מידי כמה שבועות, כשאני הולכת לטפל בעצמי אצל הקוסמטיקאית-פדיקורמניקוריסטית שלי....

אני זוכה לתובנות וללא תוספת במחיר.

כבר נוכחתי שאחרי כל ביקור אצלה, "נולד" לי עליה סטיקר חדש!

הסטיקר האחרון - "אל תנברי!" 

אחרי המריחה השנייה של הלאק ועוד כמה מריטות ומקצה שיפורים, מנסה להוציא את הכסף מהארנק, כדי לשלם לה....

ואז שומעת אותה-

במבטא תורכי עסיסי וברייש מתגלגלת על הלשון: "תני לי , אני אוציא לך- אל תנברררררי!"

בסך הכל המטרה שלה שיישמר הלאק שהרגע סיימה למרוח ושהכל ייראה מושלם,

אז "אל תנבררררי!" היא שוב אומרת, ככה אנחנו נפרדות.

יוצאת משם וחושבת לעצמי תוך מבט מרוצה על היד השוב מטופחת שלי, איך , איך היא מבקשת ממני שלא לנבור?

מאז שאני זוכרת את עצמי, אני נוברת.

כל יום שעובר אני נוברת ומנתחת ועושה לעצמי משובים על איך היה לי, איך היו האחרים

והאם כל הצדדים מרוצים וכמה?

אם חברה מספרת לי סוד קטן, אני מיד נהנית "לקלף" אותה עד היסוד

כדי למצוא ולדעת את כל הפרטים עד תום.

כשמשהו בלתי צפוי קורה לי, אני שואלת למה, כשאין לי תשובות, אני חוקרת וכן, שוב נוברת....

ישנם כאלה הסובבים אותי - אלה שאותם אני בדרך כלל נוברת, שהבינו את הכשרון שלי לנבור ואז פונים אליי לעזרה! שאנבור עבורם....

כמה שהחיים לימדו אותי להמנע מלשאול יותר מידיי למה, עדיין אני מתקשה,

מתקשה שלא לנבור.