כותרות TheMarker >
    ';

    סיזיפוס

    תמיד ניסית? תמיד נכשלת? אין דבר, נסה/נסי שוב, היכשל/י שוב, הכשלי יותר טוב (סמואל בקט).

    Ever tried? Ever failed? No Matter, try again, fail again, Fail better.


    מחכים/ות לאמת
    מחפשי/ות האמת לא נגמרים/ות, אבל חיים/ות בזבל.

    0

    על מלחמה ושלום - האם פיוס ישראלי-איראני אפשרי?

    6 תגובות   יום ראשון, 29/4/12, 02:16


    על מלחמה ושלום - האם פיוס ישראלי-איראני אפשרי?

    ועל הבנאליות של ה"טוב"
       

    מזה כמה שבועות אני מנסה בקולי החלש להשיק
    קמפיין שיקרא למפגש בין אחמדיניג'אד ונתניהו מסוגו של זה בין סאדאת ובגין ב-1977. תמיכה בעלת חשיבות ברעיון זה שנראה במבט ראשון כאילו הזוי באה דווקא ממקום איראני די רשמי שיש לקחת אותו ברצינות שכן הוא מאותת פתיחות מפתיעה בטהרן ליוזמה.
    בעקבות הסערה סביב שירו המביך בעל הצלצולים הגזעניים והמזיק לעיניין השלום של הסופר הגרמני המפורסם גינטר גראס כתבתי בבלוג שלי רשימה בגרמנית שבה לא רק תקפתי את האופורטוניסט הגרמני הזה חסר כל הסמכות מוסרית והנזק שהוא גורם (אף שלא כל מה שהוא אומר מוטעה),  אלא בסיומו קראתי ליוזמת שלום בעלת 6 נקודות (ראו למטה).
    מכיוון שכבר שנים אני מרואיין מפעם לפעם ע"י רדיו איראן בגרמנית זה היה רק טבעי שאציע למראייני הקבוע גם את העיניין הזה. לצערי הרב בראיון ששודר ב-14 לאפריל לא היה מקום לתכנית השלום הקצר והשידור התמקד על ביקורתי נגד גראס. את החסר השלים אבל רדיו איראן בגרמנית כאשר העלה לאתר האינטרנט שלו את כל הרשימה שלי יחד עםההצעה לקמפיין המוזכרת. אין לי ספק שזה לא היה פשוט למראייני לקבל אישור לפירסום ולכן ככל הנראה זה גם לקח קצת זמן עד שהדבר קרה. אין להעלות על הדעת שמישהו רם דרג לא היה צריך לאשר את העיניין.

    הרי תרגום של הקטע מרשימתי:

    שלום והורדת המתיחות אפשריים


    ניטרול המצב הנפיץ [בין איראן לישראל] הוא לא רק צורך דחוף, אלא גם אפשרי. אינני מתכוון בכך רק להכרה שפצצת אטום איראנית, במידה שבאמת תיוצר, למרות שבוודאי שאין לברך עליה, לא תשנה באופן מהותי את המצב העכשווי. שכן כבר היום מתקיים בין ישראל ואיראן מאזן אימה (מה שנקרא בצדק באנגלית
    MAD) והנהגת איראן מתנהגת ב"קטע" הזה בצורה הרבה יותר הגיונית מאשר הרטוריקה המתלהמת שלה גורמת להניח ( ראו רשימתי: עדיפה פצצת אטום איראנית במרתף מאשר טילים על הראש!)
    יש לא רק לדאוג לייצב ואף להרחיב את שיווי המשקל הזה, כך שלא יעלה במוחו של איזה מטורף ללחוץ על הכפתור הלא נכון, אלא יש לקרוא לראש הממשלה בנימין נתניהו והנשיא מחמוד אחמדינג'אד שיאמצו את המודל של ביקורו בישראל של הנשיא המצרי אנוואר סאדאת מ- 1977 ויפגשו בטהראן, ירושלים או בכל מקום אחר.

