לא הכרתי את פרופסור בנציון נתניהו שנפטר אמש בשיבה טובה בגיל 102. במהלך חייו הוא חווה אירועים היסטוריים כה רבים עד כי נדמה שהוא אוצר בתוכו את כל המאה הקודמת. הידע העצום, הרהיטות, הציונות הלוהטת ובעיקר היושרה העמידו אותו מעל לשאר בני עמו (ובטח הפוליטיקאים מביניהם) אך הוא העדיף להתמקד במחקר ולא חיפש תהילה ופרסום. הוא היה, כך מספרים, איש רוח אמיתי ולא קשקוש אקדמי כמו אנשי הרוח של היום. לא הכרתי אותו, כמו רובנו, אבל מאז והלך מאיתנו הספקתי לקרוא הרבה הספדים והרבה סיכומים לגבי האיש, פועלו ומשנתו.
לא הכרתי את פרופסור בנציון נתניהו אבל יו״ר הכנסת, רובי ריבלין, כתב הבוקר "הוא היה איש של אמת, לא איש פשרה. הוא הגיע למסקנות שלא כולם אהבו ומעולם לא היסס לחזור עליהן ולהתריע... אמת חסרת פשרות הבזה לאילוצי הפוליטיקה. בעיניו, כל ויתור הוא מסוכן ומחליש. רק ציונות גאה ויוזמת, רק מחוייבות מוחלטת לארץ ישראל ולירושלים- יבטיחו את עתיד העם היהודי... הוא העדיף את הבדידות על הפשרנות, ואת האמת המרה ע״פ טעמו המתקתק של הקונצנזוס״. הרצל מקוב, ראש מרכז מורשת בגין, אמר עליו שהתכונה הבולטת ביותר שלו היתה להיות צודק.
לא הכרתי את פרופסור בנציון נתניהו אבל שימו לב כיצד אדם מקבל הערכה על עקשנותו ורדיפת האמת שלו. זה מחזה נדיר מאוד בעולמנו כיום, עולם של פוליטיקלי קורקט, עולם של ״בואו לא נרגיז אף אחד״, עולם של ״מה זה וזה יגידו?״, עולם של הליכה על קצות האצבעות כדי לא להרעיש, לא להרגיז, לא ״לדרדר את מעמדה של ישראל בעולם״. ואולי זאת הסיבה בגללה בלט פרופ׳ נתניהו מעל שאר אנשי הרוח, בגלל שהוא רדף אחרי האמת שלו בעולם בו כל אחד מחפש להתחבא מאחורי שקרים. אדם, שהחוויות, התלאות והמאורעות שעברו עליו במהלך חייו הובילו אותו למסקנות מאוד חדות וברורות שעליהן התעקש עד יומו האחרון. אולי זה בגלל שהוא היה בן 102 ונולד בעולם בו האמת, היושרה והכבוד עדיין היו ערכים חשובים ששווה להיות בודד בשבילם מאשר לטעום את הטעם המתקתק ההוא.
לא הכרתי את פרופסור בנציון נתניהו אבל תשוו אותו לעולם שלנו היום, תשוו אותו לאנשי הרוח של היום ובעיקר לפוליטיקאים של היום. איפה הם ואיפה הוא- אדם בעל ידע עצום שעומד על שלו ולא מוכן לוותר, גם אם זה לא נעים ולא נוח. לעומתו, בורות מדהימה (או לפחות התעלמות מדהימה מהאמת) וויתור כמעט בכל עימות, העיקר שיאהבו אותנו בעולם. אז נכון, קשרי חוץ זה חשוב ואני לא רוצה לדוג׳ שהייצוא שלנו לאיחוד האירופי ייפגע, אבל מה קרה לאמת ההיסטורית שלנו? לכבוד הלאומי שלנו? איפה העמידה על שלנו? בכל העולם יודעים שאיום של ישראל אינו איום, גם באיראן. בכל העולם יודעים שישראל תעדיף לכבות כל שריפה מאשר להתמודד עימה. תראו מה קרה כאשר החלטנו לעמוד מול היוצאים נגדנו- חומת מגן, עופרת יצוקה, אפילו המטס האחרון. כאשר אנו רוצים- אנו יותר מיכולים. אז איך הלכנו מערכים ברמתו של פרופ׳ נתניהו לויתורים של היום ולפוליטיקת-הביוב? דוקטור דוד יהודה יכול להתעקש עד הסוף בפרשת מוחמד א-דורה, אבל מדינת ישראל קודם כל מתנצלת וגם אח״כ לא רודפת אחרי האמת שלה? מספיק שיטענו שמתנחלים הציתו מסגד וישר ראש הממשלה והנשיא מתייצבים מול המיקרופונים ומתנצלים. על מה? איפה האמת? למה ביום-יום אנחנו לא מעריצים את ה״אמת חסרת פשרות הבזה לאילוצי הפוליטיקה״ של פרופ׳ נתניהו? איך שמעון פרס, מלך הויתורים והזיקית הכי מוצלחת בישראל, האיש בעל אלף הנאומים שמתאים אותם לקהל היעד, לא מתבייש לדבר על ״האמת״ של המנוח? הרי הוא מייצג את ההיפך הגמור ממנו, אז או שהוא סתם משקר בהערכתו לערכי האיש או שהוא חי בשקר מוחלט. אחד מהשניים. איך כל פוליטיקאי-הצמרת שלנו מדברים על הערכים והציונות של בנציון נתניהו בלי בושה, כאשר הם מחליפים דעה כל שבוע-שבועיים? יום אחד הם בעד פינוי ומחר הם נגד פינוי, יום אחד הם בעד הסכם כזה ויום אחד הם נגד הסכם אחר. קיבינימט, יום אחד הם במפלגה זו ומחר הם במפלגה אחרת. אין היום יותר ״אמת חסרת פשרות הבזה לאילוצי הפוליטיקה״, פשוט אין.
לא הכרתי את פרופסור בנציון נתניהו ולכן האובדן של עם ישראל הוא כה גדול. לכן הכאב צריך להיות של כולנו. לא מדובר כאן רק ביהודי שהגיע לגיל שחולמים עליו, שהיה חוקר דגול והקים משפחה לתפארת. מדובר פה במגדלור של ערכים שלבסוף כבה, מדובר פה בחוליה מהותית בשרשרת הרוח הציונית אשר ניתקה ממקומה. הלקח היחיד שאני מבקש שנלמד ממנו הוא שלא תמיד צריך להיות חכם, לפעמים יעזור אם נהיה רק צודקים. או כמו שאמר רובי ריבלין, בואו נהיה לפעמים, לפחות לפעמים, אנשים של אמת ולא של פשרה.
|