוס ליד

      כבר חשבתי שתעיף אותך

      ותסתפק בו, מה עוד שאפילו מרחה אותו בגבינה.

      לא אוכלת כשר היעל הזו.

        3/5/13 11:36:
      היא בהחלט היתה "יחידה עברית לעבודה" כפי שראית :)
        3/5/13 10:17:
      יעל יעל...יחידה עברית לעבודה...היה פעם משהו כזה בצבא הבריטי...הכרתי מישהי עתיקת יומין ולילות שקראה לבת שלה יעל על שמה ...אולי בגלל העבודה שלה נזכרתי...ולא! לא שרתתי באותם ימים בצבא הבריטי!!!!!!!!!!!
        14/5/12 15:32:
      כלומר "ברחוק" היא תגובה ל "מתי הסרט?". מחכה שהמפרי בוגארט יתפנה.
        14/5/12 12:11:

      ברחוק :)

       

      צטט: ננה גל 2012-05-06 14:11:46

      איתך רק באיומים אה? חחחחחחחחחחח אני בטוחה שהיא חזרה....♥

       

        6/5/12 14:11:
      איתך רק באיומים אה? חחחחחחחחחחח אני בטוחה שהיא חזרה....♥
        6/5/12 13:08:
      כמו שצריך...לא, שחשבתי אחרת :-)
        6/5/12 13:02:
      קשתית יקרה. קודם כל תודה על הנאמנות והמעורבות :) נכון הוא שאני די חננה ובאמת מתקשה להוביל את בנות מינך אל מיטתי, אולם! אם כבר אזרתי עוז והצלחתי להכניס את הבחורה למיטתי, נראה לך שהיא לא חזרה :)
        6/5/12 12:24:

      צטט: גיל שלו 2012-04-30 17:07:36

      לא מגלה :)

      אולי בכל זאת? (למרות ההצתה המאוחרת שלי...:-) )

        30/4/12 17:07:
      לא מגלה :)
        29/4/12 18:47:
      כמה חפירות עד ש....מקווה שחזרה :-)