    ויש להם בהחלט על מה לדבר. למשל על הנושאים הבאים:

    1. הכרזת אזור חופשי מגרעין במזה"ת (לא רק מנשק גרעיני אלא גם מאטום לצורכי "שלום").
    2. מיסוד הסחר הקיים מזה שנים רבות בין שתי המדינות. ישראל ייבאה למשל עד לא מזמן נפט מאיראן ואולי עדיין עושה זו (ראו למשל ביקורי מיכליות האחים עופר בנמלי נפט איראניים) ומשווקת ידע וסחורות למדינה זו.
    3. החזר הכספים שישראל חייבת לאיראן עוד מתקופת השאה. אפילו אריאל שרון כשר החוץ בשנות התשעים היה מוכן לעשות זאת, כדי להביא לרגיעה.
    4. ביטול הסנקציות נגד איראן וקריאה משותפת נגד החרמות על ישראל.
    5. וויתורים ישראליים משמעותיים כלפי פלסטינים.
    6. התחלת והעצמת תהליך הדמוקרטיזציה באיראן ובישראל (בעיקר כלפי פלסטינים).

    כל תמיכה ביוזמה זו תתקבל באהדה ובשמחה!

    ----

    כמה הערות לפרשת גראס:


    אין ספק שגינטר גראס איננו מומחה למזה"ת וזה די בולט בשירו המדובר(ראו תרגום שלי למטה). הסופר המהולל חסר כל אוטוריטה מוסרית שאותה איבד לכל המאוחר אחרי שהסתיר את עובדת שירותו בוואפן האס.אס.. אמנם הוא היה אז בן 17 וקשה אולי לשפוט אותו בחומרה על מה שעשה בגיל זה, אבל זה בלתי אפשרי לשחרר אותו מאחריות מוסרית, בעיקר מכיוון שהוא שתק ושיקר במשך שנים כה ארוכות. ויש הטוענים שחשף זאת ב-2006 בלשון רפה, רק אחרי שנודע לו שממילא העניין עומד להתפרסם. עצם העובדה שהסתיר מידע זה מעוררת את החשד הכבד שעדיין לא הכל נחשף.


     גם בשירו החדש הוא מודה שהוא שקרן סדרתי שכל חייו הם שקר גדול, כך שבהחלט אין מדובר באדם אמין, אלא במישהו שנראה כתופס "טרמפ" כהרגלו על גל די נוח. הוא בעצם התפרץ לדלת פתוחה לרווחה בנימה של גבורה אדירה תוך טיפוח אגו למהדרין. לכאורה הוא היה על מתכון מנצח שכן בעולם כולו יש קונצנזוס די רחב שהתקפה צבאית ישראלית על איראן תסכן לא רק את שלום כל המזה"ת כולל ישראל עצמה, אלא את שלום העולם כולו.  גם בישראל יש רבים המאמינים בכך ולכן לא היה צורך כלל בגראס שיבוא ויגלה  את אמריקה. מתוך בורותו, גזענותו  וחוסר אמינותו הוא רק הרים להנחתה לכל מחרחרי המלחמה בישראל ותומכיהם שפתאום שוב הרימו ראש.
    כאשר גראס תיאר את אחמדינג'אד כדחליל ורק את הצד הישראלי בעימות הזה כמסכן את שלום העולם, הוא לא רק חטא לאמת ועורר חשד מבוסס של הטיה נגד ישראל על רקע גזעני, אלא גם הביע זלזול באחמדינג'אד שהוא לכאורה נמר של נייר עם פה גדול בלי כיסוי. באותו כיוון גזעני התבטא גראס בראיון בהמשך כלפי כל המנהיגים הערביים. אז נכון שרטוריקה נבובה  בהחלט לא נדירה במזה"ת, אבל אם כבר אז כבר אפשר לומר שגם נתניהו וחבריו לא חפים ממנה ולמעשה רוב הפוליטיקאים נוהגים להשתמש לעתים תכופות בכלי נלוז זה.

    ההסבר שגראס עצמו מספק בסוף השיר להצטרפותו לשוברי שתיקה אפשר לנסחו כך: כל זמן שערבים/מוסלמים הורגים אחד את השני או יהודים ולהיפך אין זה מטריד במיוחד את מנוחת הסופר החסוד, אבל כאשר הדבר מסכן את אירופה, אז המצב שונה. אני חושב שלאור זה היה עדיף שימשיך לשתוק.

