השמיים היו חלקים כתער,

מעל לעוף-ים מוזר, ניער,

עיניי הקטומות שוטטו, חסרות מנוחה,

וענני פרפרים המגששים אל העלים,

התנדנדו באין מפריע אל תוך כתמי אדמה צרובים,

אז עיניי השוממות מעל גלי אהבתם,

ברוב ייאוש גלשו, טבעו, צללו איתם.