את כרמש צפון אל תוכי, מזדחלת בלחש אל שנתי הנודדת

בהחבא האור אל פתח הערב,

מדריך מבטו הוא אלינו מגולגלים על ברכך, נושפים בחזות השיער

הקמל והכבוי, החום והזהוב, היורד אל חזך,

"מה אעשה כעת?" אמר הרמש,

הביא את יגונו אל בימת הקן,

"אקחך איתי, כל עוד החום והזהוב נעדר ממפתנך,

 שבעת כדורי כסף, מלחכים את התקרה ונופלים על אזניי

ברעש איום ונורא השוצף את מעיי, רמשים שכאלה זוחלים מעליי"

יצא הרמש אל הבור שבחוץ, הביט בעיניים עגומות, בהחבא קן של שערך הקמל

יצא יגונו עימו ואחז בידו, "מה נעשה כעת", שאלו איש את רעהו ומבטם אחז בשער היורד אל חזך

הם יצאו אל הבור שבחוץ, הביטו זה בעיניו של זה, האור חוזר אל ביתנו,

הוא מכחיל את המפתן, מאלץ את השניים להוציא את הקן, לתת לאצבעות להתחקות אחריהם -

כך גם שפתותייך מתחקות אחריי, נושפות אט אט, מזדחלות על גופי

אינני חוזר מכאן אל עדר טירופי, רגלך מגיעה אל הבטן הבוקר מרים את מה שהתבייש בו, את זוחלת מעליי ולוחשת לתוכי, נושמת באזניי - והנשימה נעצרת.