    הסערה סביבו מבטאת היטב את הדרך הכושלת בה גרמניה התמודדה עד היום עם עברה הנאצי והיחס המאוד בעייתי וצבוע כלפי ישראל. מי שמכיר את התרבות הגרמנית וגם עוקב אחר התגובות לשיר מבין שגראס לא שפך את כל מרירות ליבו והצהרת האהבה דביקה והמסריחה שלו לישראל מוסיפה רק שמן למדורה. למעשה גראס משקף את הצביעות הרבה השולטת בחוגים די נרחבים של האליטות הגרמניות שלא מעיזים להגיד בפומבי את מה שהם חושבים וכאשר הם אומרים יוצא לרוב משהו די דוחה ומגעיל.

    אינני רוצה להצטרף לקהל הציידים הכפייתים/המקצועיים אחר יודיאופובים שמרוב ניפוף אינפלנציוני בנשק האולטימטיבי של "נבוט האנטישמיות" גורמים לרבים ואפילו טובים קושי להבחין בין יודיאופביה אמיתית ומדומה. אבל יש דברים שחייבים להיאמר. לא כל מי שמאשימים אותו ביודיאופוביה הוא אפריורי חף מפשע. יש צורך לבדוק כל מקרה לגופו.
    אני חייב גם לציין שב-2002 יצאתי להגנתו של חבר פרלמנט גרמני ממוצא סורי בשם ג'מאל קרסלי שהוכרז אז בכל אמצעי התקשורת המיינסטרימית כשונא יהודים מדופלם ומצורע שמעטים רק העזו להתקרב אליו ועוד בפומבי. "חטאו" של ג'מאל היה שהוא העז לחזור על מה שבישראל טומי לפיד או יפה ירקוני אמרו. הם כרבים אחרים מחו על כך שחיילים ישראלים סימנו מספרים על עצורים פלסטינים וטענו שזה מזכיר להם מה שהנאצים עשו. המחיר שג'מאל שילם על "פשע" זה היה גבוה מאוד וגם אני שילמתי בגדול על ההגנה עליו. אפילו זכיתי באיזו תשפוכת מגידו ווסטרוולה שאז עוד לא היה שר החוץ, אלא תככן לא קטן ניצל את הפרשה כדי להשתלט על המפלגה אליה היה שייך.  אני הוספתי חטא על פשע כאשר הגנתי גם על פטרונו של ג'מאל, השר לשעבר יורגן מלמן אשר העז אז לבקר בצורה די מתונה את ראש ממשלת ישראל דאז, אריאל ושרון וכן את אחד ממנהיגי הקהילה היהודית הגרמנית בשם מישל פרידמן. כל התקשורת בגרמניה אז היתה ברוב צביעותה מאוחדת בדיעה שעלון שמלמן הפיץ הוא טקסט יודיאופובי נורא. נראה שאף אחד מאלו שהתבטאו בתקשורת לא טרח לקרוא את הכתוב או שלא העיז לומר את האמת.
    הצביעות הרבה בגרמניה היא עניין המדאיג ביותר והיא משמש קרקע פוריה לגזענות איומה. איך אמר המלך אלכסנדר ינאי לאשתו שלומציון? "אל תתייראי לא מן הפרושים ולא מן הצדוקים אלא מן הצבועים"


    -----





    גינטר גראס/ מה שחייב להיאמר 
    תרגום מגרמנית: שרגא עילם*

     

    מדוע אני שותק, מסתיר זמן רב מדי
    את הגלוי [לכל] אשר מתורגל במשחקי הדמיה

    שבסופם כניצולים
    אנו במקרה הטוב הערות שוליים בלבד.

    זוהי הזכות הנטענת למכה ראשונה 
    שעלולה למחוק את העם אירני המשועבד 
    ומתומרן לתרועות שמחה מאורגנות 
    על ידי קשקשן בלי כיסוי [נמר של נייר].
    זאת מכיוון שיש המניחים שבתחום שלטונו 
    נבנית פצצת אטום.

    אך מדוע אני אוסר על עצמי 

    לנקוב בשמה של אותה המדינה האחרת
    שבה, מזה שנים – אם גם בסודיות - 
    זמין פוטנציאל גרעיני גדל,
    שאינו נמצא אבל תחת ביקורת מכיוון שאף בדיקה 
    אינה מותרת?

    את ההשתקה הגורפת של מצב זה 

    ששתיקתי צייתה לה 
    אני חש כשקר וכאילוץ מעיק,
    העונש מובטח אם מפרים אותה:
    גזר הדין "אנטישמיות" מוּכּר.

     אבל כעת, מכיוון שמארצי,
    אשר פעם אחר פעם
     פשעיה הבלעדיים
    שאין דומה להם

    תופסים אותה ומוטחים בה מחדש
    מטעמים עסקיים,
    אפילו שהם מוגדרים בלשון חלקלקה
    כפיצויים על עוולות העבר, 
    מספקת צוללת נוספת לישראל, שיחודה 
    אחד הוא, לשגר [טילים נושאי] ראשי נפץ להשמדה המונית. 
     זאת למרות שקיומה של פצצה אחת ויחידה אינו מוכח, 
    ורק חשש משמש הוכחה 
    אז אני אומר, את שחייב להיאמר.

    אך מדוע שתקתי עד כה? 

    כי סברתי שמוצאי 
    הנושא אות קלון שאין למחותו, 
    אוסר עלי להטיח עובדה זו כאמת מוצהרת בישראל,
    אליה אני קשור/מחוייב
    ורוצה להישאר כך. 

    מדוע אני אומר זאת רק עכשיו, 

    זקן ובטיפות הדיו האחרונות? 
    מעצמת הגרעין ישראל מסכנת 
    את שלום העולם השברירי גם כך.
    מכיוון שחייב להיאמר 
    מה שמחר כבר יכול להיות מאוחר מדי.
     ומפני שאנחנו –כגרמנים נושאים כבר מספיק נטל אשם כבד –
    עלולים להיות הספקים לפשע שניתן לחזותו,
     דבר שהופך את שיתוף הפעולה שלנו ללא ניתן לכפרה  
    באמצעות התירוצים הרגילים.


    ומודה אני: איני שותק עוד 
    מכיוון שנמאסה  עלי צביעות המערב,

    ובנוסף ניתן לקוות
    שרבים ישחררו עצמם מהשתיקה 
    מהגורם לסכנה הברורה 
    יקראו לוויתור על השימוש בכוח
    ובאותו זמן יעמדו על כך, 
    שיאופשר פיקוח חופשי ומתמיד 
    על פוטנציאל הגרעין הישראלי 
    ומתקני האטום האירניים 
    על ידי גוף בינלאומי 
    על ידי ממשלות שתי המדינות..

    רק כך ניתן לעזור לכולם, לישראלים ולפלסטינים 
    ויתר על כן, לכל בני האדם החיים מלאי שנאה 
    באיזור זה, כבוש השגעון, 
    צמודים אחד לשני.
    ובסופו של דבר, גם לנו.

    *הואיל ואף מהתרגומים לעברית של המוכרים לי מכילים לדעתי אי דיוקים רבים ומהותיים החלטתי לטרוח ולהציע גרסא נוספת המכילה, אני מקווה, פחות סילופים. לשם כך השתמשתי אבל בכמה קטעים מתרגום שנעשה ע"י
    דרור דיין ו-ynet. לדוברי גרמנית הרי קישור למקור וכאן קישור לתרגום סביר לאנגלית בגארדיין.



    Was gesagt werden muss

    Warum schweige ich, verschweige zu lange,
    was offensichtlich ist und in Planspielen
    geübt wurde, an deren Ende als Überlebende
    wir allenfalls Fußnoten sind.

    Es ist das behauptete Recht auf den Erstschlag,
    der das von einem Maulhelden unterjochte
    und zum organisierten Jubel gelenkte
    iranische Volk auslöschen könnte,
    weil in dessen Machtbereich der Bau
    einer Atombombe vermutet wird.

    Doch warum untersage ich mir,
    jenes andere Land beim Namen zu nennen,
    in dem seit Jahren - wenn auch geheimgehalten -
    ein wachsend nukleares Potential verfügbar
    aber außer Kontrolle, weil keiner Prüfung
    zugänglich ist?

    Das allgemeine Verschweigen dieses Tatbestandes,
    dem sich mein Schweigen untergeordnet hat,
    empfinde ich als belastende Lüge
    und Zwang, der Strafe in Aussicht stellt,
    sobald er mißachtet wird;
    das Verdikt "Antisemitismus" ist geläufig.

    Jetzt aber, weil aus meinem Land,
    das von ureigenen Verbrechen,
    die ohne Vergleich sind,
    Mal um Mal eingeholt und zur Rede gestellt wird,
    wiederum und rein geschäftsmäßig, wenn auch
    mit flinker Lippe als Wiedergutmachung deklariert,
    ein weiteres U-Boot nach Israel
    geliefert werden soll, dessen Spezialität
    darin besteht, allesvernichtende Sprengköpfe
    dorthin lenken zu können, wo die Existenz
    einer einzigen Atombombe unbewiesen ist,
    doch als Befürchtung von Beweiskraft sein will,
    sage ich, was gesagt werden muß.

    Warum aber schwieg ich bislang?
    Weil ich meinte, meine Herkunft,
    die von nie zu tilgendem Makel behaftet ist,
    verbiete, diese Tatsache als ausgesprochene Wahrheit
    dem Land Israel, dem ich verbunden bin
    und bleiben will, zuzumuten.

    Warum sage ich jetzt erst,
    gealtert und mit letzter Tinte:
    Die Atommacht Israel gefährdet
    den ohnehin brüchigen Weltfrieden?
    Weil gesagt werden muß,
    was schon morgen zu spät sein könnte;
    auch weil wir - als Deutsche belastet genug -
    Zulieferer eines Verbrechens werden könnten,
    das voraussehbar ist, weshalb unsere Mitschuld
    durch keine der üblichen Ausreden
    zu tilgen wäre.

    Und zugegeben: ich schweige nicht mehr,
    weil ich der Heuchelei des Westens
    überdrüssig bin; zudem ist zu hoffen,
    es mögen sich viele vom Schweigen befreien,
    den Verursacher der erkennbaren Gefahr
    zum Verzicht auf Gewalt auffordern und
    gleichfalls darauf bestehen,
    daß eine unbehinderte und permanente Kontrolle
    des israelischen atomaren Potentials
    und der iranischen Atomanlagen
    durch eine internationale Instanz
    von den Regierungen beider Länder zugelassen wird.

    Nur so ist allen, den Israelis und Palästinensern,
    mehr noch, allen Menschen, die in dieser
    vom Wahn okkupierten Region
    dicht bei dicht verfeindet leben
    und letztlich auch uns zu helfen.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/5/12 09:34:
      קטונתי מלהגיב על נושא כה מקיף ושנוסח בצורה כה מעניינת אך בכל זאת... אנו מחפשים תשובות ופטרונות אך שוכחים לא פחות חשוב לשאול את השאלות הנכונות ויתרה מזו לנסח אותן נכון..מחכים לביבי ושכמותו אבל שוכחים כי גם אנו האנשים בסלון האחורי של הפוליטיקה שעושים עבודתם נאמנה משם צריכה להגיע היוזמה אם זה מפגש דפלומטי או מפגש בין אנשי דת או אנשי מסחר אחד על אחד בהתמדה כמו טיפות של מים שמצטברות ויוצרות נקבים גם בסלעים הכי קשים..יש מקום ליצירת אותו בסיס איתן להדברות בין הצדדים בכדי שנגיע למצב של win win וזה יתאפשר כאשר תהיה נכונות להבין ולכבד צד אחד את הצד השני להתחייב ולכבד את ההתחייבויות ההדדיות בפועל. אך מה באמת מהות הסכסוך המתוקשר והמתמשך הזה כביכול בין ישראל לאיראן כאשר התמונה הרבה יותר רחבה ונתחנת עד בלי די על ידי הממשלות של שני הצדדים ומשמשת ככלי פוליטי זול ומלוכלך איראן מבחינתה יש לה אנטי כלפי כל העולם המערבי ומה שמייצג אותה משם יש להתחיל ...וישראל ממשלת ישראל רצה סביב הזנב שלה סחור סחור ומשתמשת בנושא האירני בתקשורת כנושא להסחת הדעת לקהל הצבור הישראלי וזאת בכדי להסיח את דעתם של התושבים בארץ מכל הבעיות שבוערות ועומדות על הפרק ולא מטופלות כנדרש ובניהם בעיות חברתיות וכלכליות....ולמה כי זה נוח זה קל ואנו בארץ אוכלים זאת עם כפית גדושה ועדישה ולא פועלים מספיק לשם שינוי המצב שיכול להתחיל גם מלמטה מתושבים כמוני וכמוך...ולא לחכות לראשי הממשלה שכחנו שהכוח בידי העם ואם אנו לא מרוצים מהמצב חובה בידינו להחליף את הנמצאים בצמרת כאשר כבר לא מספקים את הסחורה.
        5/5/12 18:12:
      ואפשר לערוך את המפגש המקווה בבייג'ינג, ברוח שוחרת הרמוניה אסייתית...
        2/5/12 12:40:

      לאחר הניתוח המעמיק שלך, וכן התגובות שבאו לפני, כל דבר שאכתוב ישמע פשטני למדי.



      ובכל זאת, אני מאמינה שהסכם בין ישראל לאירן אפשרי, אבל אינו יכול להיות יוזמה ישראלית.

      בדיוק כפי שההסכם בין ישראל למצריים התחיל ביוזמה מיצרית, ובדיוק באותה מידה, כשההסכם עם הלךסטינאים נכשל, מאחר והוא פחות או יותר נכפה עליהם על ייד ארה"ב, הסכם עם אירן יכול להיות רק ביוזמה אירנית, בין אם באופן מובהק, או מתוך זה ש"מישהו" ידחוף אותה לכך.

      השאלה היא אם יש בכלל "מישהו" כזה.

      ואני מקווה מאוד שהשיר של גראס לא מעיד על התשובה 

        2/5/12 07:51:
      איני רוצה להתייחס לגראס נפחנו די בשופר הזה. הנושא האירני לא יגיע למיצויו המוחלט, בלא החלטה ברורה וסופית של כל הנוגעים בדבר. הסחבת פועלת אך ורק לטובת אחמדינג'ד ושותפיו. אם הסתיגותה של אירן מהתערבות המערב - ושלנו בעניניה הפנימיים נובעת מסיבה זו גרידא, ולא בגלל רצונה להמשיך ליצר נשק להשמדה המונית בלחיצת כפתור אחת, הרי זה הגיוני ומקובל על דעתו של כל אדם שפוי. אלא שעד עכשיו העובדות בשטח מצביעות על כוונה אחרת.
        30/4/12 09:04:
      מצד אחד, יש סיכוי רב להידברות-מכיוון שאין למעשה שום נושא שהוא עילה רציונאלית לעימות: אין לנו גבול משותף, ואין לאיראן תביעות טריטוריאליות מישראל. ומצד שני, דווקא משום שאין שום עילה לעימות, גם אין שום בעיה שאפשר ליפתור. לא ברור מאיפה הסיכסוך הזה בא מלכתחילה: לא נראה שיש לו סיבה. אם הסיכסוך הוא מסיבה דתית, או מסיבות של שנאת יהודים קלאסית-אין לו פתרון וחבל על הזמן. קיצורו של עניין-לא נראה לי שיש טעם בפגישה כזו מכיוון שהנושאים שציינת שעליהם אפשר לדבר מעולם לא היוו מבחינת איראן סיבה לעימות, שהוא ארוך שנים.
        29/4/12 13:40:

      אין לי בעיה שביבי ואחמדינג'אד ייפגשו.

      אפילו הייתי מציע לקיים מפגש זה בסמטה חשוכה כלשהי, בלי עדים נוספים.

      מה שלא יהיו תוצאות הפגישה - אנו יוצאים נשכרים.

      אבל קצת יותר ברצינות:

      1. איראן מנצלת את קיומה של ישראל למטרותיה.

      פצצת האטום אינה מיועדת נגדנו. היא מיועדת להשגת יתרונות מדיניים ובטחוניים מול כל העולם. הרי ברור שעם טילים גרעיניים היכולים לאיים על אירופה - היא יכולה להשתלט על כל הנפט שבסביבותיה. הצרחות נגד ישראל הן מסך עשן נוח לאיראן - וגם נוח לפוליטיקאי אירופה, היכולים להתעלם מן הסכנה האיראנית כאילו הסיכון הוא של ישראל בלבד.

      2. אין סיכוי שאחד כמו ביבי יסכים להיפגש עם הפלסטינים או האיראנים.

      המחיר הנדרש אינו המחיר שביבי מוכן לשלם. והתמודדות עם בעיה אינה על סדר יומו של מי שמנסה בסה"כ להעביר את המשמרת הזו בשלום - ולהתמודד על הבאה.

      גם קודמיו נרתעו מלהתמודד. עובדה: היזמה הסעודית זכתה להתעלמות, וגם הסכם אוסלו לא היה אלא נסיון להתחמק ולדחות את הבעיה בחמש שנים (לא נקבעו גבולות, לא דנו ב"פליטים") .

      ארכיון

      פרופיל

      shraga elam
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין