Wenn ihr wollt, ist es kein Märchen, או בעברית: "אם תרצו אין זו אגדה". מעשה שהיה כך היה (בערך ובקיצור נמרץ): שני אנשים, האחד אציל פרוסי משועמם, והשני סטודנט צעיר ואובדני יוצאים למסע שתכליתו להגיע לאי בודד, שם הם יתנתקו מהבלי העולם הזה על משוגותיו ותעתועיו. בדרכם לאי הבודד הם מחליטים לעצור בפלסטינה של אז ומוצאים ארץ בלתי מפותחת וישובים כפריים פזורים בה פה ושם. 

רחוב הרצל

לאחר עשרים שנות בדידות על אותו אי בודד, מחליטים השניים לחזור הביתה. בדרכם הם שוב עוצרים בפלסטינה, ולהפתעתם הם מגלים מדינה מיושבת, מודרנית, תעשייתית ומפותחת, היא מדינת היהודים. המדינה מושתתת על ערכים ליברליים, דמוקרטיים והומניסטיים, ובני עמים שונים ודתות שונות עובדים כתף אל כתף על מנת שהשגשוג והפריחה שהגיעו אליה, ימשיכו ויפרחו. את השניים מארח ליטבק, פעיל במפלגה הליברלית דמוקרטית. והתקופה היא תקופת בחירות.

שתי מפלגות מנהלות מסע בחירות: האחת ליברלית דמוקרטית שחרתה על דיגלה את השותפות בין היהודים שזה מקרוב באו, למקומיים שחיו במקום, שיתוף בין יהודים וערבים, בין בני דת משה, מוסלמים ונוצרים, למען עתיד משותף של פריחה ושגשוג. מולם מתייצבת מפלגה יהודית לאומנית, בהנהגת הרב גייר, שעל דגלה חרותים ההתבדלות, הדת כערך מרכזי והלאומיות היהודית. בסיומו של קמפיין בחירות קשה גוברת המפלגה הליברלית דמוקרטית על מפלגתו של גייר.

זו היא תמצית הסיפור "אלטנוילנד" או בעברית: "ארץ ישנה חדשה", של הרצל. ואגב, אותה מדינה יהודית ליברלית הומניסטית ודמוקרטית שבחזונו של הרצל -  בירתה של אותה ארץ ישנה חדשה - היא חיפה! כאילו ראה כבר אז את מה שאנחנו עדיין מסרבים לראות היום. 

צילום: ליליאן.

הספר נפתח במלים: "אם תרצו אין זו אגדה", ומסתיים במלים: "חלום ומעשה אינם שונים כל כך כפי שנוטים לחשוב, כי כל מעשי בני האדם בחלום יסודם וגם אחריתם – חלום היא... ואילו אם לא תרצו הרי כל אשר סיפרתי לכם אגדה הוא, ואגדה יוסיף להיות."

אם תרצו... "אם תרצו אין זו אגדה" זו התרסה של הרצל כלפי העם היהודי. אם נרצה... אז החזון הליברלי, הדמוקרטי וההומניסטי הזה הוא בידיים שלנו.

_______________

לעיון נוסף: הרצל זה לא רק שם של רחוב (1)