" לא משנה מה האירועים שפוקדים אותנו, רק לנו יש את היכולת לבחור איך להגיב אליהם"

לפני מספר שבועותהתקשרה אלי חברה וסיפרה לי שהיא וחבר שלה נפרדו ואין דרך חזרה, הם כבר לא יחזרו זה לזרעותיו של זה. היא בכתה המון ואמרה שהיא לא יודעת מה היא הולכת לעשות עם חייה, שמר גורלה ולעזאזל היא לא יודעת איך היא אמורה להסתדר בלעדיו. הרי הוא היה הכל בשבילה, כך לפחות טענה. היא אהבה אותו בצורה אינטנסיבית והם היו ביחד במשך שנתיים וחצי. אבל זה נגמר. היא לא ראתה את האור כל היום רק מיררה, לא יצאה מהבית וכך היה במשך שבועות, גברים אחרים נסו להיכנס לחייה, ניסיתי להכיר לה אנשים אחרים, אך היא בשלה לא פותחת את ליבה לאחד חדש ולבנתיים היא לבד.

אין ספק כי כולנו למדנו להגדיר את הפרידה מבן זוג שאהבנו כדבר קשה מנשוא, מי לא מכיר או מכירה את המשפט איך אני אסתדר בלעדיו? הוא הכל בשבילי, אני לא אמצא מישהו כמותו בחיים ועוד. אבל אם ננסה להסתכל על פרידה מהצד השני שלה אם אותה חברה הייתה מתנהגת בצורה הבאה:

חברה שלי התקשרה אלי וסיפרה לי כי היא וחבר שלה נפרדו, לאחר כמה ימים יצא לנו לשבת ולדבר והיא הסבירה לי כי למרות הכאב על הפרידה, היא מבינה שהדבר הוא נכון. כי הם כבר לא מתאימים היא נמצאת בנקודה אחת והוא לעומת זה בשלב אחר בחייו. היא שיתפה אותי בכך שהיא מעוניינית להמשיך הלאה, שאולי יהיה לה קצת קשה להתרגל לאדם חדש בחייה אבל היא נכנסת לשוק הרווקים בחזרה ולא רוצה להישאר שם עוד הרבה זמן. היא סיפרה שהיא מרוצה מהקשר שהיה להם שהיא איננה מתחרטת ולו על רגע אחד, אבל " אין מה לעשות, שדברים נגמרים אנחנו צריכים לדעת להמשיך הלאה ולהתגבר עליהם".

שני הסיפורים באים להמחיש את המשפט שאומר שאנחנו אלה שבוחרים איך להתנהג עם האירועים שפוקדים את חיינו, אני יכולה להסתכל על כל מצב, גם אם זה המצב הקשה ביותר בגישה של "מה שלא הורג אותי רק מכשל", ואני יכולה גם למרר על איזה רע הגורל, המזל, החיים שלי. תמיד צריך לזכור שלכל מטבע שני צדדים וככה גם לאירועים שקורים בחיינו שני אפשרויות להתבוננות. אף אחד לא יגדיר לנו אם האירוע שקרה לנו הוא טוב או לא מלבד אנחנו עצמנו. אל תהיו שיפוטיים מידי לגבי עצמכם, לבסוף שימו לב שמה שקןרה לכם קורה גם בסביבה שלכם, אבל מה שיקרה אחר כך זה כבר עסק שלכם.