כותרות TheMarker >
    ';

    אם אין אני לי מי לי

    טוב...אז אני החלטתי בצר לי לפתוח את הבלוג הזה
    ומעניין אותי מאד, כמה אנשים יגיבו לי' זה יתן לי להבין האם אני היחידה שבעצם כל כך לבד בעולם הזה? או שבעצם כולנו כל כך לבד.....שהרי למה בעצם כל הרשתות החברתיות המוכרות לכולנו...כל כך פופולריות?
    אני סקרנית לדעת כמה מכם מרגישים הזדהות עם הדברים שלי....

    0

    אורזים את המזוודות וגם את המחשבות

    16 תגובות   יום שני, 30/4/12, 00:26

    בדרך כלל כשיוצאים מסרט או מהצגה, התגובות יכולות להיות: "היה יפה", "היה לא משהו..."

    אז זהו, שאני בוחרת ב"היה לא יפה....אבל מאד יפה"...בלבלתי אתכם? כן...יש מצב.

    חנוך לוין שזר לנו סידור פרחים לשבת...ודרש מאיתנו (כמעט בתוקף) להניח את הסידור הזה על שולחן פינת האוכל

    היוקרתי שלנו....הכל נשמע סבבה עד כה...אבל, סידור הפרחים של חנוך לא מורכב מלקט צבעוניים יוקרתיים כי אם ממקבץ של "עלובי החיים".

    ולנו בני האדם...ה"מצליחנים", ה"יפים", ה"סקסיים"...לא בא טוב לראות את:

    הגיבן שחי כבר כמה שנים עם אחיו הנשוי, הבחור הצעיר שלא מצליח להתתתתפפפררנסס בכבוד בגלל הגימגום המשפיל, הסבתא "המעצבנת" שאפילו לא מדברת ובורחת כל יום מהמוסד למשוגעים, כי מה לעשות היא אמנם

    לא מדברת...אך היא בעלת אינטיליגנציה והבנה שהיא לא משוגעת, הזונה הפשוטה שבחוסר ברירה מוכרת את עצמה:

    "יללה בואו שניכם ב 150", הבחור המסכן שחוסך גרוש לגרוש כדי להגשים חלום ולטוס לשוויץ...אבל בסוף הזונה טסה לשוויץ כי כל כספו....עבר למציצות שלה....כן ככה ליקט לנו חנוך לוין בכשרונו את האנשים שחיים בתוכנו

    אולי הם השכנים שלנו...אולי גם טיפונת זה אנחנו (מה אנחנו רק מצליחנים?).

    וזאת הסיבה שיצאתי מההצגה בהרגשה כה אמביוולנטית...תחשבו על זה ידידי....חנוך לוין שווה הערכה שהעז לטפל

    במחזות שלו בנושאים מאאאאאד לא סקסיים....יהי זכרך ברוך חנוך...רק שתדע שלא תמיד אתה בא לי טוב...מה לעשות, אני לא מאמא טרזה...לילה טוב.

    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/5/12 14:49:
      גם לי לא בא טוב.צריך לארוז את המזוודות של ההצגה וכמה שיותר מהר.
        9/5/12 11:16:
      בעידן האינסטנט, ה"לייק", והריאליטי, אנשים מתרגלים לאט לאט לא לחשוב, לא להרגיש, לקחת בקלות "לצוף", ממש ככה כמו חצי זומבים. חנוך לוין חזק מאד, ושם את המראה לאנשים מול הפנים ככה, כמות שהיא פתאום. לא כולם עומדים בזה, אוהבים את זה, יכולים להכיל את זה. אפשר להבין. אני מאד אוהבת אותו גם כשלא תמיד קל לצפות בהצגה שלו, בשום הצגה, אף הצגה שלו אינו סתמית. זה המיוחד בו, ואכן אין שני לו, וזה שהרגשת כך, די מאשר זאת.
        7/5/12 19:44:

      ''

       

      ואת שווה הפעם את הכוכב הכי גדול שיש, על הכנות ועל האופן בו סיפרת זאת.
      מחזותיו של חנוך לוין ידועים במקוריותם ובתעוזתו, אני מאד אוהבת אותם.
      מקווה שתשתלי זאת גם כביקורת בקהילה המתאימה.

        1/5/12 08:38:

      כשותפה שלך לצפיה בהצגה, דלית, אני מבינה יפה מאוד על מה את מדברת,
      ישנה הקצנה של הדמויות ואולי אפילו בצורה פומפוזית.
      הנושא של ההצגה מאוד יפה ומעניין - משהו בבימוי הדמויות התפספס...
      למען האמת, אפילו נרדמתי באמצע, מה שלא קורה לי בהצגות.
      אז אני לא חושבת שלא רצית לראות את הדמויות -
      כי לא נוח לך איתן, וכי את לא רוצה אותן כשכנות שלך,
      [כאילו יש לנו אפשרות לבחור את האנשים שאנו חיים לידם... ]
      אלה עובדות קיימות, אך דרך ההצגה שלהן היה מפוספס לדעתי.
      מסכימה איתך דלית.

        1/5/12 00:31:
      תודה על הביקורות
        1/5/12 00:16:
      חנוך לוין הכי גדול וגם לא במחוזותינו ,נקודה סוףףף
        30/4/12 22:56:

      אולי הוא לא בא לך טוב..אבל כַתָב יפה :)

        30/4/12 21:15:

      אני חושב שיכול אני להבין כוונתך
      "היה לא יפה...אבל היה יפה"
      ואולי זה בדיוק מה שרצה חנוך לוין להעביר
      את הצדדים הפחות יפים
      בצורה היותר יפה...

      דומני שלפחות איתך, הוא הצליח

        30/4/12 21:05:
      תודה דלית על הביקורת המיוחדת...
        30/4/12 20:20:
      אנשים לא אוהבים לדוש, בלשון המעטה בכאבם של האחרים. כי החיים שגם ככה עמוסים נטל לא קל, רבים מעדיפים את הקיטש החם עם הסוף הטוב. איך אומרים? לפחות בסרט שיהיה הפי אנד. בארצות רבות אם לא בכולן, במאים דגולים ומוכשרים לוקחים דווקא את החתך הסוציו-חברתי הזה, וחושפים אותו על כל "כיעורו" לפנינו. ללא כחל וללא שרק. אישית, מעצם היותי מציאותית ובד בבד רומנטיקנית, אני אוהבת גם וגם. אוהבת מאוד יצירות שחושפות את הצד האפל של החברה, ממנו כולם בורחים. דלית, יקרה, כתמיד, אהבתי את כתיבתך. אהבתי שבחרת לדבר דווקא על הצגה זו של אחד הגאונים בתולדות הבמאות בישראל. על אף שלא ממש שמחת שתוכנה כבד.
        30/4/12 19:48:

      בעוונותיי - המחזות של חנוך לוין אף פעם לא באים לי טוב. אני פשוט לא אוהב אותם ויסלחו לי אוהדיו.

       

      מה שכן, על העניין עצמו.

      החברה מורכבת לא רק ממצליחנים ויפים. יש גם את המסכנים והדפוקים.

      אנחנו חייבים לגלות רגישות וחמלה כלפיהם.
      ויש גם מצב שיום אחד נהפוך גם אנחנו לחלשים ומסכנים.

        30/4/12 09:28:
      מעינינת תגובת הבטן שלך
        30/4/12 08:40:

      לא ראיתי את ההצגה של חנוך לוין, אבל אני מבין לתחושת האמביוולנטיות שהצופים יכולים לחוש בסיום.

      'היה לא יפה', כי הדמויות המתוארות הן אלו שהגיעו לשפל המדרגה- דמויות שאנחנו לא מעוניינים בחברתן ואף אחד מאיתנו לא רוצה אותן כשכנות בבית המשותף. היה לא יפה כי חשנו רחמים כלפי אותן דמויות.

      מצד שני- 'היה יפה' כי יכולנו להיכנס לדמותו של המספר, או של השכנים או של הגיבורים עצמם ומתוך תחושה של הזדהות יכולנו לגלות חמלה כלפי אותם אומללים, ומתוך התיאורים שלך ניכר בך שחשת חמלה כלפי אותם אומללים, ואפילו התקוממת על כך שלא שפר עליהם גורלם.


      ככלל, רגש הרחמים הוא רגש פחדן ורגשני המלווה בתחושה של סלידה ורצון להיפטר מתחושת המועקה של מצוקת הזולת. כך קורה כשאנו נתקלים באותו קבצן רחוב קטוע רגל, במקרה הטוב אנחנו משליכים לעברו מטבע ומתרחקים במהירות מהמקום, אבל בדרך כלל אנחנו רק מסובבים את הראש ומרחיבים צעד.

      לעומת זאת, רגש החמלה הוא רגש אציל של הזדהות אמיתית עם סבל הזולת ורצון כן לעזור לו או להשתתף בצערו. לשבת ליד אותו קבצן, להקשיב לו, ללטף אותו במבט מבין- זוהי חמלה. ואני לא מתייחס לצדיקים של ממש שיכניסו את אותו קבצן אליהם הביתה ויכבדו אותו במקלחת חמה ובארוחה דשנה- זה מעשה חסד של ממש שאפשר לפגוש רק אצל מאמה תרזה או בסיפורים.

      ואולי, רק בסיפורים ובמחזות אנחנו יכולים להיכנס לדמויות הגיבורים, להזדהות איתם ולטעום מאותה חמלה ללא סכנה שניפגע ושמשהו מהזוהמה ידבק בנו, או ,חלילה וחס- ידביק אותנו.

        30/4/12 07:44:
      יופי של תובנות. להבנתי גם בקושי, עוני, מסכנות . . . קיים יופי.
        30/4/12 06:28:
      קראתי כתיבתך /המלצתך ..........ההרגשות והרגשות אחרי לעיתים מביאים עימם תובנות חדשות או מחזקים דעות ישנות .משחק יפה ותפאורה מוסיפים גם הם .תודה
        30/4/12 00:50:
      ומה לעשות שהחברה מורכבת מכל מיני, שהגישה שלנו אליהם תהיה של מבוכה וחשש, לפחות עד שנבין מי הם ומה הם באמת....? לא צריכים להיות מאמא תרזה, אבל די בכך שנהיה חומלים ומבינים כלפי האנשים השונים, ככל שנוכל בהיותנו רק בני אנוש. גם לא לפגוע באנשים בשל שונותם, עליבותם, דלותם, הוא חסד.

      פרופיל

      DalitBen Shabat Ophir
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין