0

מול חלון ראווה לבגדי גברים...

128 תגובות   יום ראשון, 29/4/12, 11:42

"מה'כפת לי, הרי מחר לא אהיה פה"!

(2)

מול חלון ראווה לבגדי גברים

 

  '' 

   לפני שנים רבות, כשהייתי צעירה יותר ויפה פחות, היה לי עניין כלשהו ב"תל-סתיו", אלא שהקדמתי לפגישה והייתה לפניי עוד כחצי שעה להתהלך מקצה הרחוב עד קצהו. פסעתי לאיטי וסקרתי מה מציגה העיר, שבזמנו עוד הייתה לה הפסקה, בחלונות הראווה שלה.

 

   מימים ימימה אהבתי להסתכל על הלבשה לגברים [!] לא קשור לארון בו הסתתרתי או שיצאתי ממנו, אלא בגלל שאבא'לה היה גנדרן ואימא... נו, היא הייתה רופאה טובה וצנועה. ובכן, נקרתה לפניי ויטרינה כזאת...

 

   בעודי מתענגת על חולצות מעונבות ועל חליפה חומה אחת [הצבע של אבא], הבחנתי בזווית העין בממחטות, ["היו אז כאלה, אי-אז בימים"], כשהן פרושות כמניפה ומעליהן שלט באותיות כתב עגולות:

מטפחות אף לזבר 

 

   עם המשפט שעלה בי מייד, התהלכתי הלוך ושוב. להיכנס או לא להיכנס? להמשיך ולהתפוצץ עם זה או לומר וזהו, כי בעצם מה 'כפת לי, הרי מחר כבר לא אהיה פה!  שמתי נפשי בכפי ואת מיטב חינוכי באמתחתי ונכנסתי.

 

   "שלום, גברת..." פנה אליי חצי איש מאחורי דלפק, עם שפם נוסח הצורר וטבעת זהב גדולה על זרתו. "רציתי רק להפנות את תשומת ליבך", אמרתי מהר מדיי. " מה, מה רוצה"...? מצמץ חמוצות. כאן, בדיוק כאן, הייתי צריכה לפנות ולצאת!! העילגות הזו שלו... אבל המשפט שהתנסח בי שלם ומוכן היה חזק ממני ורק אחר כך צף הפרט הזה בתודעתי "בחלון יש שלט למטפחות אף, אז נכון שלגבר יש זין אבל כותבים אותו בגימל"! החצי-איש מאחורי הדלפק בהה בי לרגע, פשט זרועותיו לצדדים בחוסר אונים ועניין ויצאתי מטומטמת.

 

 ''

יש להניח, ש"זאתי" שכתבה לו את השלט,

ידעה להבחין בין גבר לזבר, לפי האבר...

• • •

הפרק הראשון

היש גיל לחיים בגיל?

 

 

דרג את התוכן: