שפמו האדמדם התנער ברוח החמה קולט תנודות קלות באויר, לשונו החליקה על פרוותו רגלו השמאלית הכתומה, בהנאה. גג הבניין היה מרווח, שכבה של אבק כיסתה אפרוריות גסה. הוא השקיף על כביש עמוס כלי רכב, ריח מתכתי שלמד לאהוב. כמה פעמים התחלף האור בחושך מאז שהתמקם כאן, בקצה המשטח האפור, כבר הספיק לשכוח. במעורפל נזכר שפעם הריח המתכתי לא נעם לו. ברגע הבא חדל מלהעביר את לשונו על רגלו ונדרך. הוא הסתובב, כיווץ את שריריו הגמישים ושילח עצמו בזריזות. משהו דחף אותו לפעול, תשוקה שאין להתנגד לה העיצה בו אל עבר מרכז המשטח. רגליו נעו בתיאום מושלם, כל זוג כאחד וכל אחד כזוג. הרגיש את כפותיו רגליו נוחתות בעדינות על הרצפה המחוספסת, שלל של ריחות חודר לאפו בכל תנועה אך כל כולו התמקד בדבר אחד בלבד. שניות ספורות לקח לו להגיע. הו שיחרר יללה שנבלעה לגמרי בקול החזק שהחל להדהד. הרעש לא הפחיד אותו. מרוב התרגשות לא ידע את נפשו והחל נע הלוך וחזור, מביט איך מטרים ספורים לפניו דבר מה הלך והופיע, זוהר באור היום.
קול מחריש אזניים נשמע בכל רחבי העיר עוצר את ההמולה הרגילה. נהגים עצרו את רכבם בפתאומיות, הולכי רגל אטמו את אזניהם כדי להימלט מהטרדה. מוקד הראש היה ברחוב בורכוב, על גגו של בית קומות גבוה שהלך וננטש לאורך השנים ועכשיו התגוררה בו רק אישה אחת. במרכז הגג החלו להופיע סדקים רחבים וסימטריים במהירות. הם הלכו והתחברו עד שהקיפו ריבוע גדול ומדוייק להפליא. לפתע החל הריבוע התחום להתרומם וקוביה גדולה בצבע לבן בוהק החלה להתרומם מתוך הגג.
התהליך כולו הסתיים באותה הפתאומיות שהחל. רגע אחד משטח אפור וברגע הבא עיגול אדום, גובהו כגובה אדם, שטוח לגמרי כך שבניצב אליו היה כמעט בלתי נראה, נח על המשטח האפור. קורה שחורה רחבה הייתה מונחת עליו בשיפוע תלול, נראית רק במבט מלמעלה ועל הקצה העליון שלה נחה הקופסא הלבנה. עין אדם מעולם לא נחה על המבנה המשונה אך רמז לצורתו נחזתה בחלום על ידי אחד, צייר בשם קנדינסקי.
החתול הגינגי פסק מהילוכו ועצר, נשען על רגליו האחוריות, מול מרכז העיגול האדום. הגיע העת, הוא ידע זאת מתוך עצמו, כאילו נזכר בכך זה עתה. הוא ידע היכן הוא ולאן הוא הולך, בדיוק כפי שארע ביתר אינספור הפעמים בהם מצא עצמו במעמד הזה. אני חוזר, הרהר בינו לבין עצמו, חוזר הביתה. בצעד בטוח החל להתקדם אל המבנה.
רגע אחד היה החתול הגינגי יושב מול המבנה וברגע הבא קיפץ על ראש העיגול והחל ללכת אל עבר הקוביה הלבנה. כאשר הגיע לקוביה לא התמהמה והמשיך לצעוד עובר דרך מה שנראה היה ככקיר מוצק. הוא הופיע מהעבר השני. החלל היה עצום, גדול בעשרות מונים מכפי שנראה היה מבחוץ. החשכה הופרע על ידי הבהוב עמום של אור לבן שהגיע ממרכזו. החתול הלך אל מקור האור. ככל שהתקרב אליו הלכה פרוותו והתחילה לזהור וכאשר הגיע נדמה היה שהיא בוערת בלהבה אדומה. האור קרן מתוך מבנה עגול עשוי לבנים. החתול קיפץ על המעקה והחל מקיף את פתח המבנה. מבטו היה מרוכז לחלוטין בפתח הקורן. בתוכו הוא הבחין בתנועה גלית שהניעה בעדינות נוזל לבן.
צעקה נשית שבקעה מקומת הקרקע של הבניין הגיע לאזניו. סימן אותה לעצמו כדבר שיש לשוב אליו והחזיר את תשומת ליבו המלאה לנוזל הלבן. הוא התפתה לשלוח כף ולחוש אותו. המגע היה קטיפתי, בדיוק כפי שהיה בפעם הראשונה ובכל פעם מאז. הוא הקיף את הפתח שלש פעמים, צועד בדממה. לפתע מתח את שריריו, זינק לאויר ואחר כך צלל עמוק לתוך הנוזל.
החתול הגינגי נבלע בנוזל הלבן והבוהק. הוא צלל וצלל, עושה דרכו מטה אל התחתית. לא היה לו כל קושי לנשום. רגע אחר כך הוא הגיח מפתח זהה, עטוף לבנים. הוא קיפץ החוצה אל משטח ירוק ששרוע היה עד האופק. רק שתי בליטות גבוהות הזדקרו מן המשטח, משני צידיו של החתול שמחשבה אחת נותרה בו- בבית, שוב פעם בבית.
|